זה ללא ספק היה עשור מסעיר בטלוויזיה, ובעיקר עשור שהפך את כולנו לאוביסים של מסך. הטלוויזיה - ובעיקר שירותי הסטרימינג - הגישה לנו ארוחת שחיתות ענקית, יותר מכפי שמישהו מסוגל לצרוך אם הוא רוצה לקיים במקביל גם חיים. הרבה שאריות וקופסאות לקחת הביתה, שאת רובן נזרוק רק כדי לפנות מקום לקופסאות הבאות. בארצות הברית קוראים לזה Peak TV (פסגת הטלוויזיה) או "תור הזהב" ושאר כינויים שמרמזים על קידמה ומבט אל העתיד, אבל אחת התופעות שיצרה הקידמה הזאת לוקחת אותנו דווקא אחורה, אל העבר.
8 צפייה בגלריה
בוורלי הילס 90210, טווין פיקס
(צילום: Suzanne Tenner, Brian Bowen Smith/FOX באדיבות yes)
נדמה שהעשור האחרון, יותר מכל עשור אחר, היה עם אצבע קלה על הדק המיחזור. כל כך הרבה הודעות על חידושי סדרות הוציאו גופי השידור שנדמה היה שהטלוויזיה שלנו מתפתחת ברוורס. הטלוויזיה (וגם הקולנוע) טרחו מאוד לבדר אותנו עם מה שכבר בידר אותנו בעבר ולא מעט נכסים ישנים הוצאו מהמרתפים לטובת מירוק ועיצוב מחדש, בניסיון למשוך קהל ותיק וגם ותיק פחות. ברוב המקרים, יש לציין, זה היה רעיון גרוע. בחלק קטן מידי מהמקרים החידוש התפתח להפתעה נעימה.
נוסטלגיה הייתה מאז ומתמיד סוכנת מכירות מעולה, ולא הזיקו גם התנאים המושלמים שהניח העשור הזה לדיבוק החידושים שתקף את הטלוויזיה. שנות ה-90 היו העשור האחרון שבו היינו מאוחדים מול לוח שידורים שהכתיבו לנו ערוצי השידור - המסחריים והציבוריים. את הרגלי הצפייה שהנחילו לנו הערוצים האלה - ישובים מול הטלוויזיה בשעות השידור ולכל היותר מזפזפים כדי להביע מחאה או שליטה במצב - שינו בהדרגה הכבלים, המקליטים הדיגיטליים והאינטרנט עם הפס הרחב שאפשר צפייה בקבצי וידאו גדולים. אבל המודל הזה קרס לחלוטין עם כניסתם בסערה של שירותי הסטרימינג, שהגדילו את היצע הסדרות במאות אחוזים והפכו את לוח השידורים למושג אנכרוניסטי. מהר מאוד מצאנו את עצמנו קופצים ראש לבינג' בלי לחשוב פעמיים ונטפליקס אפילו לא טורחת לשאול אותנו אם להמשיך ישירות לפרק הבא.
המאבק על הצופים הולך ומסלים לנגד עיננו, ואחד התוצרים שלו הוא סדרות נישה. הערוצים המרכזיים כבר לא פונים למכנה המשותף הגדול ביותר אלא מנסים לקושש צופים על ידי פנייה דווקא לתחומי העניין הייחודים והפחות מיינסטרימים שלהם. עולמות פנטזיה ספציפיים, קווי עלילה מורכבים, סדרות שהגיבורים שלהם ממוצא אתני מסוים. הסלוגן Must See TV שליווה את רשת NBC בשנות ה-90 והתייחס לסדרות יום חמישי שלה, כבר עבר מהעולם. היום ישנה הסדרה הזאת שראית, ואם תהיה מספיק משכנע גם החבר שלך יצפה בה אחרי שחפרת לו עליה שעה. אנחנו קהל מקוטע שנחלק לקבוצות צפייה קטנות. אחוזי צפייה של סדרות שפעם היו מביאים לביטולן, היום נושאות אותן על כפיים אל העונה השנייה והלאה. "משפחה בהפרעה", לדוגמא, בוטלה ב-2006 עם אחוזי צפייה שהיום היו מבטיחים לה בקלות את העונות הבאות. היא אכן הושבה מן המתים ב-2018 עם פרקים חדשים, ומה יש לומר, מוטב היה לה לו נשארה בגן העדן של הקומדיות והשקיפה עלינו משם.
