כבר בקולו של קובי אוז אפשר להרגיש את ההתרגשות מפתיחת מוסדות התרבות ואולמות ההופעות, אבל באותה נשימה הוא גם מנסה לשמור על אופטימיות זהירה. "כבר הספיקו לפתוח ולסגור מיד אחר כך כל כך הרבה פעמים, שאני עושה הכל כדי שלא להתרגש", הוא אומר בריאיון ל-ynet, "אז הלב שלי לא מתרונן מהר".
כמו רבים אחרים, את תקופת הקורונה הוא העביר עם "הרבה משפחה והרבה מדיחים", הוא מודה, "הכנסתי איזה אלף מדיחים, אני צריך לכתוב שיר על זה, גם הטרנינגים כבר צעקו געוואלד. זאת תקופה שמלמדת אותך להיות בבית ולחיות באנטי מרוץ, כאילו שהורידו את כל העולם מהגלגל, ופתאום כשאתה מסתכל על הגלגל אתה שואל את עצמך אם לעלות עליו שוב". אבל למרות החשש, אוז בהחלט כבר מוכן לעלות עליו שוב ולחזור למה שהוא עושה הכי טוב. "הבמה זה המקום שלי. חוויה של זמר עם להקה גדולה ומוניטורים על הבמה כשאתה מרגיש את התופים והגיטרה ורואה את הקהל ששוכח את עצמו ואתה שוכח את עצמך יחד איתו - זאת הסאטלה האהובה עליי".
היו הופעות חצר או בזום?
"עשיתי פה ושם, אבל זה לא אותו הדבר. גם לפני הקורונה היו הופעות אקוסטיות קטנות בבוקר ובערב הופעות גדולות עם טיפקס. אז הקטנות נשארו, אבל הגדולות נעלמו. התקופה הזו השאירה אצלי געגוע להופעות הגדולות עם הלהקה".
מהגעגוע הזה נולד "בקרוב תהיה לי הופעה", שיר חדש של טיפקס שיוצא הבוקר (א'), ומושמע כאן בבכורה. "לא משהו / אני מרגיש לא משהו / בעל כורחי בנשף מסכות / בלילה / קשה לישון בלילה / קוקטיילים של סיוט ודאגות / ויום רודף עוד יום של התקלות", שר בו אוז ובהמשך מונה את המקומות שבהם ישמח להופיע – מהבארבי והזאפה ועד לקיסריה ופארק הירקון. לדבריו, "השיר נכתב בשיא הבאסה, והוא לא רק עליי או על טיפקס, אלא על מוזיקאים באופן כללי. הקורונה הייתה תקופה מורכבת כי גם הייתה בה יצירה. גם בשיא הבאסה תמיד יש תקווה, אבל זאת תקווה קצת מפחידה. אבל השיר יוצא בא' בניסן שבו מציינים את ה'בסיסה', שהוא חג תוניסאי של המון משפחתיות ופרנסה טובה, אז זה משמח אותי".
לאחרונה הודעת שטיפקס לא תופיע בפני אנשים שלא התחסנו ועוררת סערה. אתה מבין למה?
"ניסיתי להגיד שיש לאמן אחריות כלפי הקהל שלו כדי שיישאר בריא גם אחרי ההופעה. דיברתי על הפחד הגדול שלי שבעוד שנה מישהי תבוא אליי ותגיד לי שאמא שלה נפטרה בגלל שהיא נדבקה בהופעה שלנו. זאת טראומה שאני סוחב עוד מההופעה שלנו בפסטיבל ערד, שבה נהרגו אנשים צעירים שרק באו לשמוע מוזיקה (טיפקס חיממה את משינה באותו ערב טרגי שבו שלושה בני נוער נמחצו למוות, א"ש). דיברתי על הפחדים שלי ואני חושב שבסופו של דבר, התו הירוק והתו הסגול עונים על ההגדרה של להיות בטוח בהופעה. הרבה אנשים צעקו לאורך התקופה הזאת כמה חשוב להתפרנס, אבל בעיניי קדושת החיים חשובה יותר מלשיר שירים".
איך אתה רואה את ההתנהלות של המדינה מול ענף התרבות?
"אני מאוד מכבד את שר התרבות, הוא היה איש חינוך למופת שעשה דברים גדולים, אבל אני לא בטוח שהאינטרסים של התרבות היו בראש סדר העדיפויות של המדינה. תעשיית המוזיקה הישראלית נמצאת על הברכיים והיא די מרוסקת, ואני לא יודע אם ואיך היא תתאושש. המון אנשים, גם כאלו שאני מכיר באופן אישי, נכנסו לצרות כלכליות ואחרים עזבו את המקצוע. ועדיין, מדובר במגפה עולמית אז קצת מוקדם לוועדת חקירה. אני לא בטוח שכל ההחלטות שהתקבלו היו במקום, למרות שהיו גם החלטות טובות. את הסיכום נעשה אחרי שהכל ייגמר".
