כמו כל הסיפורים הטובים, אל פצ'ינו כלל לא היה אמור לככב ב"הסנדק" בתור מייקל קורליאונה. אומנם הבמאי פרנסיס פורד קופולה רצה רק אותו, אבל ראשי אולפני פארמאונט התנגדו לליהוק ונהגו לקרוא לפצ'ינו, המתנשא לגובה של 170 ס"מ, "פצ'ינו הגמד". במקומו היו על הכוונת שמות כמו ריאן אוניל ורוברט רדפורד, ואפילו פצ'ינו עצמו לא חשב שהתפקיד מתאים לו ותכנן בכלל לגלם את סוני, אחיו הגדול של מייקל.
סכנת הפיטורים ריחפה מעל ראשו גם במהלך הצילומים ובשלוש הזדמנויות אפילו עלתה על הפרק. המפיקים לא הבינו מי זה האיש הקטן עם ההופעה המאופקת, ולמה דווקא הוא נבחר לגלם את אחד המאפיונרים הקולנועיים הטובים בכל הזמנים. גם קופולה חשש לפיטורי השחקן הראשי שלו ולכן הסרט צולם יחסית מהר, כדי שלא יהיה משתלם לוותר על פצ'ינו ולצלם את הכל מחדש. רק אחרי שהמפיקים צפו בסצנה האייקונית במסעדה, שבה מייקל מבסס את עצמו לראשונה בעולם הפשע המשפחתי ומתנקש באויבי אביו, הם הבינו מה קופולה ראה בו. אחרי שהסרט יצא לאקרנים גם שאר העולם הבין, ופצ'ינו הפך לאחד השחקנים המזוהים והאהובים בעולם כולו.
מחר (שבת, 25 באפריל) פצ'ינו יציין את יום הולדתו ה-80, והוא מחזיק בקריירה קולנועית מפוארת הכוללת שמונה מועמדויות לאוסקר (עם זכייה אחת על "ניחוח אישה" מ-1992), שני פרסי אמי ושתי זכיות טוני. מגוון התפקידים שלו כה רחב, ובכולם הוא מצליח לעורר הזדהות מידית - בין אם הוא מגלם שוטר סמוי ב"סרפיקו" (1973), פושע לא מנוסה וחסר ביטחון ב"אחר צהריים של פורענות" (1975), עורך דין אידיאליסט ב"צדק לכל" (1979), גנגסטר קטלני ב"פני צלקת" (1983) או קצין עיוור ב"ניחוח אישה" (1992).
הנטייה הטבעית שלו היא לגלם גברים שלא בטוחים במקום שלהם, גם אם המעשים שלהם מראים אחרת - דבר שהוא מעביר במחוות של מבטים ותנועות, שברבות השנים זכו לשלל חיקויים. דוגמה לשינוי מינורי כזה הוא ב"הסנדק". בחלק הראשון של הסרט הוא מגלם גיבור מלחמה שלא קשור לעסקי המשפחה עם פנים רכות וכמעט תמימות, לעומת החלק השני בו הוא מקבל על עצמו את חובתו המשפחתית, והבעות הפנים שלו מתחדדות והופכות לקודרות יותר.
"הסנדק" היה תפקיד הפריצה שלו, והוא זיכה אותו למועמדות ראשונה לאוסקר. פצ'ינו החליט להחרים את הטקס משום שהוא היה מועמד לתפקיד המשנה ולא לתפקיד הראשי, כפי שסבר שמגיע לו. ייתכן ובנקודה זו התחיל המזל הרע שלו עם האקדמיה: עד הזכייה הראשונה שלו הוא היה מועמד שבע פעמים לאוסקר (בסרט השני של "הסנדק" הוא כבר היה מועמד על התפקיד הראשי), ורק ב-1993, 20 שנה בדיוק אחרי המועמדות הראשונה שלו, הוא זכה בכבוד המגיע לו על תפקידו בדרמה "ניחוח אישה" של מרטין ברסט.
כמו שחקנים רבים, את קריירת המשחק שלו הוא התחיל בתיאטרון. פצ'ינו נולד וגדל בניו יורק בשנות ה-40 והיה נער בעייתי שעזב את בית הספר בגיל 17 אחרי שנכשל בכל המקצועות מלבד ספרות. למרות התנגדות אמו שרצתה שהוא ילמד מקצוע פרקטי, הוא הלך ללמוד משחק אצל לי סטרסברג, ממציא "השיטה". השיטה מבוססת ברובה על התורה של קונסטנטין סטניסלבסקי והיא דוגלת בכך ששחקן אינו מגלם דמות, אלא חווה אותה. בשנות ה-70 זו הייתה שיטת המשחק הנפוצה בהוליווד החדשה, ובין השחקנים הרבים שאימצו אותה אפשר למנות את ג'ק ניקולסון, רוברט דה נירו, דניאל דיי לואיס, מרלון ברנדו ועוד רבים וטובים.
פצ'ינו היה מעריץ נלהב של השיטה והוא לקח אותה לאקסטרים. כאשר התכונן לתפקיד ב"ניחוח אישה" בו גילם קצין אלכוהוליסט שאיבד את הראייה שלו, הוא הסתובב עם מקל עיוורים ודיבר עם אנשים מבלי ליצור איתם קשר עין. במהלך הצילומים הוא גם נהג למעוד ולהיתקל בחפצים מזדמנים שנקרו סביבו, משל היה באמת עיוור. לצורך תפקיד השוטר הסמוי ב"סרפיקו" (גם של לומט), הוא התחזה לשוטר ועצר נהג משאית בטענה שהוא מזהם את הסביבה. כדי להתכונן לתפקיד נהג המירוצים בובי דירפילד, בסרט בעל אותו השם, הוא הסתובב עם חליפת מירוצים גם אחרי שהצילומים הסתיימו. באחד הראיונות האחרונים שלו הוא הודה שאולי הגזים מעט בתחילת הדרך שלו, ושמספיק ליישם את השיטה בסט הצילומים ולא מחוצה.
