איך נראית פרידה של חולה קורונה ממשפחתו, כשהוא מאושפז לבדו בבית החולים? בחודשיים האחרונים תיעד צלם העיתונות זיו קורן כמה מהרגעים המרגשים והטעונים ביותר שהתקיימו בבתי חולים ברחבי הארץ. "איכילוב היה בית החולים הראשון בארץ שאיפשר פרידה ממשפחות", מספר קורן בראיון לאולפן ynet. "בחלק מהמקרים הייתה בקשה של המשפחה שאני אצטרף. בפרידה הראשונה, שלמעשה הייתה הפרידה הראשונה בעולם, המשפחה של בת שבע ויטה לא רק אפשרה לי להיכנס איתם לפרידה - אלא גם ביקשה ממני לצלם את ההלוויה.
"באחת התמונות, מבית החולים השרון, רואים למשל אחות בטיפול נמרץ שמראה לאחד החולים את בני המשפחה שלו, מלטפת לו את הראש ומספרת לו שמתגעגעים אליו ואוהבים אותו. הניסיון להביא את הרגעים שמספרים את הסיפור שהוא כמעט לא מסופר, במיוחד בתקופה הזאת שאנחנו כל כך עסוקים בהתמודדות הכלכלית - שאני לרגע לא מקל ראש באופן שבו האנשים נפגעו בעניין הזה. בתמונה של בת שבע, למשל, רואים את הבת שלה נפרדת ממנה בבית החולים, נותנת לה נשיקה ביד ויומיים-שלושה לאחר מכן הייתה ההלוויה שלה".
(צילום: אורי דוידוביץ)
מתחת לכל כיסויי המיגון והמסכה - אתה לא דומע?
"ברור שכן, איזו שאלה. מזל שלפחות יש מצלמה שמסתירה לי את הפנים ואני לא צריך להתמודד עם העניין הזה - אבל זה לגמרי שם. יש פה התמודדות אישית מאוד".
קורן מסתכל בפרספקטיבה היסטורית על הצילומים שלו, ומבין שמעשיו ישפיעו על הזיכרון הקולקטיבי של משבר הקורונה לעוד שנים ארוכות. "לא משנה לאיזה קרב אני יוצא - אני שם את עצמי בחזית", הוא אומר. "נכנסתי לדבר הזה בידיעה שאני הולך להידבק. בגלל זה גם גזרתי על עצמי בידוד, כי הייתי כל היום בבתי חולים. צילמתי בחמישה בתי חולים, צילמתי עם מד"א כשהם מוציאים אנשים מהבתים ומביאים אותם לבתי חולים".
אוסף הצילומים מבתי החולים יוצג באייקון פוטוגרפי סנטר - מרכז תרבות וצילום, אותו פותח קורן בימים אלה. "יהיה במרכז בית ספר וחללי תצוגה, גלריות מוזיאליות, גלריות מסחריות, בית קפה וספריה", מספר קורן. "המטרה היא להפוך את הדבר הזה לבית לכל מי שאוהב צילום בארץ, וכשייפתחו השמיים - אז גם בעולם".
ההרשמה לשנת הלימודים כבר נפתחה?
"נכון. כרגע יש סגל של 17 מורים עם מספר מסלולים לבחירה, ולכן כבר השבוע התחלנו את ההרשמה המוקדמת לפתיחה בנובמבר. המרכז ייפתח עם תערוכת 'עדות מקומית' בשיתוף ה-World Press Photo ב-5 בנובמבר".
קורן נתלה באילנות גבוהים, ומספר שהמודל שלפיו מוקם המרכז הוא מרכז הצילום הבינלאומי בניו יורק. "באופן מפתיע, אין בישראל גלריה שההתמקדות שלה היא רק בצילום ואני חושב שהגיע הזמן שתהיה כזאת – גם בצד האמנותי, וכמובן, גם מהמקום שמדבר על צילום חברתי ויכולת להציג צילום, גם אם הוא לא פופולרי וסחיר".
