לפני 80 שנה ויומיים נולד ברוס לי – אמן לחימה ושחקן קולנוע שהפך לאגדה עוד בימי חייו, וביתר שאת לאחר מותו. הוא היה בן 32 בלבד כשלקה במפרצת מוחית ב-1973, והספיק לככב בארבעה סרטים בלבד בתפקיד הראשי (הסרט החמישי, "משחק המוות", יצא חמש שנים לאחר מותו, ולי כיכב רק ב-11 דקות ממנו). אבל מורשתו התרבותית רק הלכה והתעצמה במשך השנים.
הפופולריות הרבה שלה זכה לי בארצות הברית היא גורם משמעותי בחלחול תרבות אמנויות הלחימה "וושיה" לתרבות הפופולרית. מ"המטריקס", דרך "קיל ביל" ועד "ג'ון וויק" - יוצרים רבים חייבים לא מעט לברוס לי, וכמובן גם הצופים - חובבי אמנויות הלחימה אשר נהנים מכל אלו. לרגל יום הולדתו של המאסטר, הנה כמה מסרטי אמנויות הלחימה המומלצים שבהם תוכלו לצפות בישראל (למרבה הצער, אף סרט של לי לא ניתן לצפייה בארץ).
"אגרופי ברזל ובעיטות קונג פו" - נטפליקס
הבעיה היחידה של הסרט התיעודי המהנה הזה, שסוקר את היסטוריית סרטי הקונג פו ואמנויות הלחימה, היא שמדובר בסרט ולא בסדרה. קנה המידה של הנושא גדול בהרבה מ-100 דקותיו, כך שהסקירה שלו חלקית ולכן הרבה חומר, קרי, עיון בקלאסיקות מההיסטוריה של סרטי אמנויות הלחימה למיניהם – פשוט לא נכנס. סדרה בת מספר פרקים הייתה יכולה לעשות חסד עם הנושא, ולספק את הטיפול המקיף שמגיע לו.
ובכל זאת, הצפייה מומלצת, בעיקר עבור חובבי הז'אנר, ושמה דגש על שלל הסרטים שניפקו אולפני האחים שאו האגדיים בשנות ה-60 וה-70, האימפקט התרבותי העצום של ברוס לי שהכניס את הז'אנר לשוק האמריקני והבינלאומי, תרומתן של אגדות מאוחרות יותר כמו סאמו הונג וג'קי צ'אן, וכן התרחבות הז'אנר למדינות כמו תאילנד (עם סדרת סרטי "אונג באק" של הכוכב טוני ג'ה) ואינדונזיה ("הפשיטה"). בקיצור - כיף גדול, גם אם לא שלם.
"הפשיטה 2" - HOT
המגנום אופוס של סרטי האקשן האינדונזים שצברו פופולריות רבה בשנים האחרונות - בעיקר בגלל "הפשיטה" - הסרט הראשון והקשוח בסדרה שהפך לקאלט. "הפשיטה 2" הוא סרט אקשן/גנגסטרים מפואר העוקב אחר גיבור הסרט הקודם, ראמה (איקו אווייס), בעודו מסתנן לארגון פשע אימתני מג'קרטה. העלילה הפתלתלה שאפתנית מהרגיל בסרטים מעין אלו, אך סצנות הפעולה והלחימה שומטות הלסתות הן הדבר החשוב פה. גארת אוונס, הבמאי הוולשי שאחראי ל"הפשיטה" הראשון, הלך בהמשכון על כל הקופה, ובעזרת אווייס, שגם אחראי לכוריאוגרפיית הקרבות, עושה פה דברים פשוט מדהימים. בסצנה אחת המתארת מרדף רכב, המצלמה נעה באופנים שקשה להבין איך נעשו, אלא אם צופים במייקינג-אוף. וגם אז קשה להבין. אבל הקרבות אחד-על-אחד (או אחד על אחד ואחת, או אחד על 50, הכל יש פה) הם העיקר בסרט המופרע והאפי הזה (150 דקות אורכו). תמצאו בו תצוגות עוצרות נשימה של אמנות הלחימה האינדונזית פנקאק סילאט – ברוטאלית ויעילה, אם כי לא ממש רבת חן – כולל כמה שתיקחו אתכם עד יומכם האחרון, כמו קרב-רב של עשרות אסירים על רחבת כלא בוצית או מאבק אכזרי ומדמם במיוחד בין הגיבור, בגילומו של אווייס ובין צמד מתנקשים, אחד חמוש באלת בייסבול והשנייה בפטיש. מדובר בקלאסיקה ענקית של הז'אנר, אשר רק תלך ותצבור מעמד ככל שיותר אנשים ייחשפו לקולנוע האקשן האדיר שהיא מפגינה.
