לנוחיותכם הנה תקציר חלקי של הדיון מבג"ץ אמש (ב'), בעתירה שהוגשה נגד ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן:
מתוך הדיון של בג"ץ
בג"ץ: בהסכם מוזכרת תקופת חירום. איך אתה מגדיר תקופת חירום?
עו"ד של נתניהו: ממממממ...
בג"ץ אוקי, אז תסביר לי למה אי אפשר לחוקק חוקים בתקופה הזאת?
עו"ד של נתניהו: מוסרים לי באוזנייה שבעצם אפשר לחוקק חוקים בתקופה הזאת.
בית המשפט: טוב. אז תשנו את זה בהסכם. ולמה אי אפשר למנות מינויים בכירים?
עו"ד של נתניהו: זה רק כתוב שאי אפשר אבל הסאבטקסט הוא שאם רוצים למנות אז נמנה, למה לא.
בג"ץ: אוקי, אז תשנו את זה בהסכם. ומה לגבי העניין הזה ששאלתי אותך לגביו אתמול והבטחת לי תשובה היום?
עו"ד של נתניהו: הכיוון לרפואי?
בית המשפט: לא!! בעניין פסקה ד' סעיף קטן ז' מספר 3.
עו"ד של נתניהו: אה.. אני חשבתי שתוותרו לי כי היה לי מלא חומר להתכונן עליו למבחן היום, אז לא הכנתי תשובה..
עו"ד של כחול לבן: כל הדיון הזה הוא לא רלוונטי כי בג"ץ לא אמור לפסוק בעניין הסכמים קואליציונים אלא רק בענייני חקיקה, אז הכל חוזר אליך וקקה בידיך.
בג"ץ: טוב, אז בואו נחזור לעניין תקופת החירום. איך אתם מגדירים תקופת חירום?
אני: המפפפפפפפפפ
למה בעצם שודר בשידור ישיר, בכל ערוצי התקשורת וגם באתר זה - הדיון מבג"ץ בנושא העתירה? ברור, כולנו סקרנים לדעת אם בית המשפט יקבע שההסכם הזה אינו חוקי ויטרפד את הרכבת הממשלה בזמן ששאריות הממשלה הקודמת מכרסמות את הגפיים שלו. אבל ברוב המקרים החדשות היו מסתפקות בתקציר של הדיון ובפרשנות של כתב פוליטי או משפטי לגבי הפסיקה. מה הביא את התקשורת לחשוב שדיון משפטי מהסוג הזה עשוי להניב מספיק דרמה כדי להחזיק שעתיים-שלוש של שידור ישיר? נכון, אמנם לא בשעות הפריים טיים, יותר בשעות הבוקר המתות, ובכל זאת - אני לא רואה אף אחת מהזכייניות המסחריות דוחפות תוכן שיווקי לבג"ץ וגם מדינות אחרות, איך לומר, כבר די עלו על הפורמט גם בלעדינו.
- עוד ביקורות טלוויזיה:
דיון בבג"ץ, בואו נודה באמת, הוא הדבר הכי לא טלוויזיוני שיש. ההתרחשות באולם בית המשפט סטטית עד לא קיימת. ההתקדמות היא איטית להכאיב ואפילו אחרי שמתגברים על מכשול הז'רגון ומתרגלים להתחמקויות המשפטיות של עורכי הדין ול"אדוני", "גבירתי" ו"חברי המלומד", ומצליחים להתרכז יותר מעשרים דקות, מתברר שהדיון הוא מעגלי במקרה הטוב, וברוב הזמן נשמע כמו חפירה בחוג לפילוסופיה, ואם אני התסריטאית הייתי מקצרת אותה לפחות בשני שליש. תודה לאל שהיה איזה נורווגי שדילג פה ושם כדי להרים קצת את המורל.
אני לא יודעת אם הערוצים, שחתכו אחרי שעתיים לשידורים הרגילים, חשבו שהעניין יסתיים תוך שעתיים או שהם הבינו עם מה יש להם עסק ופשוט ויתרו. האסוציאציה הראשונה שלי במהלך הצפייה הייתה, להבדיל, למשפטי דמיאניוק. מכאן אני מסיקה שמי שבחר לשדר את הדיון הזה, ראשית, צפה ביותר מדי דרמות משפטיות והסיק שמדובר במשדר דרמטי ומסעיר מאחר והוא דן בסוגיה פוליטית מרגשת. שנית, היו לו יומרות לחנך את הצופים, אולי לשנות את דעתם לגבי המערכת המשפטית או לפחות לאפשר להם הצצה לנבכי המושג המדובר הזה, דיון בבג"ץ, מתוך מחשבה שהוא מסיר את הלוט מאיזה אירוע מקודש שחשוף רק למתי מעט.
בשורה התחתונה התוצאה היא הפוכה. הצדק אולי צריך להיראות, אבל בעולם של הפרעות קשב וקצב, הצדק של בג"ץ נראה בעיקר כמו חיטוט קטנוני של אנשים שלוקחים את עצמם ואת כבודם מאוד ברצינות, נהנים להיכנס אחד לדברי השני ותודה לאל על עו"ד אביגדור פלדמן שהכניס קצת ג'וס לאווירה. שלא תהיה אי הבנה, ברור לי שהעבודה בצדק היא כזאת, יורדת לפרטי פרטים, קפדנית ולא פעם מייגעת. זה אורך הרוח שדורשת עבודה מהסוג הזה ויישר כוח לכל הנוגעים בדבר. אבל כשזה מגיע לשאלת ההצדקה הטלוויזיונית, סופנו שנתמגנט לאזכורים של הישרדות, חתונמי והשוונג של הפיתה.
הדיון, שנפתח בשעות הבוקר, הסתיים אמש בשבע בערב, ואת פסק הדין יגיש הרכב השופטים של בג"ץ עד יום חמישי. עד שתגיע הפסיקה החשובה אדוניי וגבירותיי השופטים מוזמנים לסור אל אתר משרד הבריאות, שם יוכלו למצוא סרטונים מפורטים בשפה נהירה וברורה, שמסבירים להם מהי הדרך הנכונה לעטות את המסיכה.
