שורות ששוות מיליונים
כרך המאגד 31 שירים שכתבה המשוררת והסופרת אמילי ברונטה, עם תיקוני עיפרון של אחותה שרלוט, מוצע למכירה בסות'ביס לצד פריטים נוספים הקשורים לבנות המשפחה האנגלית המפורסמת. מחיר ראשוני: בין 800 אלף ליש"ט למיליון ו-200 אלף. כלומר, החל מ-3.5 מיליון שקלים, והמחיר צפוי עוד לעלות. יש קונים? אל תדאגו, עוד יהיו.
בבית המכירות הפומביות הידוע מציינים כי הפריטים המוצעים למכירה גילמו תפקיד גורלי בקריירה של האחיות הכישרוניות, כיוון שכתבי היד הובילו לבסוף לפרסום הראשון של מישהי מבין הברונטיות. בהקדמה שחיברה שרלוט בשנת 1850 ל"אנקת גבהים", הספר של אחותה, היא סיפרה: "נתקלתי במקרה באוסף שירים בכתב ידה של אחותי אמילי. הבטתי בהם, וחשתי משהו גדול יותר מהפתעה - שכנוע עמוק שאלה לא האשליות הרגילות או השירה שנשים כותבות בדרך כלל. חשבתי שהם מהודקים ותמציתיים, נמרצים ואמיתיים. באוזן שלי, הייתה להם גם מוזיקה ייחודית - מלנכולית אך מרוממת". מומחה מטעם סות'ביס כינה את הפריטים "מחשמלים" והסביר: "אני עובד עם כתבי יד ספרותיים כל הזמן, אבל כתבים של אמילי ברונטה זה לא משהו שאתה מצפה להיתקל בו, כיוון שכל כך מעט מהם שרדו".
בוג'ו + שייקספיר = לנצח
בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה, חוטף ביקורת כמעט על כל דבר שהוא עושה (טוב, לפחות מצד אחד של המפה הפוליטית). עכשיו הוא מסתבך בגלל איזה אחד, המחזאי ויליאם שייקספיר. הדיווחים שג'ונסון עומל על ספר על חיי שייקספיר - ובכלל, שהוא חובב מושבע של התרבות האנגלית - אינם חדשים. זהו שלג דאשתקד. ובכל זאת, כעת יש התפתחות מרתקת: דומיניק קאמינגס, עוזרו לשעבר של ג'ונסון, טוען כי הוא כשל בטיפול בקורונה בין היתר כיוון שהתמקד יותר מדי בעבודה על ספרו.
לפי ה"סאנדיי טיימס", קאמינגס אף טוען שראש הממשלה השנוי במחלוקת (שגם חלה בקורונה בעצמו, כזכור) דילג על כמה ישיבות דחופות שעסקו בבלימת המגפה, כדי לעבוד על הביוגרפיה המדוברת. הוא גם לא חסך בביקורת קשה, כשרמז שהבוס שלו אחראי למותם של עשרות אלפי אנשים, בכך שנמנע מהטלת סגרים הדוקים בימי השיא של התפשטות הנגיף. דוברו של ג'ונסון נשאל האם יש אמת בדברים והשיב בלקוניות: "לא שידוע לי". בינתיים, כמה מגיבים כבר טוענים שהוא מנסה לזכות בפרס נובל לספרות כמו אחד מקודמיו, וינסטון צ'רציל. מה התוצאה נכון לעתה? ספר שהכה גלים (ומכר מאות אלפי עותקים, כנראה) עוד לפני שאפילו נכתב. אם זה יותר טרגי או קומי, בחירה שלכם.
רושדי פוסק בעניין ביילי
בשבועות האחרונים דיווחו ברחבי העולם על סיפור משונה: ביוגרפיה חדשה על פיליפ רות הציגה את צדדיו הכעורים הנוגעים ליחסיו הבעייתיים עם נשים. אחר כך התברר שבלייק ביילי, מחבר הביוגרפיה (שנבחר על ידי רות לתפקיד) מואשם בעצמו בהטרדה מינית ובאונס על ידי כמה נשים. בתגובה, ההפצה של הספר נעצרה בכמה מקומות באופן זמני. בהוצאת ו"ו נורטון החליטו להתנער ממנו והוצאת סקייהורס קפצה על המציאה. איך שלא מסתכלים על זה, מדובר בפרשה מתסכלת בהחלט. כעת השמיע את קולו בסוגיה הסופר והמסאי הבריטי המוערך סלמאן רושדי, שאמר בריאיון ל"אייריש טיימס": "אני מבין את הסלידה של המו"לים מכותב כזה (כמו ביילי - י.פ), אבל יש תחושה של צנזורה מוסרית".
