הם לא רצו יותר את אלינה לוי המתוקה. אמרו לה שרוצים למתג אותה בתור שחקנית איכותית - וביקשו ממנה לצבוע את השיער לחום. "בסוכנות שעבדתי איתה אמרו לי לסרב לכל סדרת ילדים ולכל מה שקשור לתדמית המתוקה שלי. הקשבתי להם, וצבעתי את השיער לחום!".
והתחרטת?
"צבעתי לחום, בין היתר, כדי שיפסיקו לשפוט אותי. זאת הייתה חוויה עוצמתית. אבל גם פאקינג הזיה. בשביל מה? כדי להקל על אנשים עם הסטיגמות שהם תקועים איתן? אני לא אשמה שנולדתי בלונדינית עם עיניים כחולות. זה הגוף שנולדתי אליו".
אלינה לוי היא כבר לא אלין לוי שהכרנו בבית "האח הגדול" לפני עשר שנים. את האות ה' היא הוסיפה כדי לחזור לשם ילדותה, אליו ניסתה להתכחש, אבל לאחרונה היא הגיעה לשלב די מספק של השלמה עצמית. "אני לא צריכה להתכחש למתיקות או לתום שבי ולעובדה שאני בלונדינית. זה לא מתנגש עם כל הכוח והעוצמה הנשית".
לוי כבר בת 29, מאורסת לבן זוגה בארבע השנים האחרונות, דור. היא סיימה לימודי משחק ומאחוריה כבר תפקידים בסדרות מצליחות כמו "האחיות המוצלחות שלי", "יש לה את זה" וגם סדרה בערוץ טדי, "מזל טוב, את אבא". כבר לא מעניין אותה מה אחרים חושבים עליה - וזאת גם אחת הסיבות שהניעו אותה להשתתף ב"הישרדות" (פרק הבכורה ישודר בשבת, ברשת).
את אחרי לימודי משחק, למה בעצם לחזור לריאליטי?
"אני לא מאמינה במילה מיתוג. אחד הדברים שאני הכי מכוונת אליהם זה להבין שיש בתוכי הרבה מאוד חלקים - ולכולם אני רוצה לתת ביטוי. אני לא חושבת שעצם העובדה שעשיתי ריאליטי לפני עשר שנים ואז הלכתי ללמוד משחק זאת התנגשות. אני לא מצליחה להבין למה אנשים חושבים שכן. אם יש לי כישרון משחק, איך זה מתנגש עם החלום שלי ללכת לאי בודד ולחוות חוויה של אדם קדמון? הכישרון הזה הוא בתוך הגוף שלי, ויש עוד צדדים שרציתי לתת להם ביטוי".
כמו מה?
"אני אדם מאוד אקסטרימי. זה משהו שאני מאוד אוהבת, מאז שראיתי את העונות של 'הישרדות' בארץ ובחו"ל יש לי חלום כזה. תמיד דמיינתי את עצמי עומדת בבגד ים ועפה לתוך הבוץ. הרבה שנים לא היה לי את האומץ לשתף את החלום הזה עם מישהו כי הלכתי לדרך המיינסטרים, של 'מה הכי נכון' ו'מה אנשים יגידו', והחשש שזה יפגע בקריירת המשחק שלי. יש בזה מאוד משהו משתק".
היום את כבר לא שם?
"היום אני מקשיבה ללב שלי. אני חושבת שברגע שאתה מכבד את עצמך ומקבל את כל הצדדים שבך - ככה גם העולם יראה אותך. אז לא מעניין אותי מה אנשים יגידו. וכשהבנתי שהגעתי למקום כל כך שלם עם עצמי, יכולתי לשים את עצמי בזירה ולהגיד כן ל'הישרדות'. זה שיש לי גוף יפה ואני יפה, לפחות לפי מה שאנשים אומרים, זה לא מתנגש עם האופי והעומק שלי. וזה שאני בבגד ים לא אומר שאני לא יכולה להביע את החכמה והאסטרטגיה שלי. מי שחושב שכן, זה שלו והוא עתיק. אליי זה לא יגיע".
