על פי לוח השנה של "בלייד ראנר", העתיד כבר כאן. הוא הגיע לפרקו בנובמבר 2019, החודש שבו מתחוללת עלילת מותחן המדע הבדיוני המופתי מ-1982. אבל בכל הנוגע לתרבות המודרנית, העתיד כבר פה כמה שנים טובות, והוא נראה רחוק מאוד מהחזון של רידלי סקוט. במקום נחילים של בני אנוש ורפליקנים שממלאים את רחובותיה הזרחניים של לוס אנג'לס, אנשים ב-2019 ממעטים לצאת מהבית. צריכת התרבות נשלפת מבתי הקולנוע, הפארקים והבמות הישר אל בתי הלקוחות, או הטלפונים הניידים שלהם.
חובבי המוזיקה בונים לעצמם פלייליסטים שמלטפים את עור התוף דרך אוזניות אלחוטיות, אוהבי הספרות מורידים את הספרים שלהם ישירות לקינדל ולאייפון מבלי לדרוך בספרייה או בחנות הספרים, וצופי CBS, אל ג'זירה וכאן 11 מקבלים את השידורים החיים שלהם על צג המחשב. כל אלה הפכו לשגרה בעשור האחרון, ונקודת הציון הבולטת ביותר של המהפך הזה הייתה פריצת הדרך של נטפליקס ב-2010.
האם הסטרימינג באמת הורג את הקולנוע?
נטפליקס זיהתה את פוטנציאל הסטרימינג ומינפה אותו הרבה לפני כולם. ההצלחה האדירה לה זכה השירות בקרב קהל המנויים בארצות הברית, ואחר כך בעולם כולו, הביאה לשינוי מהותי בזירת התוכן, ואילצה את האולפנים הגדולים של הוליווד, ואלו הקטנים יותר של הקולנוע העצמאי, להגיב בהתאם ולהסתגל למציאות חדשה. מציאות שדוחפת אותם לבתי הצופים, במקום את הצופים לבתי הקולנוע.
המהפכה שהביאה נטפליקס, וביחד איתה גם גופי שידור אחרים כמו HBO והולו, לא שינתה רק את הרגלי הצפייה של הקהל הרחב אלא גם הביאה לגיוון בתכנים שמוצעים לו. החברות הללו הפכו לספקיות תוכן לכל דבר. הולו פרצה עם סדרת הדגל שלה "סיפורה של שפחה", HBO המשיכה לבסס את עצמה כבית הפקה איכותי עם "משחקי הכס" ובנטפליקס בכלל לוטשים עיניים לאוסקר עם פרויקטים קולנועיים גרנדיוזיים כמו "האירי" של מרטין סקורסזה. הפיל הזה באמצע הסלון האמריקני, משמין וגדל מרגע לרגע, ומהווה אתגר אדיר עבור רשתות השידור הוותיקות - CBS, ABC, NBC, פוקס ואחרות, שמבחינות בפיחות מתמיד ברייטינג בחמש השנים האחרונות.
איך המגמה הזו באה לידי ביטוי בקופות בתי הקולנוע? על פניו העשור האחרון הניב לאולפנים הכי הרבה הכנסות אי פעם. על פי מסד הנתונים של אתר Box Office Mojo, מאז 2010 הכניסו כלל הסרטים שיצאו בארצות הברית כ-109 מיליארד דולר בסך הכל. העשור הקודם נפתח עם "אווטאר" שיצא בשבוע האחרון של 2009 וסחף את ההמונים בדרך להכנסות של 749 מיליון דולר בארה"ב (2.743 מיליארד בכל העולם) בזכות בשורת הצילום בתלת-ממד . מאז החזון הטכנולוגי הזה נזנח כמעט כליל, אולם גם בלעדיו הצליח "הנוקמים: סוף המשחק" לנפץ את השיאים הקופתיים של "אווטאר" לקראת סיום העשור עם הכנסות של 858.3 מיליון דולר בארה"ב (2.797 מיליארד בכל העולם). איפה נטפליקס של המסך הקטן ואיפה הכסף העצום של המסך הגדול?
