אזהרה: הצפייה ב"הצד שלה", הריאיון שקיימו אורלי וילנאי וגיא מרוז עם הבריטית שהתלוננה על האונס באיה נאפה לפני פחות משנה, היא אחת החוויות העצובות והכואבות שהטלוויזיה שלכם תעביר אתכם. ועדיין, נדמה שהמונח "טלוויזיה חשובה" הומצא עבור משדרים מהסוג הזה. אורלי וגיא הם לא כוס התה שלי, הסגנון שלהם רחוק מלדבר אליי, אבל בסופו של יום הם אלו שהביאו את הריאיון הזה לטלוויזיה דוברת עברית, ועל זה מגיע להם כל הקרדיט.
מתוך "הצד שלה: בחזרה לאיה נאפה"
מאיפה להתחיל? כל כך הרבה כאב לב מביא איתו הראיון הזה, מכל כיוון. מי שהזיל דמעה ב"נס בתא מספר 7" על אוזלת ידו שלו החלש מול אכזריות מתמשכת מצד בעלי הכח, מוזמן להתמודד גם עם גרסת המציאות, החל מבין אדם לחברו וכלה בבין אדם לממסדו. אם הסיקור התקשורתי של הפרשה בארץ עוד השאיר מקום לספק באשר לאמת שדיברה המתלוננת, אחרי הריאיון הזה הוא התנדף לחלוטין. נשארו רק תסכול ובושה, על הבחורים שחטאו חטא שאין לו סליחה ועל הטיפול של מערכת החוק הקפריסאית בכל הפרשה, שככל הנראה דרסה את הבחורה בדרך לכינון שלום בית עם ישראל.
הריאיון הוא תוצאה של שיתוף פעולה בין הפקת "אורלי וגיא" ובין ערוץ ITV הבריטי, ששידר בשבוע שעבר ריאיון דומה עם המתלוננת, אימה והחברים שהיו איתה באיה נאפה במהלך האירוע. אפשר לראות ב"הצד שלה" פרק המשך לתחקיר על הפרשה שעשו וילנאי ומרוז וששודר בינואר השנה. מבחינה אינפורמטיבית שני הראיונות – לרשת ול-ITV – דומים למדיי. שניהם מתמקדים בעדות על האירוע ובעיקר בפליק-פלאק שעשתה המשטרה הקפריסאית, שעברה מחקירת מקרה אונס להאשמת הבחורה בבדיית התלונה ובהעמדתה למשפט על מרמה וזיוף עדות.
הקפקאיות זועקת מכל פריים, מצד אחד המתלוננת, שהמראה שלה ישובה בריאיון, מגרדת בהיסח הדעת את הצוואר שלה שכבר הפך לאדום ומספרת על אירועי הלילה ההוא, ומצד שני הבחורים שמתקבלים בשדה התעופה בבלונים ושירים, כשלמשפט הם כמובן כבר הגיעו חמושים בכיפה הכי גדולה שהם מצאו, ומצד שלישי אנשי המשטרה והמשפט בקפריסין שלא מתייחסים לעניין הפצת הסרטונים ומבטלים באגביות דמונית את הסתירות בעדויות. נקודת האור היחידה הייתה הביקור של הנשים הישראליות בקפריסין והפגנת התמיכה שלהן במתלוננת מול בית המשפט. תודה לכולכן, הייתי מנשקת לכן את הידיים אם לא הייתה קורונה ורסס טיפתי והכל.
"הצד שלה" הפיח חיים ואנושיות בסיפור של הבחורה הבריטית ובאבסורד הפיכתה מקורבן לנאשמת, וכבונוס, לישראלים שצפו בו, הוא היווה בעיקר תעודת עניות עצובה, תשובה קודרת לשאלה באיזה עולם אנחנו רוצים לחיות, כנשים וכגברים. הריאיון עצמו היה אפקטיבי דווקא בגלל האיפוק של שתי המרואיינות - המתלוננת ואמה - שעמד בסתירה לנטייה הדרמטית והצדקנית לעתים של אורלי וגיא, והפך את הצפייה למטלטלת.
זום אאוט קטן יבהיר שמדובר בשיקוף מובהק לתקופה שאנחנו חיים בה. המרואיינת עדיין מטושטשת כדי למנוע פגיעה בה – והמסר שעובר הוא שיש לה במה להתבייש. בחורים שהתאכזרו לאשה מבלי לראות בה אדם, אפילו בלי קשר לשאלה אם היה או לא היה אונס, עדיין מסתובבים חופשי. בית המשפט הקפריסאי פסק לרעתה של המתלוננת וקבע שבדתה את התלונה, ודיון הערעור על הפסיקה יתקיים בקיץ הקרוב, והיא, במקום ללקק את הפצעים צריכה להילחם על טיהור שמה. אייל גולן, אגב, יופיע, כרגיל, ביום העצמאות. טו בי קונטיניוד.