זה מאוד שונה מאלינה לוי שהכרנו ב"האח הגדול".
"לפני 'הישרדות', לראשונה אחרי עשר שנים, צפיתי בכמה קטעים שלי מ'האח'. בהתחלה כעסתי על הילדה בת ה-19 שהגיעה תמימה לתוכנית כזאת. לא היה לי מי שידריך אותי, שיגיד לי ממה להיזהר. היום אני כל כך גאה בה שהקשיבה לעצמה, ועברה חוויה כל כך מטלטלת בגיל 19. הצלחתי להישאר נאמנה ללב שלי. אז נכון, מילמלתי והדיקציה שלי הייתה מוזרה, ונכון הייתי מאוד חסרת ביטחון ולא האמנתי שאנשים יכלו להתחבר אליי. כל כך פקפקתי בעצמי והיום אני יכולה להסתכל על זה ולחבק את אותה ילדה שלא ידעה מה הערך שלה. אני מגיעה ל'הישרדות' ואני יודעת מה הערך שלי וזאת תחושה כיפית. כולנו גדלים, אני פשוט עושה את זה מול המצלמות".
חששת מהרושם הראשוני באי, שלא יספרו אותך בגלל התדמית?
"אני לא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד. ההבנה הזאת הקלה עליי להגיע לאי ולפגוש אנשים שלא יודעים מי אני, ששופטים אותי לפי הבלונד, האינטונציה שקצת עולה ויורדת והצחוק המתגלגל שלי. האנושות מגדירה אנשים מאוד בקלות. השליחות שלי, בעיני, היא להצליח למוטט תפיסות מאוד עמוקות אצל אנשים, ולשקף שאנחנו לא רק דבר אחד. אני יכולה להיות בלונדינית בביקיני ולהיות גם אישה חזקה. עברתי כל כך הרבה שלבים. הייתה לי תקופה שמאוד רציתי להוכיח החוצה, אבל עברתי דרך שבזכותה אני מחוברת לעוצמה שלי".
ב"דברים" את מתכוונת גם לחוויות בחיים האישים?
"הייתה תקופה ארוכה שעשיתי שינוי תפיסתי מאוד עמוק, וניקיתי מהחיים שלי אנשים ששואבים את האנרגיות שלי. זה הרגיש שאני הרבה פעמים חושבת על מי שמולי יותר ממה שאני חושבת על עצמי, ושכל האנרגיות שלי הולכות עליהם - בין אם זה במערכות יחסים עם חברים או עם אנשים סביבי שכביכול יודעים יותר טוב ממני. ניקיתי את כל הדבר הזה ונכנסתי פנימה והתחברתי למה שאני רוצה, מה שהנשמה שלי רוצה. זה עודד אותי לא לפחד".
"חשבתי שאם אבא שלי עזב אותי - כנראה שאני לא ראויה לאהבה"
את האישה החזקה הזאת, כפי שהיא מתארת, לוי גילתה שנים רבות אחרי חוויות אישיות קשות שעברה בילדותה. בגיל חמש וחצי היא עלתה ארצה מאוקראינה עם הוריה, וכחצי שנה לאחר מכן הם התגרשו, והיא עברה להתגורר עם אימה במקלט לנשים מוכות. "גדלתי לתוך בית אלים", היא משחזרת. "זאת למעשה הייתה הדוגמה שלי לזוגיות - לראות את אמא שלי סובלת. אבא שלי היה גבר מכה ואמא שלי התגרשה ממנו. במשך הרבה זמן גם היה תקוע לי בראש שאם האבא הביולוגי שלי עזב אותי - כנראה שאני לא ראויה לאהבה. כדי להתגבר על זה יצרתי לעצמי חיים שלמים שבהם אני צריכה להראות שאני כן ראויה לאהבה. בגלל זה, בתת מודע, גם בחרתי בני זוג שהייתי צריכה להוכיח להם שאני מספיק טובה. זה דפוס חוזר שפגשתי הרבה בחיים שלי, ופתאום קלטתי שלא שאלתי את עצמי איך אני מרגישה".
