עכשיו, כשהתרגלנו להצהרות שמוצמדות לסדרות או פרסומות, מהסוג שמכריז שהעלילה מבוססת על דמיונם של היוצרים או שהמציגים אינם רופאים או חיילים או באמת מצחצחים שיניים, אני חשה שאנחנו בשלים לסוג חדש של כיתובים. הפעם כאלה שיוצמדו כשירות לציבור לסדרות שהן חידושים של סדרות ישנות. מעין אזהרה לצופים הוותיקים, שחוזרים למסך עם תקווה קלושה לשחזר את נעוריהם לפחות ל-45 דקות של אסקפיזם מול סדרה אהובה מהעבר. "זהירות!" יבהיר הכיתוב על המסך, "הצופה מתבקש להנמיך ציפיות". אני יכולה לחשוב על כמה כאבי לב מיותרים שהיו נחסכים ממני ככה, וזה רק בשנה-שנתיים האחרונות.
הטריילר ל"שולחן לחמישה 2020"
"שולחן לחמישה" (FOX) הייתה סדרה חמודה להפליא על חמישה אחים ששוכלים את ההורים שלהם בתאונת דרכים יום אחד, ונאלצים לאסוף את השברים ולגדל האחד את השני. שש העונות שלה שודרו בין 1994 לשנת 2000, והיא הייתה מעין סבוניה כיפית שפנתה בעיקר לבני נוער. נכון שמוות הוא סיבה קצת מבאסת להוציא את המבוגרים מהתמונה, אבל להוציא את הקטעים שנגעו באבל "שולחן לחמישה" לא נפלה לכבדות. היא הצליחה להתנחל בלבבות וגם הזניקה על הדרך את הקריירה של ארבעה שחקנים לפחות - ג'ניפר לאב-יואיט, נב קמפבל, מת'יו פוקס וסקוט וולף.
שני עשורים אחרי שירדה מהמסך חזרו היוצרים המקוריים של "שולחן לחמישה", איימי ליפמן וכריסטופר קייזר, וכתבו גרסה עדכנית לסיפור ההוא. הפעם, כיאה לזמננו, המשפחה היא ממוצא מקסיקני - זוג שהיגר לארצות הברית לפני 18 שנה, פתח מסעדה מקסיקנית והביא לעולם חמישה ילדים. מדיניות ההגירה הקשוחה שמקדם הנשיא החדש מביאה למסעדה שלהם את אנשי רשות ההגירה, ידה ידה ידה, ושניהם מופרדים מהצאצאים שלהם (הקטן שבהם הוא תינוק!) ומגורשים חזרה למקסיקו. אז נכון, הם לא מתו והם עדיין במרחק של שיחת סקייפ, בשונה מהסלינג'רים משנות ה-90, אבל הילדים שלהם עדיין נאלצים להסתדר בכוחות עצמם.
החידוש הזה, שעולה בערוץ "פריפורם" (ששייך למשפחת דיסני), בולט בעיקר בשילוב המוזר והלא טבעי בין הניסיון להפוך את הסדרה לרלוונטית עם העיסוק בסוגיית גירוש המהגרים, שמעסיקה כרגע את ארצות הברית, ובין כתיבה מיושנת וחסרת ברק ודמויות סטריאוטיפיות ושטוחות. "שולחן לחמישה" המקורית אולי תיראה היום מעט לא מתוחכמת, אבל נכון לזמנה היא הייתה מרעננת וממכרת. הדמויות שלה אמנם התמודדו עם היעדרות ההורים, אבל חיו חיים עגולים של בני נוער והיה בה זיק של שובבות. ב"שולחן לחמישה 2020" ההידרשות לנושא "חשוב" כמו גירוש מהגרים מכבידה על הסדרה והופכת אותה לסוג של טלנובלה ספרדית סוחטת דמעות במקרה הטוב, ולצפויה ואפורה במקרה הפחות טוב.
קשה לקבוע מהפרקים הראשונים איזה נפח סוגיית הגירוש על השלכותיה עומדת לתפוס במהלך הסדרה, ואם אכן תתפוס, אם לא יצטרף אליה טעם לוואי של דידקטיות וניסיון לחנך את הצופים הצעירים. כך או כך, החידוש הזה לא עושה חסד עם גרסת המקור והוא מצטרף לרשימה הארוכה מידי של חידושים שעלולים לכווץ לכם את הלב ולבזבז לכם את הזמן. ראו הוזהרתם.
