זו יכלה להיות עוד סצנה של מערבון נשכח אי שם בשנות ה-50. חבורת לוחמים אמריקנים חוצים סוג של ביצה, כשלפתע אחד מהם נטרף על ידי להקת תנינים ופולט צרחה רגע לפני שהוא מסיים את חייו ואת תפקידו האמנותי בסרט. אלא שאף אחד מהמעורבים ב-Distant Drums לא ידע אז שאותה צרחה בדיוק תישמע במאות סרטים לאורך עשורים ותהפוך למיתוס.
כמעט 25 שנים אחרי, בחדר העריכה של "תקווה חדשה", הסרט הראשון בסדרת "מלחמת הכוכבים", חיפש עורך הסאונד בן ברט אפקט שיעצים את אימת המלחמה בסרט - והוא ידע בדיוק מה הוא צריך. שלוש שנים קודם לכן הוא ושני שותפיו שמו לב לצרחה זהה שחוזרת על עצמה בסרטים רבים מתחילת שנות ה-50.
השלושה החליטו לחקור את התגלגלותה של הצרחה הפופולרית. הם גילו שלאורך כמעט שני עשורים הצרחה נשמעה ביותר מ-20 סרטים שונים, רובם של האחים וורנר, שהיו בעלי זכויות היוצרים על האפקט.
את ההופעה הראשונה שלה הם ייחסו בטעות לראלף ברוקס שגילם ב-The Charge at Feather River את טוראי וילהלם, שבעיצומו של קרב נפגע מחץ וכמצופה - צורח מכאב. זו הסיבה ששמה התקבע כ"צרחת וילהלם", ומאז ועד היום נשמר כך בספריות האפקטים של עורכי סאונד באולפנים בהוליווד. בהמשך ברט הגיע לסרט המקורי בו הושמעה הצרחה, וגילה שהיא בכלל הושתלה בחדר העריכה.
(לקט צרחות וילהלם בסרטים ובסדרות טלוויזיה)
הצורח המקורי, כך התברר אחרי שנים, היה שב וולי, שחקן וזמר, שכלל לא שיחק במערבון. רק אחרי מותו ב-2003, התראיינה אלמנתו ואישרה שהוא האיש מאחורי הצרחה המפורסמת. היא הוסיפה כי נהג להתרברב ביכולותיו "לצרוח ולמות בסרטים".
וולי, שהתפרסם בסוף שנות ה-50, הקליט שש גרסאות של הצרחה, שלוש מהן שולבו ב-Distant Drums. הקטע כולו הוקלט בפעם אחת, תחת השם "אדם ננשך על ידי תנין וצועק".
וילהלם היה לאגדה
כמחווה מחויכת לצרחה ולמורשתה, השתמש בה ברט כאמור ב"תקווה חדשה", ושם אותה בפיו של לוחם בפלוגות הסער, בסצנת הקרב שלהם נגד לוק סקייווקר על כוכב המוות. נלהב מהתוצאה, המשיך ושילב את הצרחה גם בחמשת הסרטים הבאים בסדרה. מכאן ועד הפיכתה לקאלט הדרך הייתה קצרה.
הוא שילב אותה גם בסדרת סרטי "אינדיאנה ג'ונס", והגדיל להשתעשע, כשבסרט "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" מ-1984 השתמש בצרחה בסצנה של אדם שתנין מבתר את גופו. גם שותפו ריצ'רד אנדרסון השתמש בצרחה בסרטים שעיצב את פס הקול שלהם, מ"כוכב הקופים" (1968), "באטמן חוזר" (1992) ועד "מדגסקר" (2005).
כשהיא צורפה באופן רשמי לספריית הסאונד של סקייווקר, צרחת וילהלם הגיעה גם ל"צעצוע של סיפור" (1995), "הרקולס" (1997) ו"שודדי הקאריביים" (החל ב-2003). במקביל, שותפו אנדרסון נתן לה מקום של כבוד במאגר של אולפני וודינגטון. זו הסיבה שהיא נשמעה גם ב"היפה והחיה" (1991), "אלאדין" (1992), "האלמנט החמישי" (1997) ועוד סרטים רבים של וודינגטון.
הבמאי ג'ו דנטה ("גרמלינס", "חיילים קטנים") סיפר לאתר "אבידות ומציאות בהוליווד" כי עבד באותה תקופה עם שותפיו של ברט, והקפיד לתת לווילהלם לצרוח ברוב הגדול של סרטיו. גם הבמאי טובי הופר ("המנסרים מטקסס"), סיפר שהשתמש בצרחה בסרטו "פולטרגייסט" והסביר ש"הצרחה לא תמיד נשמעת ממש, אלא עוברת באופן תת-הכרתי. וכי ניתן לחוש בה בלי לשמוע אותה".
