סרטים העוסקים בנשים צעירות שרוצות לפרוץ כזמרות הם לא חזיון נדיר במיוחד. בין 2017 ל-2018 ראינו שלושה סרטים שעסקו בנושא זה. "פאטי קייקס" על ראפרית חובבת ומלאת גוף שמנסה לפרוץ בסצנה המקומית של ניו ג'רזי; "השיר של רוז" על אם חד הורית מגלזגו שבאופן מפתיע רוצה להצליח כזמרת קאנטרי; וכמובן הגרסה הרביעית ל"כוכב נולד", הפעם עם ליידי גאגא כזמרת שעולה לגדולה בעוד אהובה שוקע למצולות. כעת, 8 חודשים לאחר הפצתו בארה"ב, מגיע "רק רוצה לשיר" (Teen Spirit) בכיכובה של אל פנינג.
ההחלטה להקרין את הסרט תמוהה לא רק בגלל ההשתהות, אלא גם בגלל הביקורות הפושרות והכישלון הכלכלי שלו. יש לו מעלות מסוימות אך הן לא בהכרח מצדיקות צפייה בקולנוע. בצד החיובי נמצאת יכולת השירה המפתיעה באיכותה של פנינג, וההפקה האנרגטית והצבעונית של כמה מקטעי השירה. בצד הפחות מוצלח נמצאים שאר הדברים – דמויות עלילה ומשחק.
טריילר - "רק רוצה לשיר"
הסרט הקצר, שעה וחצי אורכו, עוסק בניסיונה של נערה בת 17 מהאי וייט (אי בריטי הממוקם בתעלת למאנש) לפרוץ בתוכנית גילוי פרפורמרים מוזיקליים צעירים בשם "רוח נעורים" (כשמו המקורי של הסרט). עמדת השוליים של הגיבורה ויולט כפולה ומכופלת. היא בת למהגרת מפולין (אניישקה גרוצ'ווסקה) הממשיכה לשוחח עמה בשפת המקור. מעמדן הכלכלי הנמוך מחייב את ויולט להשתכר מעבודה במלצרות (בעודה ממשיכה ללמוד בתיכון). הן גרות לבדן לאחר שהאב נטש והתנכר למשפחה, ככל הנראה לאחר שהתגלתה בגידתה של האם לפני כמה שנים. מה אמור להיות יותר מעודד מסיפור הצלחה בריאליטי של נערה שנדמה כי כל היבט של תסכול וניכור נוכח בחייה?
באורך של כשעה וחצי, היבטים אלו בחייה של הגיבורה, כמו גם העומק הנדרש לאפיון משמעותי של יחסיה עם אימה או עם דמויות אחרות בסרט, בהכרח לוקים בחסר. כשחצי ממשכו של הסרט מורכב מקטעים בהם ויולט שרה, העלילה נוטה לנוע בזריזות בין נקודות צפויות, במקום לתת לאירועים הלא רבים שמוצגים נפח דרמטי. כאילו התסריט של בימאי הסרט מקס מינלה יודע שהוא עוסק בחומרים משומשים, ומחליט לשמור על ה"קוליות" בכך שהוא לא מתאמץ למלא את החסר. הבחירה להשתמש במהלך הסרט בקטע מתוך שיר הנושא לסרט האייטיז "פלאשדאנס" מבהירה שמינלה מודע היטב להיותו פוסע בנתיב שדרכו בו לא מעט רגליים.
כשויולט שרה בפני מועדון ריק, יש אדם אחד בקהל שמתלהב. איש מבוגר, עם זקן לא מטופח, שיער פרוע וחיבה גדולה לטיפה המרה. בהמשך מתגלה כי ולאד (השחקן הקרואטי זלטקו בוריק) היה זמר אופרה מפורסם, וכי יש לו בת מוזיקאית שחייה בפריז וניתקה עמו כל קשר. מה בדיוק קרה בחייו וביחסיו עם בתו? הסרט לא טורח להבהיר או לפתח. מה שבטוח הוא שלו חסרה בת, לויולט חסר אבא, וזה אמור להצדיק את הקשר המתפתח ביניהם.
ויולט הצעירה צריכה מלווה מבוגר לבחינות ל"רוח נעורים", וכבר הובהר שאין טעם לנסות לשכנע את אימא שלה בערך של חלומותיה. היא נזקקת לוולאד שמסכים ללוותה בתנאי שיהפוך לאמרגן שלה. אז יש תחרות, ויש משברים צפויים, ויש אישה מהתעשייה (רבקה הול) שרוצה להחתים את ויולט על חוזה עוד טרם עלייתה להופעה - דבר שישפיע על היחסים בין ויולט לוולאד. כל המהלך העלילתי הזה הוא דל וצפוי.
פנינג מפתיעה לטובה בכישרון השירה, אך השחקנית הצעירה מגלמת דמות מוגבלת למדי. רוב הזמן יש לה הבעה של ריחוק חמצמץ, ואין יותר מדי טקסטים מעניינים שיוצאים מפיה. אולי זה נכון ללא מעט בנות 17, אבל זה לא מצדיק סרט שבמרכזו דמות לא מעניינת.
"רק רוצה לשיר" הוא הפיצ'ר הראשון והבוסרי שכתב וביים השחקן מקס מינלה (ובנו של הבימאי המנוח אנתוני מינלה). הפקה עצמאית בתקציב נמוך שכל מה שיש לה להציע הם קטעי שירה של שחקנית שמוכיחה שהיא יכולה להיות גם זמרת, רק חבל שזה לא מתרחש בסרט המושתת על הופעת משחק ודמות הראויות שיזכרו אותן.