אחרי ההלם הראשוני והאחווה שהייתה בסגר הראשון, התקופה הזו הציפה מחדש את כל המתחים בחברה הישראלית.
"זו פעם ראשונה שהיה לנו אויב חיצוני גדול ולא הצלחנו להתלכד כעם כדי לנצח אותו. בכל הרגעים הקשים שלו, עם ישראל ידע להתלכד וכל אחד נתן מעצמו כדי שנצא מהם ביחד. הפעם זה קרה קצת בהתחלה, אבל אחרי זה כבר לא. משהו בקהילתיות קצת נפגם. גם בגלל אלו שיותר מדי קהילתיים וגם בגלל אלו שיותר מדי אינדיבידואליסטים. כל אלו שבאמצע היו בסדר, אבל קשה עם שני הקצוות הללו. התשובה תמיד נמצאת בנקודת אמצע, בין הספקנות לאמונה".
ותוסיף לזה עוד מערכת בחירות סוערת ברקע. אתה חושב שאפשר לרפא את המחלוקות?
"אני מרגיש שהעם נמצא באודישן השלישי שלו. שני בתי מקדש כבר נחרבו ועכשיו אנחנו צריכים למצוא את האחווה והערבות ההדדית ולא רק לקדש את זכויות הפרט. לאדם שנמצא בבני ברק צריך להיות אכפת מזה שבתל אביב, ולהפך. הנס הגדול של מדינת ישראל יקרה כשנחיה באחווה. לא בכור היתוך שבו כולם דומים, אלא שכל אחד כאן – גם אם הוא שונה - הוא נחוץ. בינתיים, אנחנו לא עושים את הבחירות הכי טובות, והבחירות עכשיו מאוד מדאיגות אותי. חשבתי שנהיה אור לגויים ונעשה צדק חברתי בארץ הזאת, אבל זה לא לגמרי קורה".
5 צפייה בגלריה
"בעיניי קדושת החיים חשובה יותר מלשיר שירים", אוז עם חברי טיפקס ב-2016
(צילום: שאול גולן)
תמכת בעבר באורלי לוי, אתה מצטער על המהלך הזה?
"אני לא מצטער. תמכתי בה כשהיא לא עברה את אחוז החסימה כי הרגשתי שלמפלגת גשר היה המון מה לתרום. אבל כשיש את מלכודת הארבעה מנדטים, אתה נאלץ להצביע למי שעשוי לעבור או לא יעבור, במקום לזה שרואה את המדינה כמוך. העולם הפוליטי מאוד אכזרי וקשה לשרוד בו ולעשות בו טוב. אני אמן פוליטי ובדרך כלל אני מפרסם את מצעד המפלגות שלי וכנראה שאעשה זאת גם הפעם. בכל מפלגה יש דברים טובים ורעים. אני לא מאמין שיש רשעים בכנסת".
בכנסת אולי אין רשעים, אבל המציאות בארץ הופכת לקשה יותר מיום ליום, ואוז מודאג. "בעקבות הקורונה העניים הפכו לעניים יותר והעשירים התעשרו. עוד חודש נסתובב ברחוב בדמעות כשנראה את האנשים שהגיעו חלילה לפת לחם ואת המקומות שנסגרו. יש בארץ אנשים שעלו מכל מיני גלויות קשות ומורכבות שלא מוצאים את עצמם. צריך לדאוג שהילדים באופקים וברמת השרון יזכו לאותם הדברים. לא צריך מישהו שיפזר מלמעלה מיליארד שקל, אלא גנן שיטפח ויעשה עבודת עומק, שרברב או מצנתר שיפתחו את העורקים החסומים. זו עבודה קטנה ואפורה עם המון אחריות ולא של כותרות ונאומים יפים באנגלית. רק שאני לא חושב שיש כרגע מישהו שבא לו לעשות אותה".
אף על פי שהסגר הסתיים, את הריאיון אנחנו מקיימים כאילו שהוא עוד כאן - בזום, כשאוז באולפן שלו. "אני נמצא עכשיו בתקופה מאוד יצירתית. יש לי כבר אוסף של יצירות שמתחבר למשהו די פורץ דרך מבחינתי. ייקח לזה עוד זמן לצאת, אבל קיבלתי תגובות מאוד חמות מכל מי שהשמעתי לו את החומרים האלו. זה נשמע קצת כמו הגורילז בשדרות, זה מאוד מצחיק ומאוד אחר מכל מה שעשיתי עד היום".
אתה עדיין מאמין באלבומים או שזה פורמט שעבר זמנו?
"אני לא מאמין יותר בפורמט הזה של אלבום, אבל גם כשאתה חושב במושגים של טניס יוצאת לך לפעמים קבוצת כדורגל עם 11 שחקנים. יש סיפור על הרב פרומן שאנשים שאלו אותו שאלה הלכתית והוא עונה תשובה, וחודש אחרי זה הוא עונה תשובה אחרת על אותה שאלה. כששאלו אותו איך זה ייתכן, הוא אמר ש'זה היה הרב פרומן אחר'. אם ייצא לי אלבום לא אפרק אותו, אבל הוא חייב להגיע עם איזה ויז'ואל שיאגד אותו ולא רק לכוון לכמה אלפים. כשאני כותב שירים אני רוצה שהם יגיעו למאות אלפים ואינשאללה למיליונים".
