ל"חזרות", הסדרה הכי טובה שאתם ועוד איך צופים בה וגם מצייצים על זה אחר כך בטוויטר, יש תכונה מוזרה שמתמיהה לא מעט צופים: כשהדמויות שלה אומרות מילה גסה, הכתוביות מצנזרות אותה עם כוכביות, למרות שאיש לא טורח להשתיל בליפים על הסאונד של המילה עצמה. עד היום לא שמעתי הסבר הגיוני לתופעה מאף אחד מאנשי הערוץ הציבורי. האם מילה גסה פוגענית יותר כשהיא כתובה? האם חירשים הם אנשים רגישים יותר ויש לחסוך מהם את הפגיעה שבמילים גסות? ואילו מפרסמים בדיוק מנסה תאגיד כאן לרצות בשעה שהוא מתקיים על כספי המיסים שלנו? כנראה שלעולם לא נדע, אבל היי, נועה קולר פופולרית יותר מ"ברידג'רטון", וזה זמן טוב כמו כל זמן אחר להודות לה על מתנת האל לברואיו.
תולדות הקללות – טריילר
(באדיבות נטפליקס)
הסדרה החדשה של נטפליקס, "תולדות הקללות", לא סובלת מהבעיה הזו. אם שידורי הכבלים בארצות הברית התירו את הרסן ואפשרו ליוצרים להתבטא באופן מלא ומטונף מבלי לצנזר אותם - עניין של ממש בארצות הברית השמרנית, אז נטפליקס לקחה את זה צעד אחד קדימה.
"תולדות הקללות" נראית כמו חלומה הרטוב של HBO, לפחות כשזה מגיע לחופש הביטוי וניבול הפה, ולמעשה זה ליבה של הסדרה. בשישה פרקים שמוביל ניקולס קייג', חוקרת "תולדות הקללות" את ההיסטוריה של שש מילים שלעולם לא תשמעו בערוצי הברודקאסט – שיט, פוסי, ביץ', פאק, דיק ודאם. אנשי מדע ובלשנים מצד אחד, וסטנדאפיסטים וקומיקאים (שרה סילברמן, ניקי גלייזר ואחרים) מצד שני, מנסים להתחקות אחרי מקורות הקללות ולהעשיר את הידע שלנו, תוך כדי שהם אומרים כמה שיותר פעמים מילים אסורות.
זה לא עוזר. קייג' מביא איתו את כל כובד משקלו המשחקי לסדרה ומשתדל ללחלח אותה כמיטב יכולתו ומציג פרודיה על מנחה סדרת דוקו, אבל "תולדות הקללות" היא עדיין סדרה משעממת להפליא, שאם קייג' לא היה מחלטר בה, ספק אם מישהו היה מביט לכיוונה. למעט רגעים קומיים ספורים או אינפורמציה מעניינת פה ושם (מיהו המקלל החרוץ ביותר בתולדות הקולנוע האמריקני?), "תולדות הקללות" בועטת בדלי כשהיא הופכת עניין מסעיר כמו קללות ומילים גסות לשיממון אקדמי יבשושי וצפוי. קללות הן כנראה דרך מצוינת לפרוק עצבים, להדגיש רגשות או להישמע גזעי, אבל לנתח אותן זה כמו לשלוף את עצם האסאדו מנתח בשר – מפרק אותן לחתיכות חסרות משמעות, וכל הקומיקאים החמודים שבית ההפקה של ויל פארל גייס לטובת העניין לא הצליחו להפוך אותה לעסיסית ומגרה, או לכל הפחות לקצת פחות מרדימה.
2 צפייה בגלריה
כמה פעמים אפשר להגיד "פאק" ב-20 דקות? שרה סילברמן ב"תולדות הקללות"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
נקודת האור בסדרה היא כנראה אורך הפרקים – נטפליקס למדה לא מעט במהלך השנים על אורך הנשימה של הצופים שלה, וכל פרק כזה, עתיר בראשים מדברים ואנימציה מושקעת, נגמר אחרי 20 דקות. לא שלאף שטונדה אלא יותר נמנום של אחר צהריים חורפי.
