יום שישי האחרון סיפק הדגמה מרשימה להתרחבותו המתמדת של ז'אנר גיבורי-העל למסך הקטן. סדרת האנימציה המאוד מוצלחת "בלתי מנוצח" סיפקה פרק חמישי של אנימציה בוגרת, מדממת, ובעלת נכונות לחתרנות סאטירית. הפרק הרביעי של "הפלקון וחייל החורף" עלה בדיסני פלוס, והמחיש את הניסיון של אולפני מארוול להמשיך את הקו של סרטי קפטן אמריקה, ולשלב את הז'אנר עם מותחן חברתי-פוליטי. לעומת שתי סדרות ראויות אלו, נטפליקס העלתה סרט קולנוע. לרוע המזל היה זה "כוח הרעם" (Thunder Force), ניסיון לערבב שתי גיבורות-על עם קומדיה לא מצחיקה, מערכת יחסים נטולת כימיה, וסצנות אקשן מקרטעות עם אפקטים מהמילניום הקודם.
"כוח רעם" – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
על הנפל הזה אחראי הצמד של בעל ואישה - מליסה מקארתי ובן פלקון, בשיתוף הפעולה החמישי שלהם. הוא מביים, היא משחקת, שניהם מפיקים, בדר"כ הוא גם כותב את התסריט (ולפעמים היא גם משתתפת בכתיבה). אם יש לכם חיבה ליכולות של מקארתי אתם בוודאי חושבים על סרטים כמו "מסיבת רווקות" (2011), או ההופעה הדרמטית למחצה שלה ב"האם אי פעם תסלחי לי?" (2018), שני סרטים שלא בוימו או נכתבו ע"י הצמד. אני מרשה לעצמי לנחש שהערכה למקארתי אינה נובעת מ"תמי" (2014), "הבוסית" (2016), "האמא של המסיבות" (2018) או "סופר אינטליגנציה" (2020), הפרקים הקודמים בתאונת השרשרת של שיתוף פעולה זה.
במקרה הנוכחי זהו ניסיון לעשות כמה דברים הפונים לכיוונים שונים: לחלוב בדיחות באמצעות שתי גיבורות-על שבגילן ובמשקלן מהוות היפוך מוחלט למודלים הגופניים המקובלים בז'אנר, אך גם לשמור על הגבולות הנדרשים של התקינות הפוליטית העכשווית. להציג מעמדים מגוחכים מבחינת ההיגיון של הדמויות והעלילה, אבל גם להניח שהקהל יהיה מעורב רגשית במהלך השבלוני התפתחות היחסים.
הרקע העל טבעי מועבר בתחילת הסרט בסיקוונס המשתמש בכלים ויזואליים של חוברות קומיקס. בשנת 1983 אירוע קוסמי מפציץ את כדור הארץ בקרינה שהופכת חלק מהאנשים לבעלי כוחות על. משום מה הקרינה פועלת רק על אנשים בעלי נטייה גנטית לסוציופתיות, מה שמוליד דור של אלו המכונים "מנוולים". מכיוון שכל עלילת הסרט עומדת להתרחש בשיקגו, עולה השאלה האם השפעת הקרינה הוגבלה רק לעיר זו? שלא לדבר על מזימת ההשתלטות על העיר המוצגת בסרט שהשתהתה עשרות שנים לאחר קבלת כוחות העל. תהיות ממין זה צפויות נוכח העלילה המרושלת, אבל יותר סביר להניח שהן תתחלפנה במהרה בתהיה לגבי ההצדקה בהשחתת הזמן מצדו של הצופה.
הוריה של אמילי, שניהם מדענים בתחומי הגנטיקה, נקטלו ע"י "המנוולים". כעת הילדה החכמה חולמת לגדול למדענית שתשתמש בכלי הגנטיקה בכדי להילחם בהם. כאשר חוכמתה הופכת אותה למטרה ללעג בבית הספר, מתייצבת לצידה ילדה בעלת אופי נחוש ובוטה בשם לידיה. הן הופכות לחברות קרובות עד שלהי תקופת ההתבגרות, כשההבדלים בין אמילי השאפתנית ולידיה המרושלת הופכים לגדולים מדי והקשר ניתק.
