אם העונה הראשונה של "ילדותי", הקומדיה השחורה בכיכובו של ג'ים קארי, הייתה יותר שחורה מקומית, הבשורות הטובות הן שהעונה השנייה שעלתה אתמול (ב', yes EDGE) תעשה לכם חיים קצת יותר קלים בגזרת הדכדוך, מבלי לגרוע אפילו פסיק מהעומק והרגישות המפתיעים שאפיינו את הראשונה.
את ג'ף פיקלס, כוכב הילדים שהוא גם האדם האדיב ביותר ביקום, עזבנו בסוף העונה הראשונה כשהוא בתחתיתו של מסע עגום בניסיון נואש וכושל להתמודד עם המוות של אחד הבנים שלו, עם הפרידה מאשתו (ג'ודי גריר) וכתוצאה מכך גם עם העולם הפנימי שלו עצמו. זה הסתיים כשפיקלס ישוב מאחורי ההגה ודוהר לעבר החבר החדש של אשתו, פיטר (ג'סטין קירק), שהרגע העז להציע לו לחלוק איתו ג'וינט. העונה השנייה ממשיכה בדיוק מאותה נקודה: ג'ף ואשתו מזניקים את פיטר לבית החולים והמצפון של ג'ף שוב נכנס לפעולה - האם לעשות את הדבר הנכון ולגלות את האמת או ליהנות מהעובדה שג'יל זקוקה לו ולא חושדת שהוא האחראי למצב.
בכלל, נדמה שיוצר הסדרה, דייב הולשטיין ("העשב של השכן"), העז בעונה הזאת לאפשר לקומדיה לקבל נתח גדול יותר מהטון של "ילדותי", מה שמאפשר כמובן לקארי אבל גם לשחקנים האחרים - פרנק לנגלה (האב, סבסטיאן), קתרין קינר (האחות, דיירדרה) ואשתו, ג'יל - לא רק לסמל את החלקים המודחקים של ג'ף - החמדנות, הדכדוך, המציאות, אלא גם לבטא את היכולות הקומיות שלהם, וברוך השם יש להם כאלו.
הקומדיה אולי מרווחת מעט את חוויית הצפייה העגמומית שמזוהה עם "ילדותי" אבל היא גם מדגישה את האבסורד ומאפשרת לאופטימיות זהירה לחדור פנימה. ובאמת נדמה, לפחות על פי הפרקים הראשונים, שהפעם ג'ף פיקלס - איוב המודרני, אדם שהוא שיעור בהכחשה והדחקה - עומד למצוא את הדרך להחלמה שנמנעה ממנו עד עכשיו. הוא עדיין מתעקש לעשות את הדבר הנכון, זה כן, אבל הפעם זה צו מוסרי פנימי שלו ולא רק משהו שכפה עליו הדחף שלא להתמודד עם רגשות שליליים.
בסצנה מקסימה שמתרחשת במפלי חבית פיקל (אדפטציה שעשה ג'ף הילד למפלי הניאגרה, לשם לדעתו הסתלקה אמא שלו), שהפכו לסמל לעולם הדמיון של פיקלס, ג'ף מצליח להבין מה החלק של אביו במצוקה הנוכחית שלו, ומה הוא צריך לעשות כדי להחלים ממנה. שילובים מקסימים של פנטזיה ופלאשבקים (מתנות קטנות ממישל גונדרי, המפיק, שגם ביים שני פרקים בעונה) מסייעים לתת ההכרה של פיקלס להיפתח כמו מניפה, וגם כשזה מסתכם באמת עגומה נדמה שהפעם פיקלס יצליח סוף סוף למצוא לעצמו קצת שקט. לא יותר מדי, כן? אנחנו עדיין זקוקים לעונות המשך, אבל מספיק כדי שהוא יוכל קצת לנוח.