מזה קצת יותר מחצי שנה סדרת הסרטים התיעודיים של הניו יורק טיימס, New York Times Presents, הביאה לנו תחקירים על צוותי הרפואה במלחמתם בקורונה, על פשיטת המשטרה שהביאה להרג המיותר של בריאונה טיילור, על שריפות הענק באוסטרליה ועל כוחם של ההאקרים. כל אלו נושאים חשובים ומהותיים לחיי כולנו, אולם אף אחד לא התקרב לרמת הבאזז של הפרק השישי שעלה אמש (ו') ברשת הולו בארצות הברית ומגולל בפרוטרוט את סיפורה של בריטני ספירס בת ה-39 ומאבקה באחיזת אביה ג'יימי בחייה כאפוטרופוס שלה. ציפייה לרכילות עסיסית עוררה את תשומת הלב הציבורית לקראת השידור, ויש המון ממנה בסרט Framing Britney Spears, אבל נראה שהיא נועדה לשמש את היוצרים בניתוח של הליך האפוטרופסות (Conservatorship), עם עניינים משפטיים מורכבים ולא סקסיים בעליל שנוגעים לעורכי דין, שופטים ופסיכיאטרים. כדי להנגישם לקהל, הניו יורק טיימס התחפשו לטור הרכילות של הניו יורק פוסט המתחרה.
Framing Britney Spears – טריילר
כפי שאפשר להסיק משמו של הסרט, הוא מביא את המסגורים השונים של כוכבת הפופ בתקשורת, ולבחון כיצד אלו משפיעים על תפיסתנו אותה, אז והיום. על פי הסרט, יש היבטים שונים ולעתים מנוגדים באישיותה של ספירס: מצד אחד, נערה תמימה מהדרום השמרני, מצד שני, לוליטה פתיינית; פצצת אנרגיה בלתי נדלית, אך כזו שסובלת מתשישות ועייפות החומר; אישה שנמצאת בקונטרול מוחלט על חייה, אך מנוצלת על ידי כולם; ילדותית, קלילה ועולצת, אבל מתקשה להסתגל לעולם המכביד של המבוגרים; בגדול אפשר לכנס את כל אלה בשיר I'm Not a Girl, Not Yet a Woman, אלא שספירס הוציאה את הלהיט הענוג הזה אי אז ב-2001 כשהייתה בת 20. לפי יוצרי הסרט, אביה רוצה להשאיר אותה שם - קצת יותר נערה, קצת פחות אישה בוגרת. זהו הרי התירוץ שלו להמשיך ולנהל את חייה ונכסיה כאילו היא עדיין בתו הקטינה, ובה בעת לקבל שכר על עמלו כשמרטף.
למי מאיתנו שמחפש רכילות (ומי מאיתנו לא), אפשר לספר שיש לא מעט נבירה בחייה האישיים של ספירס. אבל למען האמת, אין הרבה פרטים חדשים לעדכן בהם. הכל כבר דובר ונותח והוכחש ואושרר בטורי הרכילות, תוכניות הבידור והריאיונות למיניהם. היוצרים משתמשים במידע החשוב הזה כדי להראות איך הוא שימש למסגר את דמותה הציבורית של ספירס לאורך השנים. וגם כמובן כדי למשוך אתכם הצופים אל תוך הסרט. כך, למשל, הרומן המתוקשר שחלקה או לא עם ג'סטין טימברלייק, והקליפ המדובר של Cry Me a River שנוצר או לא כנקמה פומבית בבגידה שהייתה או לא הייתה. אז, לפני 20 שנה, הייתה לפרשה הסוערת הזו תרומה לגיבוש תדמיתו של טימברלייק כבחור רגיש ופגיע, ושל ספירס כביץ' (תואר שקידמה בעצמה בגאווה). אבל כיום אין לכך שום חשיבות מכרעת לחייה הנוכחיים והמשבר שהיא עומדת מולו כיום. ובכל זאת זה משולב בסרט, כי נעים להיזכר.