היו מקרים בהם נתקלת גם את באלימות במערכת יחסים?
"לא, פשוט כי תמיד ידעתי לקרוא את המפה ולשים גבול. גם אם זה היה מאוד מאתגר - סיימתי את זה. לא שמתי את עצמי בשום מקום שקרוב לסכנה. אבל להגיד לך שמערכות היחסים שלי היו טובות? לא. לפני דור, הארוס שלי, לא היה לי מושג איך מרגיש קשר אמיתי, הייתי צריכה לעבור תהליך מאוד עמוק בשביל להבין את זה".
איזה תהליך?
"אמרתי לעצמי שאני מעדיפה לא להיות בזוגיות ושאף אחד לא ישאב לי את האנרגיה. העדפתי להיות במקום בו אני תומכת בעצמי, ואפילו קניתי לעצמי טבעת והצעתי לעצמי נישואים. אני אישה נשואה! לא צריכה אף גבר שיאשר אותי. הלכתי עם עצמי לסרט, הייתי עושה לעצמי ארוחות. אני באמת זוכרת שהפסקתי עם הפלירטוטים והשיחות. הייתי ממש עמוק בתוך התהליך הזה והתחייבתי אליו".
זה קרה בעקבות טיפול פסיכולוגי?
"כן, בזמן לימודי המשחק התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי והתחלתי לעשות מדיטציות".
אחרי גירושי אימה והניסיון להתרומם מהסיטואציה המורכבת במעון לנשים מוכות, הדרך של לוי לא נעשתה קלה יותר גם כשגדלה והגיעה לבית הספר. "כשהייתי מוזרה בתיכון עשו עלי חרם", היא מספרת בגילוי לב.
מה זה אומר "מוזרה"?
"הייתי עולה חדשה ונכנסתי ישר ליסודי, חוויתי צריבה ראשונית של להיות זרה במקום חדש - 'את אחרת, לא מדברת את השפה שלי' - והתחיל החרם. בגלל שעברתי את זה, כשעליתי לתיכון התחברתי לילדים שעושים עליהם חרם והפכתי לחברה שלהם. ומה קורה במצב כזה? החרם היה עובר גם אליי. התחברתי לפצוע כי אני יודעת איך הוא מרגיש".
איך החרם בא לידי ביטוי?
"הייתי רוח רפאים בחטיבה ובתיכון, היו עוברים לידי ולא מדברים איתי. אני זוכרת את עצמי בחטיבה, בורחת מבריון שרודף אחרי בזמן שילדים גונבים ממני את התיק ועושים איתו מסירות. גם זרקו עליי אבנים".
עצוב נורא.
"הייתי גם מאוד מאוד רזה, והייתה השפלה סביב הדבר זה. הייתה השפלה גם שאני לא מפותחת כמו בנות אחרות. הייתה השפלה על זה שלא הצלחתי להשתלב. לא הצלחתי ללכת עם העדר. יש חוקים נורא קרים בבית ספר. אם עכשיו יורדים על ילד ואתה לא שותף לזה - אתה לא חלק מהחבורה. ואני לא עשיתי את הדברים שהייתי צריכה לעשות כדי להשתלב".
אחרי התיכון לוי הגיעה חזקה יותר ל"אח הגדול". חמושה בזוגיות עם הכדורסלן אלישי כדיר ("זוגיות של ילדים, מעין פנטזיה של נסיך ונסיכה, וניסיון לחיות חיים שלא רציתי"), היא יצאה לאוויר העולם כשהמעמד החברתי שלה אולי השתנה בזכות הפיכתה לכוכבת ריאליטי, אך המאבקים הפנימיים היו רחוקים מלהסתיים. "עברתי שנים ארוכות בין אנורקסיה לבולמיה. בערך ארבע שנים מאז גיל 20. אחד הדברים באנורקסיה הוא שכביכול יש לך שליטה, אבל ברגע שהגוף קורס אתה עובר לבולמוס. הייתי מגבילה את עצמי באוכל, או לא אוכלת בכלל. זה חלק מהתחושה של 'לא משנה מה אעשה - זה לא יהיה מספיק טוב'. חשבתי שאם ארד במשקל יאהבו אותי, או שאקבל תפקיד כזה או אחר. זה היה בור ללא תחתית, פחדתי לשקול את עצמי".
