10. דיפר ומייבל מ"גרוויטי פולס" (2012-2016)
הסוד מאחורי הצוות המאויר הזה - דיפר ומייבל פיינס, תאומים בני 12 הנשלחים לבלות חופשת קיץ אצל הדוד המשונה שלהם סטן בעיירה גרוויטי פולס - טמון בילדותו של יוצר הסדרה החכמה והמקסימה הזאת, אלכס הירש. כפי שהצהיר פעמים רבות בריאיונות, הירש ביסס את מערכת היחסים שבין דיפר ומייבל על יחסיו עם אחותו התאומה אריאל, וזה ניכר באורגניות של מערכת היחסים ביניהם. הכל שם: העקיצות וההצקות ההדדיות, הנאמנות והאהבה, ובעיקר החיבור שלא ניתן לנתקו – חיבור שרק מתחזק במהלך ההרפתקה שהם עוברים בעיירה הנידחת שבה מצאו את עצמם לנוכח בידודם בה, המסתורין שהיא מזמנת להם ושלל האיומים העל-טבעיים עימם הם מתמודדים (כולל משולש חביב, אילומינטי-סטייל, שמנסה להשתלט על היקום).
שתי עונות בלבד היו לפנינה הזו, שצברה מיליוני מעריצים מאז שודרה ועדיין מספקת להם אינספור דיונים, התעסקויות ותיאוריות קונספירציה מפורטות. ואחת הסיבות העיקריות לכך - חוץ מהחום הבלתי אמצעי שנסך בסדרה הירש, והאופן האותנטי והמרגש בו הוא מתאר את גיבוריו הצעירים הנמצאים על סיפו של גיל ההתבגרות - הוא הקשר העז, והמשכנע האמיתי שלהם.
9. סטואי ובריאן מ"איש משפחה" (1999 - היום)
מה בעצם קושר בין סטואי, העולל של משפחת גריפין, ובין כלב המשפחה בריאן? הרי השניים הם צמד בלתי נפרד ברבים מפרקי הסדרה, כולל כמובן פרקי הספיישל המוקדשים אקסקלוסיבית לעלילותיהם - וזכור במיוחד הפרק הנפלא Road to the Multiverse שבו הם מטיילים בין יקומים מקבילים. במהלך פרקים רבים של הסדרה, רוב האינטראקציה של בראיין וסטואי היא זה עם זה, אבל למה? אין ספק שתורמת לכך העמימות של המסורתית של "איש משפחה" בכל הנוגע לסטטוס יכולות התקשורת של סטואי - לעיתים הוא מובן לחלק מהדמויות, ולפעמים נתפס פשוט כפעוט רגיל. אבל בריאן מבין את סטואי כל הזמן, באופן רציף, אולי מכיוון שבתור כלב גם הוא לא אמור להיות בעל יכולות מיוחדות כלשהן.
במילים אחרות, בין השניים קיימת ברית - ברית של אאוטסיידרים, חריגים, פעוט וכלב שמבינים זה את זה, ומבינים כמה שהכל סביבם מטורלל. החברות האמיצה ביניהם, במיוחד ברגעים שבהן היא נבחנת, היא מצירי הסיפור הוותיקים, העקביים והמרתקים ביותר של הסדרה - כמו גם מקור מתמיד לפליאה מיכולות הדיבוב הפנומנליות של היוצר, סת' מקפרלן, שגם מדבב את השניים. למעשה, במובן מסוים החברות הזו היא הקו הדרמטי המשכנע ביותר של הסדרה, שמאז יומה הראשון השתינה ממרומי מקפצת המטא המדושנת והמרושעת שלה על כל מה שאפילו הריח כמו דרמה אותנטית. מרגשים, בתכלס.
