אם אתם אוהבים לצרוך את הקומדיה שלכם על תקן אסקפיזם, השנים האחרונות לא בדיוק עשו לכם חיים קלים. גזענות, הטרדות מיניות, בעלי צרכים מיוחדים, הגירה ומגדר - הקומדיה והדרמה הקומית הפכו לביתן של סוגיות חברתיות ופוליטיות, שאף אחד לא חשד שהן מצחיקות לפני עשור.
הטריילר של הסדרה
יש לכך מספר גורמים: הפריחה של שירותי הסטרימינג והכבלים, בעיקר של נטפליקס, שלא מסוגלת להפיק סדרה בלי לגוון אותה אתנית וחברתית, היעדר התלות במפרסמים וכתוצאה מכך אבדן החשש ליצור תוכן פרובוקטיבי או לבצע סטייה חדה מהמיינסטרים, והצורך לבלוט כמו גם הניסיון לצוד קהל צעיר, מעודכן ואידיאליסטי. כל אלה הובילו באופן טבעי לשילוב אמירה רצינית במוצר שהמטרה המוצהרת שלו היא להצחיק.
אתמול (ד') עלתה בהולו הסדרה Woke. הגיבור שלה הוא קיף, קריקטוריסט אפרו-אמריקני שחי בסן פרנסיסקו, שכנראה יצא מדעתו. חפצים דוממים ודמויות שהוא מצייר מתחילים לדבר אליו, ומסתבר שיש להם תודעה פוליטית-חברתית מפותחת למדי. הטריגר להתפתחות המדהימה הזו הוא מעצר אלים של קיף על ידי שוטרים שחיפשו חשוד שחור אחר. האירוע הפך את קיף מקריקטוריסט שנמצא על סף פריצה מקצועית שבצידה רווחה כספית, שלא מבין "למה אנשים שחורים תמיד צריכים שתהיה להם אמירה כלשהי", לאדם מודע ומונע אידיאלית. מודע עד כדי כך שהוא לא מצליח לעדן את האמירות שלו, אפילו אם זה אומר לחרב את ההצלחה הפוטנציאלית שלו בקרב קהל שרובו לבן.
בשורה התחתונה, Woke היא פשוט אמירה חברתית במסווה (לא מאוד מתאמץ, אגב) של סדרה. מצד אחד היא משופעת בקלישאות טלוויזיוניות (השותף הסטלן לדירה, נדמה שתסריטאים לעולם אינם שבעים מהטייפקאסט הזה) וממסרים לא מלוטשים (החבר הכי טוב של קיף מתחזה בכל פעם למפורסם שחור אחר כדי להשיג נשים, ומצליח כי עבור אנשים שאינם שחורים כל כהי העור נראים אותו הדבר). אבל מצד שני יש בה שנינות מרעננת, בימוי קצבי שמשרת את הטון של הסדרה, פסקול מצוין והמשחק של למורן מוריס (הבחורה החדשה") משכלל את הקומדיה שלה ומחפה גם על עומס הרפרנסים ("עשה את הדבר הנכון" של ספייק לי בצבץ לפחות שלוש פעמים בפרק הראשון). הגימיק של הדמויות המצוירות שמשוחחות עם הגיבור נע בין מיצוי לבין שימוש נכון באלמנט, תלוי במינון.
הסדרה Woke (מילה שהפכה למזוהה עם התעוררות אקטיביסטית) מגויסת כולה באופן בוטה וחשוף לעניין הגזעי, אבל מצליחה להתחבב על הצופה בלי להעיק עליו. היא לא בהכרח מציאותית, והדבר נכון גם לגבי הגיבור עצמו - אדם שחור שחי בסן פרנסיסקו בעת הנוכחית, וסביבו הומה סצנת המחאה השחורה - אך הוא עצמו מתעקש להישאר מנומנם ולהתעלם מהעובדה שאנשים שחורים נורים על ידי המשטרה כל שני וחמישי. אבל כמו תמיד בחוזה הבלתי כתוב בין צופה לסדרה, ניתן להעלים עין מהיעדר אמינות אם היוצרים משכילים לפצות עליו בהטבות אחרות, מתגמלות לא פחות. עד כמה שזה ישמע מוזר, אחד מיוצרי הסדרה, קית' נייט, קריקטוריסט אפרו-אמריקני בעצמו, כתב אותה בעקבות התנסות אישית שחווה. "אני צריך להחליט אם אני לוקח את הגלולה האדומה או הכחולה", אומר קיף בסדרה אחרי ההארה שחווה. איזו גלולה שהוא לא ייקח, יש מקום להניח שההשפעה שלה תחזיק לפחות שמונה פרקים.