באמצע שנות ה-80, אחרי הכישלון הקופתי של הסרט "המהפכה", הוא לקח הפסקה מעולם הקולנוע והתמקד בתיאטרון. לבסוף חזר לתעשייה אחרי שלדבריו התרושש מכסף, החלטה שהתבררה כנכונה, ובשנות ה-90 הוא חווה רנסנס עם סרטים כמו "הסנדק 3", "ניחוח אישה", "המקור", "מלכודת לפרקליט", "היט", "דוני ברסקו" ועוד.
אבל כמו שחקנים רבים בדורו, שנות האלפיים לא עשו עימו חסד והוא התקשה למצוא את מקומו בהוליווד גדושת הבלוקבאסטרים. מלבד הופעתו במיני סדרה "מלאכים באמריקה", עליה זכה בגלובוס הזהב, קשה למנות הופעות משמעותיות. לזכותו גם נרשמו כמה נקודות שפל קשות: התפקיד ב"אהבה מחוץ לחוק" (Gigli), הסרט הידוע לשמצה עם בן אפלק וג'ניפר לופז, הופעה בקומדיה הכושלת "ג'ק וג'יל" עם אדם סנדלר ומשחק במותחנים סוג ז' כמו "88 דקות". עובדת טריוויה חביבה: "אהבה מחוץ לחוק" מדורג כאחד הסרטים הגרועים באתר IMDB בעוד ש"הסנדק" במקום השני של הסרטים הטובים. כמה שחקנים יכולים להגיד שהם כיכבו גם באחד הסרטים המהוללים בעולם וגם בסרט הכי מושמץ? גם את הכישלונות צריך לבחור נכון. בריאיון טרי למגזין GQ, הסביר פצ'ינו כי לפעמים הוא לוקח תפקידים גרועים בגלל הכסף ומתוך המחשבה שאולי הוא יוכל לשפר אותם. לדבריו זה כבר הפך לסוג של אתגר עבורו.
אתגר או לא אתגר, גם לסרב לתפקידים הוא יודע ובעברו הוא דווקא היה בררני במיוחד. קופולה רצה אותו לתפקיד הראשי ב"אפוקליפסה עכשיו" אבל פצ'ינו סירב ואמר לו שהוא מוכן לעשות איתו הרבה דברים אבל לא לצאת למלחמה. "אני יודע איך זה הולך להיות", הוא אמר לקופולה כשסירב, "אתה הולך להיות למעלה על הליקופטר ותגיד לי מה לעשות ואני אהיה למטה בביצה במשך חמישה חודשים". גם לתפקיד האן סולו ב"מלחמת הכוכבים" הוא אמר לא, בטענה שלא הבין את התסריט. הוא היה הבחירה ל"קרמר נגד קרמר" אבל הרגיש שהתפקיד לא בשבילו ואפילו סקורסזה רצה אותו ל"החבר'ה הטובים" במקום חברו הטוב דה נירו, אבל פצ'ינו העדיף לשחק ב"דיק טרייסי" של וורן בייטי, שאומנם זיכה אותו במועמדות לאוסקר אבל מי זוכר את הסרט הזה. לדבריו, התפקיד שהוא הכי מתחרט עליו הוא "ימים ברקיע" של טרנס מאליק, תפקיד הפריצה של ריצ'רד גיר. ואם כבר גיר, אז פצ'ינו גם סירב לתפקיד הראשי ב"אישה יפה".
לפני שנה הוא זכה לכבוד המגיע לו בתעשייה ולעדנה מחודשת, בין השאר בזכות תפקידו ב"האירי" של מרטין סקורסזה, שיתוף הפעולה הראשון בין השניים, בו הוא גילם תפקיד שמתכתב עם המורשת הקולנועית שלו. בעקבות התפקיד פצ'ינו זכה למועמדות שמינית לאוסקר על תפקיד המשנה. באותה השנה הוא גם כיכב ב"היו זמנים בהוליווד" של קוונטין טרנטינו בתור סוכן שחקנים, תפקיד שטרנטינו כתב במיוחד בשבילו. בנוסף הוא גם מככב על המסך הקטן בסדרה "ציידים", בה הוא מגלם צייד נאצים במציאות אלטרנטיבית.
כיום פצ'ינו, שמזוהה בעיקר עם העיר ניו יורק, מתגורר באחוזה מפוארת בלוס אנג'לס ומחזיק בהון עתק, עדות לעבודה הקשה שלו במשך חמישה עשורים. הוא מעולם לא היה נשוי אבל יש לו שלושה ילדים, ועד לפני שלושה חודשים הוא ניהל מערכת יחסים בת שנתיים עם מיטל דוהן. בריאיון אחרי הפרידה אמרה דוהן כי אחת הסיבות לפרידה היא שהוא "זקן מדי" - מילים כואבות למעריצים של השחקן הוותיק. לפי אתר IMDB הוא צפוי לככב בשני סרטים בעתיד הקרוב: Axis Sally על סיפורה האמיתי של קצינה אמריקנית ששידרה מסרים תעמולתיים של הנאצים במלחמת העולם השנייה, ועיבוד קולנועי חדש ל"המלך ליר" של שייקספיר שנמצא בשלבי הפקה מוקדמים מאוד. אם פצ'ינו אכן יגלם את המלך, תהיה זו סגירת מעגל מרגשת עבור השחקן שהתחיל את דרכו בהפקות התיאטרון של המחזאי המצליח. עד 120.
