"ריה והדרקון האחרון" (Raya and the Last Dragon), סרט האנימציה שעלה לדיסני פלוס לפני חודשיים וכעת הגיע לבית הקולנוע בישראל, נושא את כל סימני ההיכר של האולפן אך משקף היטב את התפתחות הדמויות הנשיות, ואת הניסיון להיות קולנוע רב תרבותי.
ריה והדרקון האחרון – טריילר
"ריה" הוא דברים רבים: סרט נסיכות בהתאם למסורת של האולפן, אך גם סרט חבורה מהסוג המאפיין יותר את סרטי פיקסאר; בידור המקדם ערכים מערביים שוחרי שלום, אבל עושה זאת דרך עולם פנטזיה שמתכתב עם תרבויות אסייתיות; סרט שהוא לכל המשפחה, ובה בעת גדוש (ביחס לממוצע של סרטי האולפן) באקשן אינטנסיבי. חובבי קולנוע ואנימציה יזהו בו עשרות יסודות שכבר הופיעו בסרטים קודמים בז'אנר ההרפתקאות, הפנטזיה, וסרטי אנימציה קודמים – הן של דיסני והן של חברות אחרות. בקיצור יש בו הכול מכל, בדרך שהיא בה בעת מרשימה ביכולת לחבר בין כל אלו, אך גם כזאת שלא יכולה להימנע מטעם הלוואי הסינתטי.
סיפור הרקע מועבר בתחילת הסרט על ידי הגיבורה המשמשת כמספרת – ילדה בשם ריה (השחקנית האמריקנית ממוצא וייטנאמי קלי מארי טראן), והעלילה המעט מורכבת היא קומבינציה של הסדרה "אווטאר: כשף האוויר האחרון" וסיפור הרקע של "שר הטבעות". בעבר המיתי והמקביל שבו מתרחש הסרט, האזור החלופי לדרום מזרח אסיה נקרא "קומנדרה", והוא מחולק לחמישה עמים שהטריטוריות שלהם נראות מלמעלה כצורת דרקון. בהתאם לכך כל אחד מהעמים קרוי על שם חלק מהדרקון: הארט (לב), פאנג (ניב), ספיין (עמוד השדרה), טאלון (טופר) וטייל (זנב). בעבר חיו דרקונים טובים בקרב בני האדם – דרקונים שבעיצובם "האסייתי" (להבדיל מהדרקון האירופי) הם בגודל 4-5 מטרים, בעלי צורת חמוס מאורך, ראש עם קרניים במצח, צבעים פסטלים, פרווה ארוכה ורכה, עיניים גדולות ומלאות רגש וכוחות קסם הייחודיים לכל דרקון. בקיצור, כל מה שנדרש ל"ליין" חדש של צעצועי ילדים.
בני האדם חיו בהרמוניה ושגשוג תחת כוחות הקסם של הדרקונים, עד שבאו הרוחות הרעות של הדרון (מפלצות עשן בשחור-סגול), ששאבו את כוח החיות ואיבנו בני אדם ודרקונים. מפלצות אלו הובסו על ידי סיסו, הדרקונית האחרונה שעשתה זאת באמצעות אבן חן שלתוכה היא שיקעה את כל כוחותיה, ואז היא התפוגגה. בני האדם שאובנו חזרו לחיים, אך כל הדרקונים נותרו קפואים. עמי קומנדרה החלו להיאבק על אבן החן שנתפסה כמבטיחה שגשוג לעם האוחז בה. בתחילת הסרט, 500 שנה לאחר מאורעות אלו, אבן החן של סיסו מוחזקת על ידי בני העם "הארט". וריה, הנסיכה של "הארט", היא זאת ששומרת עליה.
אם נדמה שגיליתי את כל עלילת הסרט, הרי שכל המידע שהוצג ניתן בשלוש הדקות הראשונות. כמובן שקצב העברת המידע הזה יתמתן, אך עדיין יש כמות רבה של עלילה שבקצב מתון יותר הייתה יכולה לפרנס בנקל שלושה סרטים. צופים בוגרים לא יופתעו מהכיוון שאליו הסרט יתקדם: חיבור בין חזרת "הדרקון האחרון", תהליך צמיחה רגשי של הנסיכה הלוחמת ואפשרות האיחוד מחדש של עמי קומנדרה.
