בוקר טוב צפיחיות בטחינה גולמית שכמוכם. ראשית, בואו נחגוג את שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה - כלומר לשלב הכי חשוב ב"הישרדות", עוד לפני האיחוד והגמר. כן, אלה היו ימים קשים, הציפייה הייתה מעבר לכוחות אנוש. השורדים ישבו וכססו ציפורניים עם מצ'טה ודנה רון אפילו לא עמדה בלחץ ופרשה. אבל הנה זה הגיע, והשבטים עברו לפאזת בגדי הים מהבית, כלומר מהתוכן השיווקי מעניק החסות. עכשיו, כשהמסך מכיל אחוז מספק של עור חשוף, אפשר להירגע ולהתרכז בנספחים כמו אסטרטגיה, פרנויה וזעם על ההפקה.
רגע ההדחה ב"הישרדות"
(באדיבות רשת)
אחרי שספוליירנו בפרומו לגבי זהות השבט המפסיד (אלא אם כן זה נעשה בכוונה כדי לסלוק קצת קהל מ"חתונה ממבט ראשון", ובמקרה כזה שיים און יו, רשת), עברנו ישירות מהמשימה למועצת השבט, בלי לעצור בדרך במשימות חסינות אישית, משימת צמיד הווטו, גרזן הזכאות או עגילי דמאר. בסיומה נפרדנו מהמודחת הראשונה, אילנה אביטל, אסטרונומית, מדענית מוח ובונה חופשית, ששבה שבה שבה לים.
אביטל היא החלל הראשון במלחמה שישראל אוגלבו מנהל על כס המלוכה של השבט שלו, כשהוא מתודלק בפסיכוזה שאני יכולה רק לשער שמקורה באכילת אורז לבן שבושל במי ים. הקרב היה מהיר וההדחה עצמה הייתה די צפויה, בעיקר כי ישראל הוא מרכיב חשוב בקפרה בשלב השבטים הפיזי והם לא יכולים להרשות לעצמם לוותר עליו עדיין, וגם כי לאילנה, לטס פייס איט, יש רזומה מכובד בתחום המעצבנות וגם היא, נתונית, לא תרמה לשבט מי יודע מה.
ישראל מול אילנה זה לא היה באמת כוחות. ישראל הוא חתול רחוב עם עור מפלדה ולריאנית ובנדנה, ואילנה נעלבה מכל שטות שהוא פלט. לא ככה מתקדמים ב"הישרדות", שמה לעשות, היא המקום שבו אתה צריך לשחק ברגשות של אחרים ולהניח בצד את שלך. מצד אחד, יש בו לא מעט תכונות מעוררות אנטגוניזם והוא גם דמגוג לא קטן, אבל לדמגוגיה הזאת יש לא מעט משתמשי קצה בשבט שלו. כשהוא כינס את חסרי הבית וסחופי הסער וסמיון לפני מועצת השבט הוא לא בזבז זמן והלך ישר למשבצת הפושטקים הנעלבים, א-לה הצ'חצ'חים של דודו טופז. נכון שבקו האחורי מחכים לו שחקנים יותר מאתגרים כמו עידן חביב או ירדן ג'רבי, אבל כמו שזה נראה כרגע אני לא אתפלא אם נראה אותו איפה שהוא בחמישייה האחרונה.
בהעדר זוהר שטראוס מהפרק (פריווילגיה שההפקה לא יכולה להרשות לעצמה, לטיפולכם אודה) נאלצתי להסתפק בטרגדיה הטורקית ושמה נאווה בוקר, האישה והפורענות. מבלי לזלזל חלילה בקטסטרופות שבוקר חוותה, אני לא בטוחה שנשארו מספיק נעימות פסנתר בשביל כל מה שיש לה לספר ואני גם בכלל לא בטוחה שאני רוצה לשמוע. השם ישמור, כשהיא נפלה במשימה הייתי בטוחה שהיא שברה את המפרקת והנה מגיעה החוליה הבאה בשרשרת האסונות האנושית הזאת ואני יודעת, פשוט יודעת, שיום אחד נראה אותה בריאליטי אחר מספרת בדמעות איך היא נפלה מהקרש במשימה ב"הישרדות".
בואו, פשוט תשימו את זוהר שטראוס מדבר על החיים על האי או על החיים בכלל, מטבוליזם וזה, או חלופות אחרות לגיטימיות מבחינתי: עוד טסטות של סמיון אומר לכולם לסתום את זה, הוא מזכיר לי את הנבל הרוסי מג'יימס בונד וזה לפחות מצחיק, או עוד פריימים של ישראל וחברים מנסים להדליק אש עם זכוכית מגדלת (במקום לקחת ענף קטן ולהצמיד אותו לפנים של דוד דביר! האיש כבר בדרגת כווייה חמש, מקור אנרגיה חלופי מושלם וכן, גם לוהט בלי קשר, בן 70 עם גופה שרוב הגברים על האי יכולים רק לחלום עליה). ומילה אחרונה לגבי ליטל סמדג'ה, כמו שוקולטה מעורבבת עם בטטה גם את הגעת מבחינתי לקו העליון של השטיק שלך. את לא עושה יותר הגיון משירי פופ מזרחי וכבר נמאס אפילו לתהות אם את עושה את זה בכוונה או שאת סתם אהבלה. שחררי. זהו.
בפרק הבא: כולם חוטפים עצבים על כולם ובני ברוכים מפסיק לספר בדיחות. כן, באמת! געגועיי לדנה רון. תהיו חזקים.