- עוד מגזין טלוויזיה:
חידושים הם דבר הגיוני, הם מחזירים את הצופה לנקודה בזמן בה שיחות ברזייה אכן נסובו סביב תוכן טלוויזיוני שכולם צפו בו יום קודם. הם מאחדים אותנו. גם פרקטית מדובר בבוננזה - החידוש חוסך להפקה את ההיכרות וביסוס הרקע עבור הצופה, לפחות מול הצופים המקוריים. הוא מאפשר לה לבנות בניין חדש על הפיגומים המקוריים, בין אם מדובר בריבוט (כשסדרה ישנה מקבלת קאסט חדש ועלילה חדשה שמתאימה יותר לדור הנוכחי כמו "מכושפות" או "מלרוז פלייס", שאומנם שיבצה כוכבים מהסדרה המקורית כמו הת'ר לוקליר ואחרים, אבל התמקדה בבני 20 חדשים) או ב-Revival (כשאותו הקאסט, או לפחות חלק ממנו, חוזר כדי להמשיך את הסיפור מהנקודה בה הסדרה הסתיימה, כמו "רוזאן" או "וויל וגרייס"). החידושים מגישים לרשת בסיס מעריצים מוכן ואפוי, גם אם לעתים סקפטי מעט, ואת הקהל הצעיר החדש אפשר למשוך באמצעות כיסוי תקשורתי, טריילרים ופרסום. רק קחו אותנו דרך הפרק הראשון, משם והלאה כבר נסתדר (או שלא).
נהוג לומר שסדרה טובה תחיה לנצח בסינדיקציות ובשידורים החוזרים, עיין ערך "חברים" שלא מפסיקה לככב ברשימות הצפייה של שירותי הסטרימינג. "חברים" לא זקוקה אפילו לחידוש כדי להביא את מאסת הצופים שלה - היא פשוט צריכה מנוי ורוחב פס. אבל לסדרה גרועה לא יעזרו כל הסנטימנטים שבעולם, והחידוש לא רק שלא יעניק לה חיי נצח אלא אף יבייש את נעוריה. ואכן, סטטיסטית, רוב החידושים נוטים להיכשל. הסיבה טמונה על פי רוב עוד בבריאה - לפעמים אפשר להריח את הייאוש כבר בנעימת הפתיחה.
חידושים נתפסים לא פעם כסימן של פשיטת רגל קריאטיבית, חולשה באזור התוכן. ברוב המקרים לא מדובר בדחף יצירתי שנפל על הכותבים - רשתות השידור, בעיקר בימים אלה, נואשות לתשומת לב, וחידושים הן דרך נפלאה לבלוט. אלא שלא פעם התוצאה היא יציר כלאיים מבולבל וחסר אופי. הדמויות אולי נותרות אותן דמויות מהסדרה שהכרנו ואהבנו אבל העולם שסביבן כבר הספיק להשתנות. אם סדרות פופולריות שנטו להתייחס לנושאים הבוערים של תקופתם כמו גזענות, מלחמות או מגדר הצליחו לייצר עניין, אף אחד לא מבטיח שאותם נושאים יהיו משמעותיים עבור הצופים החדשים או אפילו עבור אלה שצפו בהן בעבר. הניסיון להתקמבק עם נושאים רלוונטיים לא תמיד משתלב יפה באופי המקורי של הסדרה, ואכן ברוב המקרים הרייטינג צונח אחרי הפרק הראשון. למרות כל אלה, גופי השידור לא מצליחים לעמוד בפיתוי. אם יש למישהו קניין רוחני על משהו, העשור הזה הוכיח שבשלב מסוים הוא יחודש.