רבע מאה אחר כך לידיה (מקארתי) היא לוזרית שעובדת בפריקת מטענים, ותחביבה העיקרי הוא שתיית בירה. לעומתה, אמילי (אוקטביה ספנסר) הגשימה את חלומה והקימה חברת ביוטק שעומדת לבצע ניסויים שעשויים להפוך בני אדם רגילים לגיבורי על. אחרי שנים רבות ללא כל קשר ביניהן, לידיה מגיע לבניין המשרדים של אמלי כדי לנסות לשכנע אותה להגיע למפגש מחזור של בית הספר. כמה מהלכים עלילתיים מאולצים לאחר מכן היא הופכת בטעות לאדם הראשון לו מוזרק החומר הניסיוני שאמור להקנות לה עוצמה, מהירות וחסינות של גיבורת-על.
3 צפייה בגלריה
תקופת האימונים אמורה לספק הרבה רגעי צחוק. אז אמורה. מתוך "כוח רעם"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
את הטיפול לא ניתן להפסיק, ולכן לידיה עוברת תקופת אימונים שאמורה לספק הרבה רגעי צחוק מהרגעים שבהם קורים דברים שמכאיבים - בהתחלה לה ובהמשך לאחרים. הרעב המתפתח בה לבשר עוף נא אמור לבסס בדיחות הגעלה, אבל גם אלו אינן מוצלחות במיוחד. במקביל לאימונים של לידיה, אמילי לוקחת גלולות שיהפכו אותה, ברגעים שתחפוץ בכך, לרואה ובלתי נראית. כצפוי, הקרבה ממשיכה להדגיש את הבדלי האופי בין השתיים, אך מסמנת מסלול בדרך לחידוש חברותן כצמד גיבורות-על.
בחליפות העור המחשבות להתפקע על גופן, במכונית הלמבורגיני הסגולה שאליה הן מתקשות להיכנס (עוד בדיחה שהסרט עושה לה וידוא הריגה), הן מתייצבות מול חבורת "מנוולים" עם שאיפות להשתלט על שיקגו. ויליאם "הקינג" סטיבנס (בובי קנאבלי) רץ לרשות העירייה, כשהוא לא מחסל בהתקפי הזעם שלו את עוזריו. לצדו "לייזר" (פום קלמנטיף) שיורה מידיה ברקי אנרגיה כחולים. אחרון, שכמעט ומצליח להיות נקודת אור בודדה בסרט, הוא העוזר של "קינג" המכונה "סרטן" (ג'ייסון בייטמן) - אדם שזרועותיו הן צבתות סרטן ענקיות, והמפתח רגשות כלפי לידיה. אם הסרט היה יוצר יותר דמויות רעים מעניינות (או, לפחות, מגוחכות בדרך יצירתית כפי ש"הסרטן" כמעט ומצליח להיות) היה לו סיכוי להיות קומדיה בינונית.
נראה שמקארתי ופלקון בעיקר רצו להפיק סרט באווירה ביתית. ספנסר היא חברה וותיקה של מקארתי, וישנם תפקידי משנה לבן פלקון כגנגסטר שזוכה לחשמול פנים, ולבת ויויאן פלקון בתוך הגרסה הצעירה של הדמות אותה מגלמה אימה. וכמו שנאמר על "מכסחות השדים" (2016), שגם בו מקארתי שיחקה, "כוח הרעם" נראה כמו תוצר של אלתורים לא מבריקים שהתרחשו מול המצלמה, ולא זכו לביקורת העצמית הנדרשת בשלב העריכה.
בהיסטוריה של הוליווד לא חסרים סיפורים על בני זוג שעבדו יחד בפרויקטים שכישלונם המהדהד סיים את מערכת היחסים (או לפחות האיץ את סיומה). לבן אפלק וג'ניפר לופז זה קרה ב"אהבה מחוץ לחוק" (2014), לבראד פיט ואנג'לינה ג'ולי זה קרה ב"ליד הים" (2015). לעומת זאת מערכת היחסים של מקארתי ופלקון מפגינה יציבות מדאיגה סרט אחר סרט, כישלון אחר כישלון. אני מאחל להם שיישארו נשואים ומאושרים, אבל, בשם האלוהים, שיפסיקו כבר לעבוד יחד.