8. אנג, קטרה וסוקה מ"אווטאר: כשף האוויר האחרון" (2005-2008)
איזה ציוות נהדר בין שלושת גיבוריה הראשיים של הסדרה האהובה והמשפיעה הזו (שבעצמה הינה תולדה מובהקת של השפעה אחרת: זו של האנימה היפנית על התרבות הפופולארית). והסוד שלו הוא האופן שבו הוא מעמיק ומשתרש אחרי הניצנים הראשוניים - והאופן שבו אנו רואים את השפעתם של הגיבורים הללו זה על זו, במהלך הדרך.
אנג, כשף האוויר הצעיר שנקשר לאחים משבט המים הדרומי, סוקה וקטרה, ומוצא בהם בעלי ברית למאבקו בממלכת האש הברוטלית, מפתח במהלך הסדרה רומן מלבב עם האחרונה. ולמה לא? עבורו היא משמשת כמצפן מוסרי, מקור איתן לאמפתיה וחמלה אותם מאיים לגזול ממנו המאבק. עבורה, יתומה שסבלה מספיק עד שמלאו לה 14, אנג הוא עוגן בחיים של אימה וחוסר וודאות, תקווה לעתיד טוב יותר. ויש את סוקה, אחיה ומקור להרבה מההומור והחום של הסדרה, שלפעמים קצת מהווה גלגל שלישי/סרח עודף פה ושם, אך מפגין ברגעי האמת את נאמנותו ואהבתו לאחותו ולחברו. עבור קטרה ואנג, סוקה מהווה משענת; אומנם אחת שמתלוננת המון ומגלה שלומיאליות יוצאת דופן, אפילו מדאיגה, כמעט בכל אספקט של התנהלותה היומיומית - ועדיין, האם יצא לכם לשבת פעם על כיסא ללא משענת? זה מבאס מאוד.
7. צוות הסוכנים החשאיים של "ארצ'ר" (2009 – היום)
דבר אחד ברור לגבי כל צוות הסוכנים החשאיים הפועלים עבור הסוכנות המפוקפקת ISIS (כן, כמו שמה באנגלית של דאעש, אם כי כשנוצרה הסדרה ארגון הטרור הנ"ל טרם קרם עור וגידים), והדבר הזה הוא שכולם הם דושבאגים בטירוף. והדושבאג הדושבאגי מכולם הוא סטרלינג ארצ'ר (בקולו של ה. ג'ון בנג'מין), מעין ג'יימס בונד יהיר, שחצן, אנוכי ונעדר אמפתיה שמתווה את הדרך הקלוקלת עבור הקולגות שלו, ושאב את כל המררה הקיומית שלו מאימו הזוועתית, מלורי, מנהלת הסוכנות.
בקולגות הללו תמצאו את שריל, הפקידה הפרוורטית מהמשרד; פמלה, מנהלת משאבי האנוש גסת הרוח; סיריל, רואה החשבון הפתטי של הסוכנות; דוקטור קריגר, המנהל הלא אפוי של מחלקת הטכנולוגיה, וריימונד (בקולו של אדם ריד, יוצר הסדרה), אחד מהסוכנים, שלמרות היותו מטרה ללעגו המתמיד של ארצ'ר, איננו בדיוק בן אדם זהב בזכות עצמו. רק לאנה, הסוכנת הקשוחה שמהווה קונטרה ראויה לארצ'ר, היא סוג של בן אדם בין כל הזבלים הללו. ואולי גם היא לא, מכיוון שלאורך כל העת הארוכה שבה לאנה חלק מהסוכנות, ולמרות שניסתה להשתחרר ממנה כמה וכמה פעמים, היא חוזרת שוב ושוב, נמשכת כבחבלי קסם למוג'ו השלילי והעכור של החבורה. כי אתם יודעים, כולם רוצים להשתייך לאנשהו – אפילו אם ה"אנשהו" הזה הוא קבוצה של חלאות וזבלים.