רושדי התייחס לזרמים התרבותיים שהובילה לגניזתה הזמנית של הביוגרפיה, ואמר: "יש תנועה פרוגרסיבית צעירה, שיש ערך רב למה שהיא עושה. עם זאת, נדמה לי ששורה בקרבה גם הסכמה על כך שישנם רעיונות שצריך לדכא, ואני חושב שזה מדאיג". הוא הוסיף: "בכל מקום שבו הייתה צנזורה, האנשים הראשונים שסבלו ממנה היו המיעוטים נטולי הפריבילגיות. אם בשמם אתם רוצים לאמץ דיכוי של מחשבות שגויות - מדובר במדרון חלקלק".
כזכור, רושדי סבל בעבר מחרמות ואף נרדף על ידי קיצוניים בשל ספרו "פסוקי השטן", שעוסק במוחמד ושמותח ביקורת על קנאות דתית. "האנשים שפעלו למעני בשנים הקשות ההן אולי לא היו עושים זאת היום", אמר. לדבריו, עובר גבול דק בין מתיחת ביקורת לבין השתקה. "מוטב לנסות להבין רעיונות מאשר להעניק להם הילה של טאבו. אני רוצה לדעת היכן האויב שלי נמצא".
נשים שרות רחל
במלאת 90 שנים למותה של רחל המשוררת (היא רחל בלובשטיין), זכינו בפרויקט מוזיקלי-ספרותי נעים לאוזן בשם "סיפורי בדים", המציג 13 ביצועים חדשים (ונשיים) לשירים שכתבה רחל. הזמרות המשתתפות: איה כורם, יעל דקלבאום, מיקה שדה, יעל נחשון, מרים טוקאן, אנה שפיץ וקרן טננבאום. לצידן משתתפים חברי אנסמבל גלעד אפרת. את השירים הלחין מורי ארקין והפיק ועיבד עידן טולדנו. "רוב שירי רחל נכתבו בשנים האחרונות של חייה, בשנות ה-20 של המאה ה-20, כשהיא חולה ומיוסרת. לפיכך, כדרך הטבע, שירים אלה אינם שירים שמחים. הם מכילים, בשפה פשוטה ולא מצועצעת, מנעד רגשות שנוגע לקורא או לשומע של ימינו כפי שנגע בליבם של הקוראים בתקופתה", כותבים אנשי הפרויקט, שזמין להאזנה ברשת.
קפקא עד הבית
למקרה שפספסתם: בתום מאבק משפטי ארוך (וקפקאי, ניתן לשער) שנמשך כשנתיים, עלו לאתר הספרייה הלאומית מאות כתבי יד של קפקא, מתוך ארכיון מקס ברוד ואוסף כתבי יצירתו של הסופר. אם אתם סקרנים לצפות בכתבי יד ספרותיים, מכתבים, קטעי יומן, מחברות ללימוד עברית, טיוטות ואפילו ציורים פרי עטו של קפקא, אחד הסופרים המשפיעים במאה ה-20 ומגדולי הכותבים היהודים בכל הזמנים, אתם מוזמנים לעשות זאת כאן. הכל סרוק, שמור ומקוטלג.
פגישה לילית עם משוררת
בחלומי, פגשתי את לאה המשוררת ברחוב לאה המשוררת. "יש לך כל הרבה שירים יפים, מושלמים ממש. אין לי שמץ מאיפה להתחיל", אמרתי לה, כשמעלינו השמש הופיעה והסתתרה לסירוגין בין צמרות העצים, שריצדו ברוח הערב הקרירה. שרינו בתוך דממה ששמורה לחלומות בלבד. הרחוב היה שקט וחף מקורקינטים חשמליים. ובכל זאת, הייתי טרוד: בעוד רגע אצטרך לפרסם טור חדש, ונאלמתי מול היופי. "'ימים לבנים", 'האומנם', 'על הנזק שבעישון'... כל אחד מתעלה על משנהו", אמרתי בהתלהבות נואשת, ואפילו את שירי הילדים שלך אני כל כך אוהב. או בעצם, לא 'אפילו', אלא להפך - אותם אני אוהב במיוחד. רק את יכולה לעזור לי".
היא הנהנה בשתיקה ולקחה שאיפה ארוכה מהסיגריה. "אתם צריכים להתחיל ב'סליחות'", אמרה לי המשוררת בחיוך והביטה הישר אל תוך עיניי. "אתם יודעים, זה שאני אישה לא אומר שאין לי שם משפחה". הסתכלתי במבוכה בשם הרחוב. ואחרי כמה שניות, כשעמדתי לפצות את פי, הוסיפה - כאילו קלטה מה עובר לי בראש: "אגב, יקירי, יש לך במקרה שטר של מאה? אני צריכה לתפוס מונית לרחוב ארנון". "רגע, לפני שאת מסתלקת, מה אפשר לאחל לך לכבוד יום ההולדת ה-110?", שאלתי, אך היא כבר התרחקה בצעדים עדינים. ובין ערות לחלום חשבתי לעצמי, הלוואי שהייתה מגיעה ל-120. יש עוד כל כך הרבה שירים שלא הספיקה לכתוב. כל כך הרבה ימים לבנים שאיש לא ייטיב ללכוד כמוה.