"עם רדת ליל" - נטפליקס
קודם כל, מילת אזהרה: מותחן האקשן האינדונזי הזה של הבמאי טימו ג'איינטו הוא אחד מהדברים הקיצוניים ביותר שייצא לכם לראות בתחומי הז'אנר, אולי בכלל. רמת האלימות שלו כבר חוצה את הגבול למחוזות האימה, עם מגוון יצירתי ובלתי ייאמן של ביתורים, שיסופים, קיצוצים, חיתוכים, ריסוקים ופצלוחים. התסריט, באופן כמעט מתבקש, איננו שאפתני במיוחד ועוסק במתנקש עילית (כוכב אמנויות הלחימה ג'ו טסלים, שהתפרסם ב"הפשיטה" ואף הפציע ב"מהיר ועצבני 6"), אשר מרחם על ילדה בבואו לחסל את כל תושבי הכפר שבו היא מתגוררת – ומוצא את עצמו עומד נגד עשרות מרוצחי ארגון הפשע שבו בגד. אבל התסריט איננו העיקר פה, כמובן, אלא האקשן הבלתי פוסק, שרק הולך והופך למטורף יותר עם כל דקה שעוברת. התוצאה הסופית מרהיבה ואינטנסיבית, עם תצוגת תכלית של פנקאק סילאט, בתוספת נזקים משמעותיים לשלל איברי גוף מכל כלי נשק חם או קר שאתם מסוגלים להעלות על הדעת. מומלץ מאוד לחובבי הז'אנר, וסתם צופים שמבקשים לבדוק את גבולותיהם.
"כדורגל בנוסח שאולין" - HOT
סרטו התזזיתי והמבדר של סטיבן צ'או ההונג קונגי, שהתפרסם בענק שלוש שנים לאחר מכן בזכות "מהומה בשנחאי" הנפלא ("Kung Fu Hustle", בשמו המקורי), מדגים את כל אותן הנגיעות שהפכו את צ'או לכוכב ענק בסין ובכלל. בראש ובראשונה, זהו ההומור הפרוע המאפיין את עבודותיו, עם דגש על סלפסטיק אלים המושפע מהלוני טונס (ב"מהומה בשנחאי" צ'או כבר שילב מחווה ברורה והיסטרית). אבל יש עוד – גלריית דמויות המשנה הביזאריות, למשל, והאפקטים הממוחשבים התורמים לתחושת המופרכות העליזה, והתמה הכללית שעוברת גם ב"מהומה" - שלפיה תרגול קונג פו מספק את המשמעת, המרכז והשלווה הדרושים על מנת לנצח. פה, ספציפית, הכוונה היא לנצח משחקי כדורגל, שכן צ'או מגלם נזיר המתמחה בקונג פו המחליט לשדך בין אמנות הלחימה ובין כדורגל, ומקים קבוצת כדורגל המורכבת מלוחמי קונג פו על מנת להתחרות בטורניר גדול. זה מצחיק מאוד, מטומטם להפליא – וביודעין, ועם חן רב – מהנה לאללה, לאורך כל הדרך. בשנים האחרונות צ'או – אשר בתחילת דרכו נחשב כאחד מיורשיו של ברוס לי - כבר הפך ליוצר המתמחה בסרטי פנטזיה שוברי קופות במולדתו, והתרחק ממקורות הקונג פו שלו. החדשות הטובות הן שברגעים אלו ממש הוא עובד על המשכון ל"מהומה בשנחאי", כך שצפייה ב"כדורגל בנוסח שאולין" תהווה עבורכם מתאבן מצוין לפני המנה העיקרית הכפולה של "מהומה" והמשכונו המיוחל.