התחושה המתקבלת מסקירת כל ההיבטים השונים של ספירס במהלך הקריירה, שלמרות תחושת השליטה והביטחון העצמי שהיא הקנתה לכולנו בהופעות ובקליפים, הכל היה הצגה שעוצבה על ידי מנהלים אישיים ויח"צנים כחלק מתהליך המיתוג שלה. ספירס הביץ', הנערה רבת העוצמה שכובשת את העולם, הייתה תדמית חצופה עם בולטות אדירה. היא הייתה השראה לצעירים רבים במהלך תהליך ההתבגרות והגילוי המיני, ומנגד זעזעה את הוריהם השמרניים שהתעקשו לעצום את עיניהם מול הלוליטה שרוקדת בבגדים חושפניים על מסך הטלוויזיה, ממש כפי שהעדיפו לעצום את עיניהם כשהבנים והבנות שלהם נכנסו לסחרור של הרפתקאות מיניות, סיגריות וסמים מתחת לאפם. אולם לצד הדימוי של הכוכבת החזקה, היא נחשפה לא פעם כספירס השברירית. הנערה שרוצה להיות אישה פינתה את מקומה לכזו שהתבגרה יותר מדי מהר. אף אחד לא אומר זאת בסרט, אבל נדמה שהכל היה זיוף. תלוי בזמן, תלוי בקהל.
ההתפתחויות המשמעותיות ביותר כפי שהן מובאות בסרט מגיעות אחרי נישואי הפתע של ספירס לראפר קווין פדרליין ב-2004, והגירושים שהגיעו ב-2006 זמן קצר אחרי שהביאה לעולם את בנם השני ג'יידן. מדובר בתפנית של ממש מכיוון שהזליגה התמידית בין ילדה לאישה לא עבדה יותר כשהייתה בת 25, אשת איש ואמא לשני בנים קטנים. ייתכן שספירס הייתה יכולה להמשיך להיות אמא נהדרת בעודה יוצאת לבילויים ליליים הוללים בחברת פריס הילטון ולינדזי לוהן, אבל דעת הקהל לא סבלה את זה. האמריקנים השמרנים, שהצליחו להתגבר על הזעזוע שלהם מתלמידת תיכון בחצאית קצרה שרוקדת בחושניות במסדרון בית הספר ושרה Hit Me Baby One More Time, כבר לא היו מוכנים להשלים עם המראה של אמא קלילת דעת, רשלנית ומזניחה. כך, למשל, צילום הפפראצי המפורסם של ספירס עם ג'יידן התינוק על ברכיה בעודה נוהגת במכוניתה, היה בלתי נסבל עבור רבים שהשמיצו והכפישו אותה.
כמובן שפדרליין הסתער כמוצא שלל רב על הממצאים המצולמים הללו ואחרים, ונישא על דעת הקהל כשתבע וקיבל משמורת בלעדית על שני הבנים, שון וג'יידן. פתאום מסגור דמותה של ספירס בתקשורת יצא משליטתה ומשליטת צוות היח"צנים שלה. פתאום הפפראצי, שלא פעם הוזמנו על ידה לפגוש אותה "במקרה" ברחוב, החלו לרדוף אחריה לכל מקום בחיפוש אחר השערורייה הבאה - אם תרצה או לא תרצה. עם השנים הזמן גם עשה את שלו. ספירס הפכה לאישה, לאמא. לעתים במשקל עודף, לפעמים יוצאת למכולת בלי איפור, ולא פעם עצובה ותשושה. היא כבר לא הייתה הנערה הסקסית והקופצנית מפעם, והיו מי שהמשיכו לשפוט אותה בהתאם לתדמית ההיא. דווקא כתבי הרכילות נהנו מאוד מהשינויים הללו, על סיפורי נפילתם של כוכבים צבעוניים יותר מאגדת נסיקתם, במיוחד אם הם מאבדים את זה ועושים קרחת מול המצלמות. ספירס איבדה שליטה לצהלת הפפראצי שהסתערו עליה כזאבים מזילי ריר על גדי חולה ותשוש.