ויש גם הפתעות: "רוזאן" (ABC) חזרה לטלוויזיה במרץ בשנה שעברה עם שני פרקים רצופים, בהם צפו יותר מ-18 מיליון צופים, להלן פרק הקומדיה הנצפה ביותר בארבע השנים עד אז. הסדרה שבמובן מסוים הקדימה את זמנה, מתאימה עכשיו בדיוק לרוח התקופה. עם גיבורה ממעמד הפועלים שהצביעה לדונלד טראמפ, היא עשתה מה שעשו סיטקומים אפקטיביים לפניה: חקרה סוגיה חברתית-תרבותית משמעותית והראתה איך אנשים רגילים מהרחוב מתמודדים איתה. נכון, הרבה צופים הביעו רגשות מעורבים לגבי הגוון הפוליטי שלה, אבל לא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית אתה, "רוזאן" לכדה ותדלקה שיחה ערה, בחברה שכבר שכחה מה זה ברזייה.
בהתאמה, היא גם בוטלה על אותו רקע ממש - ציוץ גזעני של רוזאן בטוויטר (בדיעבד היא טענה שצויץ תחת השפעת תרופות הרגעה. ובכן, גברתי, הן לא הרגיעו אותך מספיק) בו רמזה שמוצאה של היועצת לשעבר של ברק אובמה הוא מן הקופים. "רוזאן" אולי כיכבה בראש טבלאות הרייטינג אבל ארצות הברית של היום לא לוקחת סיכונים כשמדובר בענייני גזע - הסדרה בוטלה ובמקומה הוזמנו עשרה פרקים של "הקונורים", כלומר כל המשפחה מלבד המלכה האם. "וויל וגרייס" (NBC), אגב, שגם הצליחה להעמיד חידוש ראוי כשחזרה ב- 2016 עם הקאסט המקורי שלה, התאימה את עצמה לרוח התקופה כשהתמקדה בפרק הראשון שלה בנושאים פוליטיים כמו שאיפות החומה עם מקסיקו של טראמפ או הזכות להחזיק נשק אישי, שמעסיקים את אמריקה גם היום.
בעקבות ההצלחה של שתיהן נתנה CBS אור ירוק לחידוש "מרפי בראון" והכריזה על כוונתה להחזיר גם את "מגנום" ואת "קגני ולייסי". באותה שנה חודשו גם "מכושפות" ו"רוזוול", ולאחרונה התבשרנו גם על חזרתה של "שולחן לחמישה". "מכושפות הדור הבא" הייתה דוגמה מצוינת לאופן בו הנאמנות של הצופים לסדרה הוותיקה היא חרב פיפיות מסוכנת: שלוש המכושפות לוהקו מחדש מבלי להציע למכושפות הוותיקות לשוב לסדרה. שלוש האחרונות השמיצו, כל אחת בדרכה האלגנטית יותר או פחות, את הגרסה המחודשת, והמעריצים החרו והחזיקו. העונה הראשונה התקבלה באופן פושר למדיי ולמרות שהסדרה חודשה לעונה שנייה, השואוראנר נטש את הספינה כבר בסיום הראשונה.
לא כל החידושים מבקשים לנוח על זרי הדפנה של הגרסה המקורית. "ווסטוורלד" היה סרט קולנוע חביב, לא בולט ולא עמוק במיוחד, שזכה לעוד חידוש בהמשך, אבל גזר את קופון התהילה שלו כש-HBO הפכה אותו לסדרה מורכבת ורחבה שיצרה דיונים אינסופיים ברשת על כל ניואנס. מקרה מובהק שבו למקור אין שום קרדיט על הפיכת החידוש ללהיט. "טווין פיקס" של דיוויד לינץ' חזרה גם היא לעונה שלישית, 25 שנים אחרי שנפרדנו ממנה בפעם האחרונה. מעריצי "טווין פיקס" הם גרעין קשה ונאמן ורשת שואוטיים בהחלט הסתכנה בזיהום הזיכרונות הטובים מגרסת המקור.