איך את היום?
"הפסקתי להיאבק במשקל. נגיד אם יש לי עכשיו חמישה או שבעה קילוגרמים מיותרים - זה לא משהו שמגדיר אותי. אני חוגגת את עצמי. אני לא מתנצלת על שום דבר, וגם לא על הגוף שלי. הגוף שלנו תמיד בתנועה, וכשאני עולה במשקל אני מחבקת את עצמי קודם כל. אני בוחרת לאכול לפי איך שאני מרגישה ואין דבר כזה דיאטה. כשבא לי פיצה אני לא מונעת מעצמי, אבל יש ימים שאני אומרת שממש בא לי ירקות ואוכל בריא".
איך התמודדת ב"הישרדות" עם המחסור באוכל?
"כמו שאתה מבין - יש לי ניסיון. זה לגמרי הפעיל אצלי את השליטה הסובייטית. אל תשכח שנולדתי באוקראינה, יש בי משהו בשורשים שכשיש קושי - מתגברים. אבל כשחזרתי הביתה הייתה תקופה מאוד ארוכה של פיצוי בכל מה שקשור לאוכל ולא נלחמתי. כשחזרתי מ'הישרדות' עליתי עשרה קילו במשקל ונתתי לעצמי ליהנות, סמכתי על הגוף שלי שמתי שהוא יצטרך פחות אוכל - הוא יאותת לי".
"אני לא מרגישה נוצרייה, אני לא מתפללת לישו. גדלתי פה ושום תעודה לא תגיד לי מה הדת שלי"
לוי, בת לאמא נוצרייה ואבא יהודי, סוף סוף הגיעה לזוגיות שייחלה לה כל חייה, אבל כשרצתה לעשות את הצעד הטבעי - להתחתן - היא נתקלה בקשיים בעקבות מעמדה בדת היהודית. היא החלה את הליך הגיור, אבל יום אחד הוא הופסק. "אחרי שנתיים בהליך קיבלתי טלפון שאומר שהם עקבו אחרי וראו שהסטודיו למשחק פועל גם בשישי-שבת, ושבהצגות שאני משחקת בהן אני לא מתלבשת צנוע - כך שכל העולם הזה מתנגש עם ההלכה. הייתי במרחק מאוד קצר מלהגיע למבחן מול הרבנים".
איך הרגשת באותו רגע?
"זה היה מטלטל עבורי כי כנות היא משהו שמאוד מוביל אותי, ולימודי המשחק זה אחד הדברים הראשונים שהצהרתי עליהם, זה לא משהו שהסתרתי. אם הם היו אומרים מלכתחילה שזה מתנגש, הייתי שוקלת ביני לבין עצמי. אבל שום תעודה חיצונית לא תגיד מה הדת שלי. אני לא מרגישה נוצרייה, אני לא מתפללת לישו. אני גדלתי פה במדינה, והאמונה שלי היא אחד הדברים הכי עמוקים אצלי. בהמשך, כשהבנו שלא נוכל להתחתן כאן, היינו אמורים לטוס להתחתן בקפריסין וגם על זה ויתרנו. הבנתי שכמו שהרבנות היא לא זאת שתאשר לנו להתחתן - אז גם לא חדר בקפריסין עם ארבע קירות. אנחנו נעשה טקס עם חבר טוב שלנו שיחתן אותנו, וזה יהיה חוזה רגשי שנעשה בינינו. מבחינתי, אני יהודייה. הייתי בהופעה של אביתר בנאי לפני הקורונה ואני זוכרת ששמעתי אותו מדבר וחשבתי לעצמי - 'אני חרדית כמו שהוא חרדי'".
כעסת שביטלו לך את הליך הגיור?