"ג'ון וויק" 2 ו-3 - סלקום tv, ו"ג'ון וויק" 1 ו-2 - פרטנר TV ו-HOT
"שילוב בין ג'ו ג'וטסו יפני, ג'ו ג'וטסו ברזילאי וג'ודו", כך תיאר הבמאי צ'אד סטהלסקי את סגנון הלחימה של ג'ון וויק, המתנקש הלקוני בגילומו של קיאנו ריבס, גיבור טרילוגיית סרטי האקשן הנושאים את שמו. אך האמת היא שתמצאו עוד ימבה אלמנטים מאמנויות לחימה אחרות (כולל קרב מגע הישראלית) בכאסח הבלתי פוסק שמספקים סרטי הסדרה, בעוד וויק מוצא סיבות שונות לחסל כמות בלתי נגמרת של מתנקשים ובריונים במגוון דרכים סופר-יצירתיות. בסרט השלישי בסדרה, אם אתם תוהים בנוגע לשימוש במילה "יצירתיות", וויק מחסל כמה מהטיפוסים הרודפים אחריו באמצעות סוס. כן, סוס. סוס חי. אל תשאלו.
אך האמת היא שיותר מאשר מפגני אמנויות לחימה, סרטי "ג'ון וויק" מהווים מפגנים מרשימים של Gun Fu – מושג ז'אנרי המתאר סרטים עם דגש על כוריאוגרפיה מורכבת של מרדפי יריות, שהומצא כדי לתאר את סצנות האקשן מלאות הפאתוס, ההוד, היונים המעופפות ותרמילי הרובים הנופלים ארצה בסלואו-מושן בסרטיו של הבמאי ההונג קונגי ג'ון וו ("Hard boiled", "עימות חזיתי"). פה יש הרבה פחות יונים מעופפות וסלואו מושן, אבל השילוב בין אקדחים ומכות מובהק, וכך גם ההשפעה מ"הפשיטה" האינדונזי, אשר יצא שלוש שנים לפני "ג'ון וויק" הראשון. כך או כך, אמנויות לחימה או מחסניות מתרוקנות, סרטי הסדרה יעשו שמח בלב לכל מי שמשווע לאקשן איכותי על המסך. סוסים, אפשר לנחש, יהיו פחות מבסוטים.
סרטי "קונג פו פנדה" - נטפליקס
מלבד היותם סרטי אנימציה משובבים, מבדחים ומרהיבים, חבילות בידור די מושלמות לכל המשפחה, שלושת סרטי "קונג פו פנדה" גם מציעים לצופיהם אחלה קונג פו אקשן, ותמת וושיה (תרבות אמנויות הלחימה הסינית) מקסימה. רמת הדיוק והנאמנות למסורת הקונג פו מרשימה לאורך שלושת סרטי הסדרה, וכן גם ההשפעות השונות שמזגו לתוכם יוצריהם. "מהומה בשנחאי" של סטיבן צ'או, למשל, היווה השפעה ניכרת וברורה, ומעבר לו גם "נמר דרקון" של אנג לי ו"גיבור" ו"מחול הפגיונות" של ז'אנג יימו. צוות האנימטורים אף עבר הכשרת קונג פו בסיסית על מנת שיוכלו לדייק ככל האפשר, וזה ניכר. מרשימה במיוחד היא ההחלטה להעניק סגנונות קונג פו שונים – המבוססים על דיסציפלינות קונג פו אמיתיות – לכל אחד מחמשת הלוחמים שאליהם מתאווה להצטרף הפנדה פו, בדיבובו של ג'ק בלאק: עגור (דיוויד קרוס), גמל שלמה (סת' רוגן), קוף (ג'קי צ'אן), נחשית צפע (לוסי לו) וטיגריסית (אנג'לינה ג'ולי). בין הסצנות הזכורות במיוחד נמצאות סצנת הקרב על הגשר בסרט הראשון בין פו וחמשת הלוחמים לבין נמר השלג הרשע טאי לונג (איאן מקשיין); הקרב על הספינה ב"קונג פו פנדה 2"; והקרב הסופי המרהיב ב"קונג פו פנדה 3". בקיצור, לא צריך ילדים כתירוץ. מספיק להיות חובבי אמנויות לחימה, ותו לא.