אבל הגרסה הנוכחית, שבניגוד לעונות הקודמות שודרה בכבלים, חופשיה מצנזורה ומגבלות, הפקידה את בימוי הסדרה בידי לינץ', מה שהבטיח שהיא תהיה מוזרה כמו שהקהל שלה אוהב ולא תתחנף לקהל חדש או לזה של העונות הראשונות. התוצאה: 18 פרקים הזויים לתפארת לורה פאלמר. חזרה מוצלחת נוספת נרשמה ב-2016 - "בנות גילמור" קיבלו חיים חדשים (או יותר נכון את ההמשך של אלה הישנים), והתודה והברכה לנטפליקס שאפשרה לזה לקרות. ארבעה אולטרה פרקים (של 90 דקות כל פרק) שעקבו אחר מיקומם הנוכחי של דמויות הסדרה לשביעות רצונם של המעריצים.
החידוש הרביעי בזיכיון של "בוורלי הילס 90210" היה ריבוט שזכה פשוט לשם "90210". הוא עלה ב-2008 ולמעשה לא היה כל כך גרוע - הוא אפילו שרד חמש עונות. החידוש האחרון שעלה השנה בפוקס, BH90210, למעשה עונה בצורה מאוד רופפת על ההגדרה חידוש - הכוכבים המקוריים (מינוס לוק פרי המנוח) התייצבו לגלם את עצמם, השחקנים ששיחקו בסדרה המיתולוגית, והעמידו פנים שהם משתתפים במעין תוכנית ריאליטי שבמרכזה חידוש הסדרה ההיא, מן עולם קורס שכזה. שישה פרקים חלפו והסדרה אכן קרסה כשכל המעורבים בדבר מדחיקים ומעמידים פנים שהיא לא התרחשה מעולם.
8 צפייה בגלריה
היה או לא היה? בוורלי הילס 90210 העונה החדשה
(צילום: Brian Bowen Smith/FOX באדיבות yes)
משפחת החידושים היא אכן משפחה מתפקדת חלקית שלא מפסיקה להתרחב. בעשור הזה היו לנו גם "צער גידול בנות - הדור הבא", שהחזירה הביתה את הבנות לבית טאנר ולא הצליחה לשחזר את הקסם אבל שרדה לכמה עונות, את "המלאכיות של צ'רלי" ששרדה ארבעה פרקים לפני שבוטלה על ידי ABC ואת "מקגייוור" בעידן הדיגיטלי, שמשום מה נמשך כבר עונה רביעית. את "החבובות" ו"מרפי בראון" שהיו טובות אבל לא טובות מספיק ובוטלו לאחר עונה אחת, את "תיקים באפלה" המיתולוגית ועוד ועוד. אומנם שפע הטלוויזיה לא מפסיק לשעוט לכיווננו אבל יש לשער שמגפת המיחזורים עדיין לא מאחורינו. סעו בזהירות.
ומה מביאה איתה 2020 בגזרת הסדרות החדשות? בין 500 ל-600 סדרות מתוסרטות חדשות, בגזרה שאליה מצטרפות דיסני+ ואפל TV+, והנה טעימה מהשפע: HBO תעלה את The Outsider, סדרת מתח המבוססת על רב המכר "הזר" של סטיבן קינג; "המכשף", סדרת הפנטזיה של נטפליקס, מבוססת גם היא על סדרת ספרים מפורסמת ותנסה להפוך ל"משחקי הכס" הבאה; CBS מביאה את Star Trek: Picard, שם תפגשו את קפטן פיקארד בגרסה הקשישה והעייפה שלו, כשהוא מנסה להחיות את המותג האהוב; Spinning Out עלתה כבר בנטפליקס והיא תעקוב אחרי מחליקה על הקרח שמנסה לחזור לזירה לאחר משבר; ריס ווית'רספון ממשיכה עם הקריירה הטלוויזיונית שלה אחרי "שקרים קטנים גדולים" ו"תוכנית הבוקר", הפעם עם Little Fires Everywhere, שתעלה בהולו ותעקוב אחרי שתי משפחות - עשירה וענייה; ואל פאצ'ינו יככב ב-hunters של אמזון ויגלם לא פחות מצייד נאצים בסוף שנות ה-70.