משברים קשים בחדרי חדרים וגם בפומבי מול המצלמות, וכן אשפוזים מרצון ושלא מרצון במוסדות לבריאות הנפש הראו שמשהו לא טוב קורה בחייה של ספירס. בנוסף לכך, ברנש מפוקפק בשם סם לוטפי נראה שוב ושוב ושוב בקרבתה של הזמרת והתיימר להיות מנהלה. על פי יוצרי הסרט, הנוכחות של לוטפי, שככל הנראה חמד את כספיה הרבים של ידידתו החדשה, הייתה זו שהניעה את ג'יימי ספירס לעשות מעשה ולפנות לבית המשפט בבקשה לאפשר לו להתמנות לאפוטרופוס בכפייה של בתו. לאחר שההליך אושר, הוא דאג להרחיק את לוטפי בצו הרחקה. לא ברור מה התחולל מאחורי הקלעים, וזה בטח לא היה נעים וכלל התנגדות מצד ספירס לסמכות ההורית שהוטלה עליה כך פתאום באמצע החיים, אבל קיימת השערה כי דווקא העברת השליטה על חייה לאביה ייצב אותם מחדש, ועם השנים החזיר אותה למסלול של יצירה, פעלתנות וגם עשיית כסף. המון כסף. בעיקר בהופעותיה בלאס וגאס.
השאלה המרכזית והעקרונית שמעלה הסרט היא למה היום, כשבריטני ספירס שוב חיה כאישה עצמאית ויצרנית, וגם מאוד מאוד עשירה, היא זקוקה להשגחה קרובה של אדם אחר. ואם זה כורח המציאות, אז למה האדם האחר חייב להיות אביה. זוהי גם השאלה שמניעה את מחאת FreeBritney# של עדת המעריצים של הזמרת, שנחשפו אליה לראשונה כילדים וכיום יוצאים למלחמה על חירותה כשהם בני 20 פלוס. את התודעה הלוחמנית שלהם הם מזינים מחשבון האינסטגרם הפעיל של ספירס, שהייתה חכמה מספיק להשתמש ברשת כדי לתקשר עם הקהל וגם לייתר את קיומם של צלמי הפפראצי. היה זה מסגור מחדש של הכוכבת הוותיקה. חלק מהמעריצים ראו בקטעי הווידאו, התמונות וההערות שלה כמו קריאה מוצפנת לעזרה. וכשהחשבון הושבת יום בהיר אחד, הבהלה הייתה גדולה כאילו קרה אסון. ככל הנראה, היה מדובר בצעד יזום לקראת דיון נוסף בבית משפט, שהותיר אומנם את אביה כאפוטרופוס, אבל כשלצדו נציג של ספירס עצמה.
אז מי היא בריטני ספירס האמיתית? הסרט מביא דוברים רבים שמביעים את דעתם, וכל אחד מביא מסגור שונה לדמותה. חלקם עיתונאי בידור, חלקם פרשנים משפטיים וחלקם נשים שעבדו עם ספירס לאורך השנים, כמו חברת הילדות פלישיה קולוטה שהפכה בהיעדר הגדרת תפקיד אחרת לעוזרת אישית. עם זאת, אף אחד מהמעורבים לא שיתף פעולה עם ההפקה ולא מתבטא בנושא. לא ספירס, לא הוריה וגם לא עורכי הדין שמעורבים בתיק. כך שלבסוף מה שנותר לנו זה בליל של גרסאות, ואין ספור אפשרויות מסגור. כל אחד ייקח מה שייקח בנוגע לסיפור האישי של ספירס, אבל העיקר שתתעורר בו מודעות להליך הבעייתי מאוד של האפוטרופסות הכפוייה. זו ככל הנראה המטרה האמיתית של עיתונאי הניו יורק טיימס הערמומיים. הרכילות מסביב נמצאת פה רק כי זה המסגור היחיד של התופעה הכללית שיכול למשוך אותנו למסך.