הצופים חשפו את הסוד
תת-הכרתי או לא, הצופים לא נשארו אדישים, ואחרי 20 שנה הבדיחה הפרטית של עורכי הסאונד נחשפה. בסוף שנות ה-90, הודות לאינטרנט, חובבי ז'אנר המדע הבדיוני חיברו את הנקודות והבינו שיש פה דפוס מכוון. מאז, עושה רושם, הצרחה הפכה לא רק לבדיחה - אלא גם למחווה עבור המעריצים.
בשנים 1993-1992 לא פחות מתשעה סרטים השתמשו בצרחה. קוונטין טרנטינו, שביים אז את סרט הבכורה שלו "כלבי אשמורת", הצטרף למסורת. וילהלם הגיע להופעת אורח גם ב"להרוג את ביל" (2003), "ממזרים חסרי כבוד" (2009) ו"ג'אנגו ללא מעצורים" (2012).
קולנוען בולט נוסף שהתלהב מוילהלם היה פיטר ג'קסון, שסיפר לאתר "אבידות ומציאות בהוליווד" כי ההיסטוריה של הצרחה ריגשה אותו והוא החליט לשלב אותה בעוצמה גבוהה במיוחד בשניים מסרטי "שר הטבעות" - "שני הצריחים" (2002) ו"שיבת המלך" (2003).
גם בטלוויזיה וילהלם לא קופח. הוא נשמע ב"תיקים באפלה", "איש משפחה", "משפחת סימפסון", "ברוקלין 99", "דברים מוזרים" ואפילו "בובספוג". חדי האוזן הבחינו בוילהלם צורח בפרסומת של חברת המחשבים דל ובפרסומת לטאמס, כדורים נגד צרבת.
"חשוב לשמור על המסורת"
עד היום, צרחת וילהלם נשמעה ביותר מ-440 סרטים וסדרות, ואפילו מצאה דרכה לעולם המוזיקה – הזמר הבריטי ג'יימס בלייק נתן לשירו מ-2011 את השם The Wilhelm Scream (ספוילר: הצרחה לא נשמעת בשיר). להקת פאנק-רוק ממסצ'וסטס הגדילה לעשות וקראה לעצמה בשם A Wilhelm Scream.
(שירו של ג'יימס בלייק)
ומה עם ישראל? אלון גור אריה, במאי הסרט "המוסד", מספר: "זה לא דבר שבמאים מדברים עליו, כי הצופים הם אלה שצריכים לגלות בעצמם, אבל ברור ששמתי את הצרחה ב'המוסד'. אני משתדל לשים אותה בכל מה שאני עושה, כדי לא להעליב את טרנטינו, ספילברג ולוקאס. זה חשוב לשמור על המסורת ולהרגיש חלק מהחבר'ה".
"מי ששמע את סיפור הצרחה מחכה לה", מסביר חוקר הטלוויזיה ד"ר עמי פומרנץ. "יודעי דבר מצפים מספילברג ולוקאס לשלב אותה בכל סרט". ציטוט סצנות ורכיבים מסרטים הוא לא דבר חדש בעולם הקולנוע. פומרנץ נותן כדוגמאות את המשאית ומספר החדר שחוזרים על עצמם בכל סרטי פיקסאר, סצנת הרכיבה מול הירח מ"אי.טי", וכמובן רפרנסים מ"הקוסם מארץ עוץ". התופעה קרויה Easter Eggs – אותם רמזים או מסרים נסתרים שרוב הצופים יחמיצו, אבל שוחרי הקולנוע או המכורים שמכירים יחפשו וימצאו – גם אם לא בצפייה הראשונה.
צרחת וילהלם ב"המוסד"
(באדיבות יונייטד קינג - משה ולאון אדרי)
"היום האולפנים מקווים שצופים יצפו בסרט לא רק פעם אחת באולם הקולנוע, אלא יצפו בו שוב ושוב", מסביר ד"ר בועז חגין מאוניברסיטת תל אביב. "התופעה הזאת התאפשרה מאז סוף שנות ה-70, כשנכנס הווידאו הביתי, ואיתו ענף השכרת הסרטים. שתילת פרטים קטנים ששמים לב אליהם רק בצפיות חוזרות מאפשרת לאולפנים לעודד צופים לרכוש את אותו סרט כמה פעמים – בקולנוע, בהשכרה ב-VOD, בערוצי פרימיום ובערוצים רגילים. לשתול בדיחות פנימיות כמו צרחת וילהלם זה רעיון משתלם שעוזר לקדם את הסרטים והסדרות באמצעות המעריצים".
