עליית העונה הרביעית של "בית הנייר" מגיעה בתזמון מורכב במיוחד: מצד אחד, כנראה שלא היה זמן מתאים יותר בהיסטוריה האנושית לבינג' אובססיבי מול הטלוויזיה; ומנגד, כשבחוץ משתוללת מגפה, היכולת שלנו להתמסר מחדש לחבורת השודדים בסרבלים האדומים מוגבלת מראש.
הסט הספרדי נראה תלוש מהמציאות כיום, במיוחד לאור העובדה שזהו מוקד התפרצות קטלני במיוחד של הנגיף. ההמנון של הסדרה, "בלה צ'או", הפך בחודש האחרון להמנון המרפסות של המרותקים לבתים, והשחקנית איציאר אוטניו, המגלמת את ראקל (שהפכה כבר ל"ליסבון"), הודיעה לפני שבועיים כי נדבקה בנגיף. התוצאה המתבקשת היא שבדקות הראשונות לצפייה קשה להימנע מלתהות האם המסכות של דאלי יכולות לשמש תחליף יעיל למסכות N95?
חוסר היכולת להתנתק מהמציאות היא הסבר אחד לכך שהעונה הרביעית של "בית הנייר" נראית פתאום כמו פארודיה של עצמה. כזכור, מדובר בעצם בחצייה השני של העונה הקודמת, כך שאנחנו חוזרים אל קו העלילה של שוד מטילי הזהב, רק שהפעם בכל חצי שעה בממוצע אנחנו זוכים ליהנות מעוד תיקו מקסיקני, שנמשך יותר מדי זמן ואז גם נפתר בצורה מופרכת. ההתהפכויות החוזרות של הדמויות המרכזיות, היכולת שלהן להתאושש במהירות שיא מפציעות ירי קטלניות, הפילוסופיה בשקל שאיכשהו מצליחה להיות רדודה אפילו יותר, וההתעקשות להפוך כל פריים לקליף האנגר - מצליחים להתיש.
וכן, יש גם העניין הזה של הרומנטיקה. אלכס פינה, היוצר של הסדרה, הסביר שהוא חתר לשילוב אופטימלי בין סרטי אקשן לקומדיות רומנטיות, ושהתשוקה היא הכרח ספרדי. אבל נראה שהפעם הוא לקח את זה רחוק מדי. עד כדי כך שברגע מסוים, איפשהו בחצי העונה, כבר לא באמת מצליחים לשרטט את ההבדלים בין "בית הנייר" ל"חתונה ממבט ראשון". הצרות של הגר וניר נראות כמו סופ"ש בצימר ליד הדרמות הזוגיות שמתחוללות בתוך הבנק.
אבל יש גם דובדבן: בנטפליקס החליטו, ובצדק יש לומר, להיפרד מ"בית הנייר" כמו שמגיע לה - עם סרט "מייקינג אוף" שעוקב אחרי הסדרה הכושלת שהתחילה מערוץ המקומי בספרד והפיכתה לתופעה תרבותית בקנה מידה גלובלי בזכות נטפליקס. במשך כמעט שעה תקבלו כאן בצורה די מזוקקת את התמצית של "בית הנייר", ושל העוצמות שהיא קיבלה תחת חסותה של ענקית הסטרימינג. הסרט גם כולל הצצה אל האתגרים האמיתיים של מאחורי הקלעים: צילומי הצפת הכספת עם מטילי הזהב; הצנחת שטרות של אירו באמצע כיכר מרכזית במדריד; ותצוגת משחק משכנעת של מתח מיני בין טוקיו לריו.
יש גם עיסוק בלתי פוסק באופן שבו "בית הנייר" שינתה את החיים של צוות השחקנים וההפקה - שעברו מאלמוניות מוחלטת לכוכבים בקנה מידה הוליוודי, וליוצרים מבוקשים במיוחד. כל אלה הופכים את הסרט החמוד הזה לסיומת מושלמת של העונה עבור הצופים, והוא מצליח לרכך את האכזבה משתי העונות האחרונות, שמלכתחילה היה ספק גדול אם יצליחו לעמוד ברף הציפיות הבלתי אפשרי של העונות הראשונות.
ולמרות זאת, "המתחיל במצווה אומרים לו - גמור". אם נשאבתם לתופעה הזו שנקראת "בית הנייר", אתם צריכים לראות איך היא מסתיימת. לפחות, נכון להיום, למרות שיוצר הסדרה רמז על אפשרות של ספין-אוף עבור דמויות מסוימות. אז נכון שהטונים כבר יותר חורקים והשטיקים שחוקים, אבל התמונה הכוללת (בתנאי שמצליחים להתנתק לרגע מהמציאות) היא עדיין אחד הבינג'ים הכי כיפיים שיש היום על המסך.