ואיך העניינים נראו לפני שנפרץ סכר האינטרנט והסטרימינג התחיל לזרום חופשי וחוקי? בין השנים 2000-2009 הניבו כלל הסרטים שיצאו בארצות הברית כ-82 מיליארד דולר, או בשקלול של האינפלציה כ-98 מיליארד דולר. שובר הקופות הגדול ביותר של התקופה הזו היה "האביר האפל" מ-2008 עם 553 מיליון דולר שצבר בארה"ב - גרושים ביחס ללהיטים המרעימים שהגיעו אחריו. אם כך, ומתוך השוואה לעשור הקודם, הקולנוע האמריקני מעולם לא היה במצב טוב יותר. עם או בלי סטרימינג, ההמונים המשיכו לצאת מהבית ולנהור לבתי הקולנוע, לרכוש כרטיס וגם מלא פופקורן וקוקה קולה.
אלא שאם נמתח את ההשוואה על רצף זמן ארוך יותר, נגלה כי שוק הקולנוע נמצא בהאטה משמעותית. במהלך שנות ה-90 הניבו כלל הסרטים שהופצו בארה"ב 19.4 מיליארד דולר בסך הכל (כ-30 מיליארד בשקלול אינפלציה), כך שבמהלך העשור הראשון של המילניום הנוכחי התרחשה קפיצה דרמטית בהכנסות - פי ארבע ליתר דיוק (כל הנתונים מתייחסים לקופות בארה"ב בלבד). ואילו בהשוואה בין ההכנסות בשנים 2000-2009 לעשור האחרון שאנו חותמים, הגידול מתון וצנוע הרבה יותר ומסתכם בשליש בסך הכל. יתרה מזאת, צריך לזכור שבעשור האחרון הופקו והופצו הרבה יותר סרטים. אם בוחנים באופן פרטני את מידת ההצלחה המסחרית של כל אחד מהם, נגלה שבמהלך השנים 2010-2019 ההכנסה הממוצעת לכל סרט עומדת על 14.8 מיליון דולר, פחות מהנתון המקביל בעשור הקודם אשר עומד על 15.8 מיליון דולר.
גיבורי העל מצילים את העולם, ואת הקופות
כל המספרים הללו הם בגדר חשבון פשוט שבוודאי לא משמחים את רואי החשבון של האולפנים הגדולים והקטנים, המפיצים ומפעילי בתי הקולנוע השונים בארצות הברית. אבל בחינה מדוקדקת יותר של הסטטיסטיקות השונות מורות על מגמות שנוגעות גם לאנשי התוכן, הבמאים, המפיקים, השחקנים והאנימטורים. ובראש ובראשונה של הצופים. אלו שמעדיפים יותר ויותר לצפות בסרטים בזמן ובמקום הנוחים להם, במקום להתיישר לפי לוח הזמנים של בית הקולנוע הקרוב או הרחוק מביתם - מזבח של תרבות, אליו עולים לרגל כיום רק לרגל אירועים מיוחדים במיוחד. סרט חדש של מארוול, למשל. ככלל, מדהים לגלות כי למרות שגיבורי-על היו באופנה גם בתחילת המילניום, שליטתם בנוף הקולנועי האמריקני לא הייתה קרובה כלל וכלל למצב כיום. מדהים אף יותר היא העובדה שהמותג של מארוול, לפחות בכל הנוגע לחברת ההפקה מאחוריו, היו כמעט ולא רלוונטיים לפני העשור הנוכחי הכל כך שופע מבחינתם.
כשסוקרים את שוברי הקופות הגדולים בכל שנה בין 2000 ל-2009 בולטים שלושה סרטי גיבורי-על: "ספיידרמן" (2002) ו"ספיידרמן 3" (2007) של סם ריימי מבית סוני, ו"האביר האפל" של כריסטופר נולאן מבית האחים וורנר. ואילו בין 2010 ל-2019 חמישה להיטי גיבורי-על הוכתרו כמכניסים ביותר בכל שנה בארצות הברית, וכולם מבית מארוול: "הנוקמים" (2012), "איירון מן 3" (2013), "שומרי הגלקסיה" (2014), "הפנתר השחור" (2018) ו"הנוקמים: סוף המשחק" (2019). הלהיטים הללו, ואחרים כמותם, הפכו לשוברי הקופות הגדולים הכמעט בלעדיים כיום, והם מבטאים את התשוקה של הקהל להפקות עתירות תקציב על דמויות מוכרות ואהובות. אלמלא הסכומים האדירים שהסרטים הללו מכניסים לתעשייה, ממוצע ההכנסה המדובר לכל סרט היה נמוך בהרבה. כמו בחברה האמריקנית, גם פה נוצר פער אדיר ומעמד הביניים - כלומר הקולנוע העצמאי - כמעט ונכחד.
