כמו "איך להפוך לאלוהים" לפניה, גם "פיזיקל", הסדרה החדשה של אפל tv פלוס, היא קומדיה שחורה המתרחשת באייטיז ועוקבת אחר אישה שמחליטה לקחת שליטה על חייה המתפוררים. כמותה, וכמו קומדיה שחורה אחרת מהעת האחרונה המתרחשת גם היא באייטיז, "נפילות חדות" (Black Monday), גם "פיזיקל" עוסקת באופן ישיר בקפיטליזם החמדני שמשל באמריקה של העשור ההוא. וכמו שתי אלו וגם GLOW – כן, ניחשתם נכון, המתרחשת באייטיז - גם "פיזיקל" מתרפקת בפטישיזם בלתי מוסתר על מאפייני הסטייל של התקופה, מהשיער הנפוח ועד החותלות הצבעוניות. וזו בעצם הבעיה הגדולה ביותר של הסדרה, זה ששום דבר בה איננו מקורי במיוחד, התחושה שהיא איננה אלא סך של חלקים מיצירות קודמות, מעשה-פרנקנשטיין הרוכב על גל הנוסטלגיה האופנתי של הרגע. מאידך, מככבת בה רוז ביירן האלוהית, וייתכן שהיא לבדה שווה את הזמן שלכם.
"פיזיקל" – טריילר
ביירן, שחקנית מחוננת שנמצאת בסביבה עידנים אבל עלתה לגדולה עם התפקיד הנפלא שלה ב"מסיבת רווקות", היא בחירה פשוט מעולה לתפקיד הראשי פה. היא מגלמת את שילה רובין, עקרת בית מתוסכלת בסן דייגו של שנות ה-80, שמתעבת (בליבה) את בעלה החרמן וחדל האישים (רורי סקוביל), מסתירה מסובביה בולימיה קיצונית למדי, ובכל העת חשה שהיא שמנה, חסרת יכולת לשלוט בעצמה, לא מספיק טובה. ואנחנו יודעים את זה בגלל שיוצרת הסדרה אנני וייזמן פשוט מפציצה אותנו בווייס-אובר של שילה. כמעט ואין סצנה ב"פיזיקל" שחפה מהדברור המתמיד הזה של מה שמתרחש בנפשה הסוערת, ומדובר בעוול של ממש שנעשה לשחקנית רבת יכולות והבעה כמו ביירן, הנופלת קורבן לתסריט שלא מאפשר לה מרווח לסאבטקסט בשל להיטותו להסביר בכל רגע נתון מה דמותה באמת חושבת על מה שקורה.
עוד נחזור לזה, אבל בינתיים דעו לכם ששילה ניצבת בפני מהפך - את כל תעוקתה ותסכולה היא תמזוג לאובססיה חדשה: אירובי, קומפלט עם זוועות הלייקרה האייטיזיות המתבקשות, מיטב יצירות הסינת'-פופ של התקופה וכמובן, תועפות של זיעה מטפטפת. האובססיה החדשה הזו תוביל אותה להיכרות עם מנהלת מכון האירובי (דלה סבה) ובן זוגה הגולש האידיוט (לו טיילור פוצ'י), לעניין מצידו של המיליונר (פול ספארקס) שמפתח קניונים באיזור ושמוצא עצמו נמשך לאישה הלוהבת והאניגמטית הזאת, ולהצלחה שעתידה להתנגש עם הקריירה הפוליטית החדשה שבעלה מנסה לפתח. ויהיו גם צרות נוספות, כי זה מה שמביאות עימן אובססיות, וכי זהו הרזון ד'אטר של דרמה.
וייזמן, היוצרת, מטפלת בהכול באופן יאה למדי, עם אנרגיה למכביר והצטיינות יתרה במחלקת תיאור התיעוב הסודי של שילה כלפי בעלה (שסקוביל מגלם בדושיות מצטיינת בפני עצמה). אבל כאמור, באף שלב "פיזיקל" לא באמת נראית או מתנהגת כמו משהו מקורי, לפחות במהלך שלושת הפרקים הראשונים שכבר יצאו. וישנו גם את הווייס-אובר הארור הזה - פיתרון תסריטאי עצל מאין כמותו, מאפיין מוכר ומעיק של קומדיות שחורות טלוויזיוניות מהעת האחרונה, שחייב להיות מנומק שבמנומקים כדי לא למשוך לעצמו תשומת לב, ופה בהחלט איננו מנומק דיו.
אבל ביירן, כאמור, עושה את המקסימום שלה גם תחת הנסיבות, וזה כמעט מספיק. האינטנסיביות של שילה, הבערה הפנימית והתחושה שבכל רגע נתון הר הגעש הרדום-לכאורה הזה עלול להתפרץ על מי שאיתרע מזלו להיות בסביבתה באותו הרגע - ביירן מתווכת את כל אלו לצופה באופן מיטבי וגם מוסיפה בסיס מעורער ושברירי, מה שרק מעצים את התסכול מהצורך של "פיזיקל" לדברר את שילה בכל העת. ייתכן שעם שחקנית אחרת בתפקיד הראשי זה היה מציק פחות, אבל כשהפנים האקספרסיביות של ביירן עושות את העבודה בצורה כה אפקטיבית, זה פשוט פשע לכפות עליה ווייס-אובר שבו היא חוזרת על מה שכבר קלטנו. למה לעזאזל להביא טאלנטית מסדר גודל שכזה אם אתם לא מעוניינים לתת לה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות?
ובכל זאת ביירן מצליחה לזרוח, מה שרק מעיד על יכולותיה. תתקשו להסיר ממנה את העיניים, וגם אם "פיזיקל" חוטאת לה, ולא באמת תצליח לשכנע אתכם שלא ראיתם סדרות שכמותה בעבר, האוסטרלית הנהדרת הזאת מהווה סיבה מספיק טובה לתת לסדרה צ'אנס. ואם אתם מאלו שצפו ב-GLOW או ב"דברים מוזרים" בעבור הקיק הנוסטלגי, בכלל מצפה לכם חגיגה.