אביה של ריה מזמין את ראשי העמים האחרים לפגישת פיוס, במהלכה ריה תתיידד עם נמארי (ג'מה צ'אן), נסיכת "פאנג" (ניב), רגע של קרבה שיתנפץ באחת. חברי "פאנג" ינסו לגנוב את אבן החן, ובמאבק שיתחולל היא תתנפץ לחמישה חלקים, מה שיוביל להופעת המפלצות שהיו כלואות בה ולחזרת האיום, כשהפעם אין דרקונים שיצילו את בני האדם. כל אחד מהעמים לוקח לעצמו חתיכה מאבן החן, אבל ברור שהחברה האנושית ששרדה נמצאת על סף כיליון. מנקודה זו העלילה קופצת שש שנים קדימה, לעולם שבו שארית בני האדם שלא אובנו חיים במה שנותר מעמם. ריה מבצעת מסע בין הטריטוריות השונות בניסיון להחיות את סיסו ולהרכיב מחדש את אבן החן.
מאז "אלאדין", סרטים רבים של דיסני השתמשו במוטיב של בן הלוויה הקסום. בדומה לשד במנורה של רובין וויליאמס (גם אם באופן פחות קדחתני) לסיסו יש צדדים רבים באישיות שלה. היא ילדותית ותמימה ולא כל כך חכמה, אך יש לה גם תובנות ועומק של יצור קסם. צריך ללמד אותה דברים פשוטים אודות ההתנהלות בעולם האנושי שהושחת, אך עם כל איסוף של חתיכה נוספת מאבן החן היא מקבלת יכולות קסם חדשים.
למסע של ריה וסיסו מצטרפים בהדרגה דמויות נוספות. כולן יראו מוכרות: הילד הידען ובעל ביטחון העצמי, התינוקת בעלת מיומנות של נינג'ה אשר שורדת כחלק מחבורת קופים-גנבים, הלוחם ענק הגוף והמפחיד למראה אך עדין הנפש. וכמובן נמארי המתפקדת כיריבה-חברה מרכזית, עם אלמנט של לסבו-שיק שכמובן (כמובן!) אינו מפותח.
"ריה והדרקון האחרון" מדגים היטב מגמות דומיננטיות בגל האחרון של סרטי נסיכות. הנטייה לבחור תרבות זרה ופחות מוכרת, כזאת שאינה מתכתבת עם הדימוי המופשט של עולם האגדות האירופי. "מואנה" בתרבות הפולינזית, "מולאן" סין, וכעת סרט השואב משלל התרבויות של מלזיה, קמבודיה, לאוס ותאילנד. הטריק הוא לייצר הדים לתרבויות אלה בתקופה מיתית, כדי שלא כל מעידה, או עצם הערבוב בין התרבויות, תוכל להישפט בחומרה רבה מדי.
האלמנט השני הוא התנועה מהנסיכה הפסיבית המחכה לנשיקה לנסיכה פעלתנית ויוזמת, ומשם לנסיכה לוחמת. כאן כבר מדובר בהרפתקת "וושיה" (ז'אנר אומנויות הלחימה הסיני), שכוללת לחימה באחד על אחד, הנהגת חבורה אקלקטית במסע הרפתקאות, והצלת העולם. בקטנה, כמו שאומרים.
האלמנט השלישי, שהוא תוצר של העצמת הנסיכה, הוא העלמת הנסיך וכל זכר שניתן לחשוב עליו כבן זוג פוטנציאלי. דמות הגבר החיובית היחידה שיש לה את כל החבילה (מראה, אופי, יכולות) היא של אביה של ריה. כל שאר הדמויות הזכריות החיוביות מוגבלות לחבורה שריה אוספת - של גבר גדול כעור ובוודאי מבוגר מדי כשידוך, או של ילד. הגברים בשכבת הגיל של "נסיך פוטנציאלי" מפגינים קשת של תכונות בעייתיות כמו התרפסות, רוע, פחד וכו'. לא חומר פוטנציאלי ל"חיו באושר ועושר".
היכולת של הסרט להכיל כל כך הרבה דברים מרשימה, ומצד שני היא הופכת אותו לדבר שאינו יותר ממלאכת הרכבה מיומנת ומלוטשת. פחות קסם נצחי ויותר מחזור של מגמות תרבותיות עכשוויות. מצד שני, בתור שכזה, "ריה" לא מבייש את הפירמה, ובהחלט מהווה סרט ילדים ראוי ביותר.