דיסני בראש
כשבודקים את המספרים, מתבהרת תמונה עגומה בעיני רבים של עשירון עליון שהוא כמעט ומונופול בהוליווד - דיסני, שבמהלך העשור האחרון הלך והתרחב עם הרכישה של אולפני מארוול והעברת השליטה לידי תאגיד הבידור התמנוני ב-31 בדצמבר 2009 - ארבע שנים אחרי המיזוג עם פיקסאר. מאז הצטרפו למשפחה חברת לוקאספילם ולאחרונה גם פוקס המאה ה-21. אם בעבר הוליווד על הכוחות השונים שפועלים בה כמעט ומחקו לחלוטין את ננסי האינדי (אפילו המעוז האחרון של הארווי ויינשטיין התרסק בנסיבות פליליות, תדמיתיות וגם כלכליות), הרי שכיום דיסני מאיימים לעשות אותו דבר למתחרים מהאחים וורנר, יוניברסל, סוני, פרמאונט והאחרים.
קשה להאמין לכך אבל בין השנים 2000-2009 היה לדיסני רק סרט אחד שהוביל את טבלת הקופות השנתית - "שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת" מ-2006. ואילו בעשור האחרון שבעה מתוך הסרטים המצליחים ביותר בכל שנה יצאו מדיסני. לצד חמשת להיטי גיבורי העל של מארוול, ניצבים "למצוא את דורי" מ-2016 (סרט ההמשך של "למצוא את נמו" שיצא שלוש שנים לפני עסקת הרכישה של פיקסאר) ו"מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" מ-2017. מעניין לראות שלמרות הצלחות קופתיות של עיבודים מחודשים ל"סינדרלה", "מלך האריות" ואחרים, השגשוג של התוכן המקורי של דיסני מחוויר ביחס לזה שחוללו חברות הבת שלה. אם נזכור שעכשיו גם הפרנצ'ייז של "אווטאר" נמצא ברשות תאגיד דיסני, ניווכח שהמסך הגדול מצטמצם ומתכנס לתוך אימפריה אחת בלתי מנוצחת, רבת עוצמה וסתגלנית - אפילו בעידן הסטרימינג.
האחים וורנר, שזכו להוביל את טבלה השנתית ב-2011 עם "הארי פוטר ואוצרות המוות" ויוניברסל שעשו כן ב-2015 עם "עולם היורה" סובבים סביב דיסני כמו הגמדים סביב שלגיה. טבלת שוברי הקופות של 2019, רגע לפני סוף השנה והעשור, היא הדגמה לא רעה לכך. לדיסני יש לא פחות משבעה סרטים בתוך העשירייה הראשונה - "הנוקמים: סוף המשחק", "מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר", "מלך האריות", "צעצוע של סיפור 4", "קפטן מארוול", "לשבור את הקרח 2", ו"אלאדין". אם זוכרים כי מארוול היא שותפה פעילה של סוני בהפקת "ספיידרמן: רחוק מהבית", נוצר רצף בלתי נתפס בראש הטבלה, שמותיר את "ג'וקר" המדובר בממדיו הקופתיים הטבעיים במקום התשיעי, ואחריו "זה: פרק 2" (שניהם הפקות של האחים וורנר).
סיכומי העשור במדור הקולנוע של ynet:
דעיכת הפרנצ'ייזים
העשור האחרון הציב במרכז הבמה את תופעת הפרנצ'ייזים, עד כדי כך שדומה שלא נותר מקום לסיפורים אחרים, מקוריים, מרעננים וחדשניים. זהו סימפטום של נטייה טבעית של הקהל שהולך פחות לבתי הקולנוע. כשהצופים כבר מטריחים את עצמם להתנתק מנטפליקס, לצאת מהבית ולרכוש כרטיס הם מעדיפים ללכת על בטוח ולבחור בתכנים שהם מכירים ושיסבו להם הנאה. המגמה הכללית היא שקהל היעד של בתי הקולנוע הולך ונהיה יותר צעיר. המזל הוא שהילדים של היום אינם הילדים של פעם, הם מתבגרים מהר, ומראים חיבה גדולה לאלימות וחזיונות הרס, פיצוצים וחלליות, וזה מה שמאפשר את קיומם של סרטי אקשן ומדע בדיוני, לכל המשפחה. אבל גם לפרנצ'ייזים, כולל אלו של דיסני, יש תאריכי תפוגה ואלו מתקצרים ככל שמתגבר גודש הסרטים, וזמינותם הופכת לעניין של מה בכך.