6. פינקי והמוח מ"אנימניאקס" (1993-1998)
אוקיי, כבודם של יאקו, וואקו ודוט, גיבורי סדרת האנימציה האהובה שהגה סטיבן ספילברג, במקומו מונח. אבל בואו, הכוכבים האמיתיים של "אנימניאקס" הם פינקי והמוח - צמד עכברי מעבדה מהונדסים גנטית שנחושים בדעתם להשתלט על העולם, אך נכשלים פעם אחר פעם. זאת אומרת, זהו המוח המבריק והמרושע שמתכנן זאת (לאילו צרכים, אגב? דיקטטורת גבינה חובקת גלובוס?), ופינקי הדביל שהורס את תוכניותיו מבלי משים. ולפעמים עם משים.
אבל מה הופך את הציוות שלהם לכה מוצלח? ובכן, בואו ננסה את זה: למרות שבשל שותפותו עם פינקי כל אחת ואחת מהתוכניות של המוח היא כישלון ידוע מראש, ולמרות שהוא גאון מרושע ולכן אמור לדעת טוב יותר, באף שלב לא קורה שהוא פשוט נפטר מהעוזר נעדר הבינה שלו. להיפך: פעם אחר פעם, כמו איזה מין סיזיפוס יובשני, הוא מרשה לעצמו להיכשל שוב בגלל פינקי. המסקנה המתבקשת היא שתוכניות הכיבוש הגרנדיוזיות מעולם לא היו באמת מה שמעניין את המוח, מכיוון שהן אינן אלא תירוץ לבלות זמן עם פינקי. כן, גם פה מדובר בברומאנס מחמם לב, בסופו של דבר; צמד עכברי מעבדה המוצאים נחמה זה בחיק זה, למרות המרחק הברור בין האיי.קיו שלהם, למרות מגוון אסונות הסלפסטיק הממתינים להם. כמה יפה, כמה נוגע.
5. גיבורי "פה גדול" ומפלצות ההורמונים שלהם, "פה גדול" (2017 – היום)
כמעט מדי פרק מוכיחה "פה גדול" של נטפליקס שמעבר להצטיינותה היתרה במחלקות הג'ורה והגועל - שיחות נפש בין צמד שיערות ערווה, מישהו? לא? - היא מסוגלת לתובנות מעמיקות, פה ושם אפילו מרגשות, באשר לתקופה המבלבלת והמורכבת של ההתבגרות המינית. וצוות גיבוריה הצעירים והתוהים, טועים ותועים בנבכי התבגרותם המינית הם המפתח.
10 צפייה בגלריה
בונים חברות וקרבה אמיתיים בין מפלצות ההורמונים לטינאייג'רים שלהן. "פה גדול"
(באדיבות נטפליקס)
אבל אלו לא רק ניק (ניק קרול), אנדרו (ג'ון מולייני), ג'סי (ג'סי קליין), מיסי (ג'ני סלייט, בשלוש העונות הראשונות; השחקנית איו אדבירי תחליף אותה בעונה הרביעית) וג'יי (ג'ייסון מנזוקאס) שעושים את העבודה, אלא גם מפלצות ההורמונים שלהם. כן, קצת קשה להסביר את זה למי שלא מכיר, אבל ב"פה גדול" זוכה הליבידו הגועש של הצעירים הללו לייצוג משלו, על מנת להמחיש את האפקט המכריע שלו על חייהם החברתיים ועל מצבם הפסיכולוגי. וזה היסטרי, כמובן, אבל גם נוגע – על אמת! - הרבה בגלל שיוצרי הסדרה (ביניהם גם קרול) בונים חברות וקרבה אמיתיים בין מפלצות ההורמונים ובין הטינאייג'רים שלהן: המפלצת מוריס (בדיבובו של קרול) עם אנדרו, והמפלצת קוני (מאיה רודולף) עם ג'סי ומיסי (בשלב מסוים היא לוקחת תחת חסותה גם את ניק). כמו כן, הקהל דורש ספין-אוף של מכשף הבושה, בגילומו של דיוויד ת'יוליס הגדול. תודה.