"בלי פחד" - yes
הסרט הזה, שיצא ב-2006, אמור היה להיות סרט אמנויות הלחימה האחרון של הכוכב הגדול ג'ט לי, וגם שווק כך. אבל כפי שקורה לעיתים קרובות עם הבטחות מהסוג הזה, הוא בהחלט לא היה. ובכל זאת, אם אתם בעניין של אפוסים היסטוריים מושקעים ובעניין של לי, על סגנון הלחימה החד כתער כשלו, בהחלט תמצאו ממה ליהנות בסרטו של רוני יו. לי מגלם את הו יואנג'יה – אמן לחימה סיני אמיתי שהפך למפורסם בארצו בראשית המאה ה-20 לאחר שהביס בזירה שורה של מתמודדים מארצות זרות, והשיב לבני עמו את תחושות הגאווה והלאומיות שאיבדו. באופן טבעי, "בלי פחד" גם משרת במסר שלו את האינטרסים הלאומניים הסיניים הנוכחיים, אבל זוהי הערת אגב עבור חובבי הז'אנר, שבהחלט יקבלו פה את מבוקשם בדמות מספר סצנות לחימה מרשימות. אחראי להן יואן וו פינג, הבמאי וכוריאוגרף הקרבות האגדי, שהתפרסם במערב בשל עבודתו ב"המטריקס", "קיל ביל" ו"נמר דרקון", אבל מהווה את אחד מעמודי התווך של סרטי אמנויות הלחימה בסין והונג קונג כבר עשורים ארוכים. למיטיבי הלכת מומלץ לתור אחר "Iron Monkey" המדהים שביים ב-1993 ואחר "True Legend", אפוס הפנטזיה/וושיה הנפלא שלו מ-2010, שבאופן נפשע ממש הפך לכישלון מהדהד.
"שש ידיים" - נטפליקס, ו"לוחם" - yes,HOT וסלקום tv
כן, מדובר בצמד סדרות טלוויזיה ולא סרטים, אבל מבחר סרטי אמנויות הלחימה העומד בפני הצופה הישראלי כה מצומצם, עד שנדרש איזה חיזוק. הראשונה מהן היא סדרת אנימציה תוצרת ארצות הברית, המושפעת בבירור מאנימה יפני אך מרפררת גם לסרטי גריינדהאוס ואקספלויטיישן – ויוצרת בן כלאיים פשוט נהדר. היא עוסקת בשלושה יתומים אשר נאספו בילדותם על ידי מאסטר סיני, עוברים תחת ידיו הכשרה כלוחמי קונג פו, ובבגרותם מוצאים את עצמם ניצבים מול ברון סמים רצחני וחובב מאגיה שחורה. כיפית, אלימה מאוד אך בהחלט לא חפה מהומור, "שש ידיים" תהווה מציאה גדולה עבור המעוניינים.
"לוחם", לעומתה, מגיעה אליכם בלייב אקשן, והיא כבר תוצר מובהק של הז'אנר. למעשה, הדרמה הזו, שיצאה ברשת סינמקס האמריקנית, מבוססת על סיפור שהגה ברוס לי בכבודו ובעצמו, ועוקבת אחר קורותיו של אמן לחימה סיני (אנדרו קוג'י) המהגר אל ארצות הברית בסוף המאה ה-19, ומוצא את עצמו בשטח עוין, טרף קל לגזענים ולנצלנים תושבי המקום. אלא שהבחור הסיני הנ"ל איננו בדיוק טרף קל, אלא כאסחיסט מעורר יראה, המפליא מכותיו ביריביו בעזרת כוריאוגרפיה מרשימה, יצירתית ומדוקדקת, ועושה זאת בסטים המשוחזרים בדקדקנות מרשימה ויצירתית לא פחות. לא מדובר בסוגה עילית, בעיקר בשל יומרותיה הדרמטיות של הסדרה שלא ממש מוכיחות את עצמן לאורך צמד עונותיה, אבל היא עדיין מהנה מאוד, ומבחינת חובבי הז'אנר - לגמרי תעשה את העבודה.