עד שיגיע אלבום חדש, אם בכלל, אוז מתפנה לחגוג את אלבומי העבר של טיפקס. "השנה אנחנו מציינים 20 שנה ל'יושבים בבית קפה' ונקליט אותו מחדש", הוא אומר, "עוד לא חשבתי מה לעשות עם 'שביל קליפות הגרעינים' (אלבום הבכורה של הלהקה, א"ש), שיחגוג בשנה הבאה יום הולדת 30. זה אלבום שהגיע מקומיקס – ונצטרך למצוא דרך מאוד מקורית כדי לחגוג אותו. כל הלהקות שהיו אז היו מאוד רציניות ולבושות בשחור, ואנחנו היינו קופצניים כאלו. רצינו לעשות אלבום שיהיה כמו מין קופיף קטן ומצחיק מפלסטיק עם צבעים זרחניים בתוך ים האלבומים שהיו חשובים ושופעי גיטרות".
אתה חושב ששיר כמו ה"רבי ג'ו כפרה", הלהיט הראשון שלכם, היה עובר היום?
"לא נעים לי להגיד, אבל המדיה נהייתה כבדה מאוד והמסר נהיה פרווה. פעם, כשמישהו ברדיו אהב אותך והאמין בך, גם אם הוצאת את השיר הכי מטורף בעולם, הוא לא חשש שהציבור לא יבין ודחף אותו עד שהוא תפס. היום הציבור הרחב מקבל מוזיקה יותר רדודה. ברדיו מתייחסים למוזיקה רק כאל מה יתפוס – כאילו שמדובר במניות או בסוס מרוץ, ולא בשירים. לכן המוזיקה נשמעת היום כמו אוסף של סוסי מרוץ יפים אבל די דומים אחד לשני. ב'בקרוב תהיה לי הופעה', השיר החדש שלנו, אתה יכול לשמוע את מרגול, חיים משה, חצוצרות של זוהר ארגוב ביחד עם הגרוב של רד הוט צ'ילי פפרס, ואני שמח שאני יכול לגשר בין העולמות האלו".
עברתם כמה שינויים פרסונליים בלהקה עכשיו. המתופף תמיר ימיני עזב וגם הזמרת דניאל קריאף כבר לא איתכם.
"תמיר הוא חלק מחסידות מאוד מיוחדת וקטנה שנמצאת בדרום תל אביב, והוא הפך לאדם מאוד חשוב בה. אני יותר שמח בשבילו ומאושר שהוא גדל בתורה מאשר עצוב בשבילנו, הוא מאוד קרוב לצדיקות וזה יותר חשוב מהתיפוף שלו בטיפקס".
את מקומו של ימיני ממלא כעת מוטי יוסף, שניגן עם טיפקס בעבר. "תמיר היה מתופף נשמה ומוטי הוא מתופף גרוב ופאוור", מפרגן אוז לחבר החדש-ישן בלהקה. "ההרכב החדש יהיה קצת יותר קטן אבל גם יותר אפקטיבי ועוצמתי. דניאל הייתה חלק מאיתנו מ-2014, לא כזמרת רקע אלא כמי שנמצאת על הבמה, והקהל (וגם אני) מאוד אהבנו את החיבור הזה. היא עובדת על אלבום סולו ורוצה להתרכז בקריירה שלה ואני מאחל לה הרבה טוב. יש לנו כבר רעיון לזמרת חדשה שנפרסם בקרוב. ההרכב של טיפקס מ-2014 ועד עכשיו היה הרכב החלומות שלנו, גם בפן המזרחי והאקוסטי וגם בחשמלי, ויש לי קצת פרספקטיבה. עכשיו נצטרך להתעלות על זה".
המבחן הגדול של טיפקס יגיע בהופעה שתתקיים ב-2 ביוני באמפי שוני. "רצינו לחכות לרגע שבו זה יהיה כדאי יותר גם מהבחינה הכלכלית. אני מאוד רוצה שהמופע יהיה מהודק מתמיד עם חיזוקים אלקטרוניים, ומעט מאוד הפסקות. להיט רודף להיט ואפילו מחרוזות, כי יש לנו מספיק שירים שהקהל מכיר. אני רוצה לרקוד על הבמה. השבוע תהיה חזרה של ההרכב ויש לנו המון עבודה. אבל אני הכי מתגעגע לרגע הזה אחרי הופעה, כשאנחנו יוצאים לקהל ואנחנו וגם הם עם אורות בעיניים. אני מקווה שהמפגש המחודש הזה יהיה כבר בלי מסכות".