4. רן וסטימפי מ"המופע של רן וסטימפי" (1991-1996)
לא לחינם הגיע הצמד המזוהם הזה למיקום כה גבוה ברשימה. רן וסטימפי - הצ'יוואווה הנוירוטי, העצבני והאנוכי וידידו, החתול המטומטם, התמים וטוב הלב - הם מהציוותים הגדולים של עולם האנימציה לדורותיו; לא רק בשל הניגוד הברור ביניהם, אלא גם בגלל גאונותה של הסדרה התקדימית שעקבה אחר מעלליהם, והפכה לפולחן בשל היצירתיות והקיצוניות שלה.
היום, פשוט מדהים לחשוב ש"המופע של רן וסטימפי" יצאה מאולפני ניקלודיאון ושווקה כסדרת ילדים - על שלל ההפרשות הגופניות אותן הציגה בחדווה, על רף האלימות הגרפית, על הרוח הסוריאליסטית/אבסורדיסטית הפרועה שאפיינה אותה (זוכרים את הפרק הפסיכי שבו סטימפי נכנס לתוך הטבור של עצמו?), ובאופן כללי, על הטירוף הטוטלי שנסך יוצרה, ג'ון קריספלוסי, בכל פריים ופריים שלה. אך יותר מכל הייתה זו מערכת היחסים הפרוורטית, האובססיבית, המתעללת, ופה ושם כמעט מינית שבין רן וסטימפי (עניין שהודגש בסדרת ההמשך קצרת המועד מ-2003), שאחראית למיקומם הגבוה פה. ותסמכו על זה שקריספלוסי - שפוטר מהסדרה שלו עקב התנהגותו הבלתי נסבלת, וב-2018 הואשם על ידי שתי נשים שעבדו עימו בכך שניצל אותן מינית כשהיו טינאייג'ריות – יודע דבר או שניים על מערכות יחסים רקובות. איכס.
3. כל חבורת "אקס-מן: סדרת האנימציה" (1992-1997)
הרבה לפני שיו ג'קמן נכנס לחיינו הייתה סדרת האנימציה האייקונית של פוקס, שרצה במשך חמש שנים בניינטיז והכירה לילדי ישראל - מורעבים לגיבורי על מכיוון שבאותם ימים התרבות הקומיקסית טרם הגיעה במלוא עוזה למחוזותינו - את המוטנטים הגיבורים של מארוול. ואילו גיבורים נפלאים הם היו! בדיוק כפי שעשתה סדרת הקומיקס החלוצית של סטן לי וג'ק קירבי, גם סדרת האנימציה הציגה בפני צופיה חבורה של גיבורי על אנושיים להפליא – מורכבים, מתחבטים, מתמודדים עם חוסר ביטחון, תחושות של חוסר שייכות וחרדות. אבל סוד הקסם האמיתי של "אקס-מן: סדרת האנימציה" הייתה התמודדותם זה עם זה.
בגדול, הדינמיקה פעלה כך: הבנות (רוג, סופה, ג'ין גריי וג'ובילי) אהבו זו את זו, הרעיפו חיבה ותמיכה אחת על השנייה, והבנים (וולברין, סייקלופס, חיה וגמביט) לא הפסיקו להיאבק ביניהם בנוגע למי יש את ה... כוח הכי גדול. אבל אפילו בקרבם – אפילו אל מול העוינות המובנית של וולברין, המאוהב בג'ין גריי, כלפי בן זוגה סייקלופס - הנאמנות ניצחה פעם אחר פעם. ושלא נתחיל אפילו לדבר על מערכת היחסים שבין פרופסור אקס למגנטו, הברומאנס הגדול של עולם הקומיקס, למרות מעמדם כיריבים מיתולוגיים.
