כמו ספרי "החברה הגאונה" שיצאו אחת לשנה והעלו את הקוראים שלהם על רכבת ההרים של לנו ולילה, חוזרת עכשיו העונה השנייה של הסדרה, שעלתה אמש (ב-HOT, סלקום tv וב-yes), יום אחרי שעלתה באיטליה וחודש לפני שתעלה ב-HBO בארה"ב.
"החברה הגאונה" 2 - טריילר
כשהיא ממשיכה את מגמת הנאמנות לספרים, מקבילה העונה השנייה לחלק השני בקוורטט, "החברה הגאונה: הסיפור של שם המשפחה החדש". שני הפרקים הראשונים שלו (מתוך שמונה) סוגרים קצוות מהעונה הראשונה ומניחים את היסודות לשינוי הכיוון של העונה השנייה, שבו כל אחת מהגיבורות, לנו (אלנה) גרקו ולילה צ'רולו-קראצ'י, פונה לכיוון משלה בדרכה החוצה מהבועה המחניקה של שכונת ילדותן. החל מהפרק השלישי מתחילים חייהן הבוגרים של לילה ולנו, ההיפרדות שמגיעה בעקבות הבחירות השונות של כל אחת מהן, כשבאמצע העונה יגיע גם העימות שמלווה בנקודת השבירה המוכרת מהספרים, על רקע - איך לא - בחור, נינו סראטורה, שישבה את לב שתיהן.
הסיפור של אלנה פרנטה נע גם הפעם בקווים מקבילים - המיקרו והמאקרו. הפעם אלו שנות השישים המרדניות שמביאות איתן רוחות חדשות, מה שמתבטא ויזואלית ביציאה מהשכונה - אם זו לנו שמתחילה ללמוד באוניברסיטה בנאפולי ומתוודעת לסוגי אנשים שונים מאלו שגדלה איתם, או לילה שיצאה לירח דבש בנופים היפהפיים והשלווים של דרך אמלפי באיטליה (שמהווים קונטרסט מהמם לחוויה האלימה שעברה), ואחר כך התמסדה בשכונה החדשה עם בעלה, סטפנו.
במקביל להתבגרות האישית של הדמויות, העלילה תהווה מצע לדיון בנושאים שפרנטה נמשכת אליהם בספרים. לילה, שסובלת מאלימות מצד בעלה ולא זוכה לתמיכה מצד המשפחה הקרובה אליה, מעדיפה לשתוק ולקבע את המוסכמות החברתיות השמרניות. לנו תצלול לעולם הפוליטי של פערי המעמדות ותיאבק בניסיון לשבור את תקרת הזכוכית שהוצבה על ידי המקום ממנו הגיעה. שתיהן יתמודדו, כל אחת בטריטוריה שלה, עם נושאים שזוכים לרלוונטיות מחודשת כמו השחרור הנשי מהאלימות והרכושנות הגברית, גילויי מיניות חדשים, המאבקים הבין מעמדיים והאופן שבו אנשים חזקים הופכים חזקים עוד יותר על חשבון השכבות החלשות.
אי אפשר לטעון ש"החברה הגאונה" סובלת מחסך בגזרת ההשקעה - עם תקציב של 40 מיליון יורו התווספו לסט המקורי של השכונה (שהשתרע על 26 אלף מ"ר) 6000 מ"ר בהם שוחזרה השכונה החדשה, ובצילומי העונה השתתפו 125 שחקנים וכמעט עשרת אלפים ניצבים. עם זאת, לפחות על פי שני הפרקים הראשונים, "החברה הגאונה" עדיין גוררת איתה את הקשיים שאפיינו את העונה הראשונה - העדר אמינות מסוים בוויזואליה (למעט הסצנות שצולמו בנאפולי) וקושי להעביר את העולם הפנימי של הדמויות, בעיקר את זה של לנו, שדרך נקודת המבט המופנמת שלה אנחנו מתוודעים לסיפור. אלה לא הופכים את "החברה הגאונה" לסדרה גרועה, כמובן, היא עדיין יפהפייה וכובשת, אבל מי שקרא את הספרים ומצפה לחוויה דומה, ייאלץ להחליף את העומק הרגשי של העלילה בנופים נהדרים, ולהסתפק בהליכה על פני השטח.