"כעסתי במשך תקופה מאוד ארוכה. גם הייתה תקופה שהייתי מאוד נקמנית והקלטתי את הרב, שממש נפנף אותי בטלפון. פרסמתי את ההקלטה ואמרתי - אני אעשה פה צדק. אבל אתה יודע מה? היום יש בי משהו שלא הבנתי אז. קודם כל בגלל האהבה שלי ליהדות, יש בי צד שמאוד מבין את המורכבות שלה ואת זה שמקשים לקבל את התעודה הזאת. העם היהודי עבר טראומה שאי אפשר להגדיר במילים, ומשם כל הדבר הזה נובע. אי אפשר באמת לכעוס על זה. אז אני עושה את הבחירות שלי, ואמשיך להיות בעולם הבמה ובפרונט. בחוויה האישית זה לא מתנגש עם האמונה שלי".
כשייוולד לכם ילד הוא לא ייחשב יהודי. זה יפריע לכם?
"כשילד נולד לעולם הזה הוא נתקל באתגרים. זאת אומרת, גם אם הוא יהיה יהודי - יקשו עליו בדברים אחרים. אנחנו לא חיים בעולם סטרילי ואנחנו יודעים שיש הרבה דברים קשים. יכול להיות שזה יהיה האתגר של הילד שלנו, שהוא לא יהיה יהודי, אז אני מקווה שאגדל אותו בחינוך ובאהבה אינסופית ושהוא יבין שהכותרת שיש לו על המצח - יהודי, ערבי, נוצרי - לא מגדירה אותו. אני מקווה שכשהילדים שלי יגדלו כבר נהיה בחברה בה זה לא מהותי".
אני קצת סקפטי.
"זה קצת כמו להגיד 'כשתגדל - לא יהיה צבא'. אז כנראה שיהיה צבא, אבל אפשר לנסות לעשות שינוי במעגל שלך. כמו במעגל האישי שלי - עצם זה שאני חיה בישראל ונמצאת בפריים טיים - זה שינוי תודעתי שקורה פה. אגב, זה לא אומר שלא נעשה לילד ברית. זאת לא שאלה מבחינתי. אני גדלתי פה, בן הזוג שלי יהודי כשר. לדעתי, בסממנים החיצוניים אני עושה הרבה דברים יותר ממנו מבחינה הלכתית".
כמו מה?
"כל שישי אני מדליקה נרות וכשעברנו לבית החדש היה לי מאוד מוזר שאין מזוזות, זה נורא חשוב לי. את הברכות בפסח היה לי חשוב שנעשה כמו שצריך. אני מחוברת ליהדות ממקום מאוד עמוק. צניעות זה משהו שחשוב לי. אני באמת מאמינה שהבגד שאנחנו שמים עלינו עוטף את הנשמה, ולפני שאני בוחרת מה ללבוש אני שואלת את עצמי מה האנרגיה שאני מעבירה. אז נכון שאני לובשת חולצות בטן, אבל אני חושבת שיש משהו מאוד קסום בצניעות".
גם ב"הישרדות", למשל, לא ביקשת בגד ים שלם.
"כי צניעות היא משהו יותר עמוק מבחינתי. ודרך אגב, היו הרבה שנים שכל כך הסתרתי את עצמי והתנצלתי על המתנות שיש לי - כישרון ועוצמה, מאבקים עם הגוף שלי והמון שנאה כלפי עצמי".
אז את מגיעה מוכנה נפשית לצפייה בפרק הראשון? יש חששות מאיך שתצאי?
"מי שבא ל'הישרדות' עם רצון לצאת טוב קצת חי בסרט. אתה יוצא גם רע, גם טוב, גם כאוב, גם מאושר, ואתה חווה שם את כל קשת הרגשות. אני חושבת שההסכמה הזאת, לפגוש את הצדדים השונים, היא זאת שמקלה עליי להגיע לצפייה. עשיתי הסכם עם עצמי שלא אתן לצפייה בזה להכתיר אותי או להפיל אותי לקרשים. אני הולכת לפגוש את עצמי מכל מיני זוויות. אני מגיעה לפרק הראשון עם הרבה התרגשות וקצת חששות, אבל אני באמת שלמה. אם הצעתי לעצמי נישואים לפני חמש שנים - היום אני האמא של עצמי".