2. בוג'ק, דיאן, פרינסס קרוליין ומיסטר פינאטבאטר מ"בוג'ק הורסמן" (2014-2020)
למרות שלעיתים קרובות הם דווקא פגעו זה בזה ופעלו מתוך הזדקקות אנוכית או נבזיות גרידא; למרות שההיסטוריה המשותפת שלהם רצופה בשיברונות לב ואכזבות, ולמרות עודפי הרחמים העצמיים והנוירוזות המייסרות שמאפיינות את ארבעתם, בסופו של דבר הדמויות הראשיות של דרמת האנימציה הייחודית של נטפליקס קשורות זה לזו בעבותות של חברות, נאמנות ואהבה. כי "בוג'ק הורסמן" היא אומנם יצירה על טראומות והניסיון (הטיפשי לעיתים, כי ככה זה) להשתחרר מהן. אבל יחד עם זאת, היא גם יצירה על כוחו של קשר אנושי משמעותי, ועל תפקידו החשוב במהלך תהליך הריפוי.
עבור הסוס בוג'ק, כוכב טלוויזיה לשעבר שחווה ילדות מזעזעת והפך לשמוק נצלן ואלכוהוליסט הרסני, כל אחד משלושת חבריו היה קריטי, באופן כזה או אחר, בדרך לתיקון (כלשהו, או לא בכלל, כי גם זה חלק מהעניין). וכך היה גם בוג'ק עבור דיאן במהלך מסעה הרגשי, ודיאן בחייו של האקס שלה מיסטר פינאטבאטר, והסוכנת החתולה פרינסס קרוליין בחייו של בוג'ק, והוא בחייה. העליות, המורדות, הכאבים והחרטות – גיבורי "בוג'ק הורסמן" הם אנחנו, הם אתם, רק במצויר. ובחיות. וכן, בטח שמתם לב שחסרה פה אחת מהדמויות הראשיות – אבל טוד צ'אבס התמהוני והמעיק, בדיבובו המעיק לא פחות של אהרון פול ("שובר שורות"), תמיד היה החוליה החלשה בהרכב הזה. תתגלח כבר, בן אדם. חמשת הזיפים הללו פשוט מגוחכים.
1. ריק ומורטי מ"ריק ומורטי" (2013 - היום)
כן, היא מעוותת וחולנית, מערכת היחסים שבין הסב ריק סנצ'ז - הגאון הגאוני ביותר ביקום הזה וכל מקביליו, ובמקביל גם ניהיליסט ציני ודושבאג רע מזג - לנכדו חסר הביטחון מורטי. למעשה, פרקים רבים של "ריק ומורטי" המבריקה והפולחנית מתארים את השפעתו ההרסנית של ריק על מורטי, שהולך והופך לניהיליסט חסר מוסר וחסר רחמים בדיוק כמו סבו, למרות שאריות המצפון שעדיין מנקרות מעת לעת. אבל מערכת היחסים הזו, תלותית ומזיקה ככל שתהיה, לא חפה מרגעים של חום וקרבה אמיתיים, של חברות אמיתית, משהו שחורג בהרבה מיחסי סב-נכד (ונחוץ לשניהם כמו אוויר, בתוך הטירוף והאלימות של הקוסמוס שבמרחביו הם תרים).
רגעי הרוך האלה לא רבים, ולעיתים קרובות יותר מציבים אותם יוצרי הסדרה ג'סטין רוילנד (שגם מדבב את השניים ועושה עבודה מדהימה) ודן הרמון זה מול זה, במהלך הרפתקאותיהם המשותפות. אבל בכל זאת הרגעים הללו בין ריק למורטי קיימים, ובקיומם הם נותנים תוקף לכל הסדרה הזאת – שיכולה להיות דרמטית להפליא, ברצותה, ולמרות שנינותה ודמיונה חסר הגבולות עולה על גדותיה מרוב אפלה וייאוש אקזיסטנציאליסטי. צפו בה, זו השורה התחתונה. בשביל ריק ובשביל מורטי (ובשביל אחותו של מורטי, סאמר, והוריהם ג'רי ובת'), ובגלל שאין עוד כמותה.
