"ציידים", סדרת הדרמה החדשה בכיכובו של אל פצ'ינו שעלתה לפני כשבוע באמזון, מציגה מציאות אלטרנטיבית בה קבוצת מתנקשים צדה נאצים המסתתרים בארצות הברית בשנות ה-70. על אף ניסיונם של היוצר דיוויד וייל והמפיק ג'ורדן פיל ("תברח") לייצר פנטזיית נקמה, הם הפכו למוקד לביקורת מצד אנשי מוזיאון אושוויץ-בירקנאו. לטענתם, יוצרי התוכנית לקחו את החופש האמנותי צעד אחד רחוק מדי כשהציגו אירועים בדיוניים שעלולים להטעות את הצופים בנוגע לעובדות, ולחזק את מכחישי השואה.
הטענות מיוחסות לסצנה ספציפית בפרק הראשון, בה נראים קצינים נאצים, המנהלים את מחנה ההשמדה באושוויץ, כשהם משחקים שחמט אנושי וקטלני עם אסירים חיים המשמשים ככלי המשחק - ייצוג שלדברי מנהלי המוזיאון חוטא לחלוטין למציאות ואף מסכן את זיכרון השואה.
"אושוויץ הייתה מלאת כאב וסבל נוראיים, שתועדו בעדויותיהם של הניצולים", כתבו בציוץ שפורסם בעמוד הטוויטר שלהם. "להמציא משחק בדיוני של שחמט אנושי עבור הסדרה זה לא רק מטופש ומסוכן, אלא גם מאפשר את הכחשת השואה בעתיד. אנו מכבדים את הקורבנות על ידי שמירה על דיוק עובדתי".
בהצהרה שפירסם בתגובה, הסביר דיוויד וייל, בעצמו נכד לניצולת שואה, את המניע לבחירה: "לפני שנים ביקרתי באושוויץ וראיתי את השערים בהם נכפה על סבתי לעבור עשורים קודם לכן, ואת הצריפים בהם אולצה לחיות כאסירה. ראיתי שרידים מהעולם המסויט אותו שרדה. זאת הייתה חוויה ששינתה את חיי לנצח. זה היה הרגע שבו החלטתי לעשות כל דבר שביכולתי - לא משנה כמה גדול או קטן - כדי לקיים את ההבטחה 'לעולם לא עוד'. האמנתי אז, כמו שאני מאמין עכשיו, שיש לי את האחריות כנכד לניצולת שואה להנציח את סיפוריהם.
"בעוד ש'ציידים' היא סדרת דרמה עלילתית, עם דמויות בדיוניות ברובן, היא נכתבה בהשראת אירועים אמיתיים. זאת לא יצירה תיעודית, והיא מעולם לא התיימרה להיות. ביצירת הסדרה הזאת, הדבר החשוב ביותר עבורי היה להתמודד עם האתגר והשאלה האולטימטיבית: איך אני עושה זאת מבלי לשאול חוויות מניסיון חייו של אדם אמיתי?
"זאת הסיבה שקיבלתי את ההחלטה לתת לכל אסירי מחנה ההשמדה (וניצוליו) בסדרה קעקועים עם מספרים מעל 202,499. 202,499 זה המספר המתועד הגבוה ביותר שניתן לאסירים באושוויץ. לא רציתי שלאחת הדמויות שלנו יהיה את המספר של קורבן או ניצול אמיתי, כמו שלא רציתי לייצג באופן שגוי אדם אמיתי, או לשאול רגע אמיתי מחייו של אסיר אמיתי. זאת הייתה האחריות שהכבידה על כתפיי בכל לילה ובכל בוקר במשך שנים, בזמן שכתבתי, הפקתי וערכתי את התוכנית.
"בנוגע לסצנה הספציפית של משחק השחמט - זהו אירוע בדיוני. מדוע הרגשתי שהסצנה הזאת חשובה לתסריט? כדי לנטרל בעוצמה את הנרטיב שהתייחס למעשי הנאצים בצורה מבינה באמצעות הצגת המעשים הכי קיצוניים וסדיסטיים שעשו נגד היהודים וקורבנותיהם האחרים. ולמה הרגשתי צורך ליצור אירוע בדיוני כשישנם כל כך הרבה סיפורי זוועה אמיתיים? אחרי הכל, זה נכון שהנאצים התעללו, נהגו בסדיסטיות ואפילו שיחקו 'משחקים' אכזריים בקורבנותיהם. אני פשוט לא רציתי לשחזר את אותם מקרים טראומתיים אמיתיים.
"לנצח אכיר תודה למוזיאון אושוויץ-בירקנאו על עבודתו החיונית והחשובה שהוא עושה בשמירת זיכרונם של הקורבנות והניצולים, כמו סבתי, שרה וייל. אני מאמין שאנחנו באותו הצד וחותרים לאותן המטרות. אני מקווה שנוכל להמשיך את הדיאלוג כיצד ליישם אותן".