כך למשל סדרת סרטי "שודדי הקאריביים" של דיסני ו"הרובוטריקים" של פרמאונט לא הצליחו לשמור על כוחם לאורך שני העשורים ונמצאים בדעיכה שהפכה לצלילה בשנים האחרונות. סדרת "הארי פוטר" דווקא הגיעה לשיאה עם שני חלקי "אוצרות המוות" בתחילת העשור - שהיו המכניסים בין סרטי הפרנצ'ייז המשגשג הזה. עם זאת, הפרוטזות שהתווספו אליו לאחרונה בדמות הספין-אוף "חיות הפלא" לא עומדות ברף הגבוה שנקבע, ונראה שזה יהיה נס אם הם ימשיכו לעשור הבא (למרות שבמקור תוכננו חמישה סרטים בסדרה). סדרת הסרטים הוותיקה אי פעם - ג'יימס בונד, המשיכה גם היא לעשות את העבודה בקופות, ודומה שהאטה בקצב סייעה רבות במהלך תקופת שלטונו של דניאל קרייג כ-007. תקופה שעומדת להסתיים על העברת השרביט לסוכן או סוכנת חדשה.
מי שהראו עמידות מרשימה לאורך השנים הם להיטי האנימציה של פיקסאר ובראשם "צעצוע של סיפור" ששימרו את כוחם מאז הסרט הראשון ב-1996 וגם לאורך העשור האחרון אחרי המיזוג עם דיסני. גם "למצוא את נמו" ו"למצוא את דורי" מצאו את הנחלה לפני ואחרי עסקת הרכישה. גם הפרנצ'ייז של "מלחמת הכוכבים" ממשיך ביתר שאת לאורך כל השנים מאז יציאת הסרט הראשון ב-1977 ותחת דיסני הפכו סרטי הטרילוגיה החדשה ללהיטי ענק בקופות, וכך גם הספין-אוף "רוג אחת". עם זאת, הפלופ המפתיע של "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" אשתקד מעיד אולי על התעייפות כלשהי שתיאלץ את ראשי לוקאספילם לחשב מסלול מחדש ולפי קוארדינטות אחרות. גם ההכנסות המתונות של "עלייתו של סקייווקר", שאינן משתוות לשני הסרטים הקודמים בטרילוגיה, מעידות שהכוח של הפרנצ'ייז נחלש.
מעניין יהיה לראות את המשך הדרך של היקום הקולנועי של מארוול. מילא חילופי עשור, בעולם הזה הגענו לרגע הקריטי שמכונה "השלב הרביעי" בקלנדר של קווין פייגי. "הנוקמים" מאחורינו, וממש לא בטוח שחברי קבוצת "הנצחיים", שאנג צ'י ואחרים יכולים לשמר את התנופה של דמויות איקוניות כמו קפטן אמריקה ואיירון-מן. המחשבה הזו ככל הנראה מטרידה מעט את ראשי דיסני, אבל מצד שני גם הם יודעים שהעתיד נמצא בסטרימינג. המהפכה תושלם בעשור הבא, ובינתיים הם כבר חדרו לעומק הטריטוריה של נטפליקס עם דיסני פלוס, ובוודאי ישקיעו כספים רבים כדי להשתלט עליה כליל, כפי שעשו בהצלחה רבה בהוליווד בעשור האחרון.
אז מה יהיה על הקולנוע בעשור הבא? עלילת "בלייד ראנר" מתרחשת בנובמבר 2019 בלוס אנג'לס, אבל בינתיים הוליווד עדיין רחוקה מחזון הבלהות שלו. הטכנולוגיה מאיימת להכחיד את הקולנוע העצמאי, וגם העתיד של האולפנים הגדולים נראה קודר, אבל הוא עדיין לא כאן. השוק הבינלאומי מציל אותם (לראייה, בטבלת הקופות העולמית שמונה סרטים חצו את רף מיליארד הדולר רק השנה). הבעיה היא שהאינטרנט הפך את כדור הארץ לכפר גלובלי, והזירה התרבותית שלו תתפשט בהתאם - דרך לוויינים וקווים אופטיים הישר לבתי הלקוח, תוך התעלמות מהיבטים לוגיסטיים של זמן ומרחב. גם הישראלים מעולם לא היו קרובים כל כך ללב תעשיית הקולנוע והטלוויזיה האמריקנית, והם ימשיכו ויצמצמו פערים ממנה בזכות הפיתוחים הטכנולוגיים. לרוע מזלם של האולפנים, המפיקים והמפיצים, המשמעות של להתקרב לאמריקה בסטרימינג, הוא להתרחק מבית הקולנוע הקרוב לביתך.