אולם בשנות ה-50, לטענת חגין, הכל היה תמים יותר, והשימוש בצרחה התחיל כאילוץ. באותה תקופה, הוליווד ניסתה להפיץ סרטים לכל המשפחה, שיעברו בקלות את ועדות הצנזורה בכל העולם. היוצרים ניסחו מעין קוד הפקה שיעזור לאולפנים להימנע מתוכן שעלול להיחשב לבעייתי ולפגוע ברווחיות הסרטים בשווקים השונים שלהם.
"לדוגמה, לא איפשרו להראות סצנות זוועה מפורשות או להשמיע צרחות ממושכות. אז אם אדם נאכל על ידי תנין בסרט הרפתקאות משנות ה-50, אי אפשר היה להראות את זה באופן מפורט או להשמיע לנו דקות ארוכות של זעקות איומות. כך נוצרה צרחת וילהלם, כמעין פשרה אפקטיבית – היא קצרה, אבל מביעה היטב את הסבל שאי אפשר להראות לאורך זמן. אז השימוש החוזר בה, לפחות בעשורים הראשונים, נעשה מטעמים אלה".
לפי אלון יודקובסקי, חוקר התפתחות של טכנולוגיות קולנועיות, השיקול שהניע את המפיקים לשימוש חוזר בצרחה היה כלכלי. "ספריות הסאונד היו האופציה הזולה ביותר עבורם", הוא מסביר. "הם העדיפו להשתמש באפקטים כמו טלפון מצלצל, פחית נופלת או אדם צורח ממאגרים על פני הקלטה מחדש על הסט או באולפן. כך נוצר מצב שבו יש צלילים ששמענו בהמון סרטים וסדרות שבכלל הגיעו מספריות, ואין שום קשר ביניהן לבין מה שמוצג על המסך".
מעבר לשיקולים מסחריים או חוש הומור מפותח ישנה סיבה נוספת לשימוש החוזר של קולנוענים כמו ספילברג ולוקאס בצרחה, כפי שמסביר ד"ר חגין: "ספילברג ולוקאס שייכים לדור שלמד קולנוע והכיר היטב את ההיסטוריה שלו. סדרות 'מלחמת הכוכבים' ו'אינדיאנה ג'ונס' הן ניסיון מוצהר שלהם לשחזר חוויות ילדות של צפייה בסדרות הרפתקאות ומדע בדיוני, והם מרבים לצטט מתוך סרטים קודמים באופן שלא אפיין קולנוע לפני כן. לגלות את הצרחה ולשכפל אותה זה אקט שמאוד מתאים לדור הזה של יוצרים שאהבו את הוליווד הישנה".
האם נמצא מחליף לוילהלם?
צרחת וילהלם מלווה את הקולנוע כבר כמעט 70 שנה, אבל עתידה לא מובטח. ב-2018 הודיע מתיו ווד, עורך הסאונד הראשי של סקייווקר, שהתקבלה החלטה להשאיר את העבר מאחור – ובסרט האחרון בסדרת "מלחמת הכוכבים" הושתק וילהלם לחלוטין. "התחלנו להשתמש בצרחה אחרת שאנחנו אוהבים", אמר בראיון ל-ABC News. "שילבנו אותה בשני הסרטים האחרונים של 'מלחמת הכוכבים' ובעוד כמה סרטים אחרים. זה כרטיס הביקור שלנו". ווד סירב לנדב פרטים על הצרחה החדשה ואפילו שמה נותר סודי. הוא אמר כי הוא מעדיף לתת למעריצים לעשות את העבודה: "קודם נכניס אותה לעוד כמה סרטים, ואז נחשוף את פרטיה".
בינתיים, כמו תופעות רבות שיצאו מכלל שליטה, גם צרחת וילהלם ממשיכה להדהד, ועם במאים בעלי חוש הומור כמו טרנטינו, ששילב את הצרחה גם בסרטו האחרון "היו זמנים בהוליווד", עוד מוקדם להספיד את וילהלם. "זה כבר מזמן לא רק של סקייווקר - אלא של כולם", מרגיע גור אריה.
