אחרי שהואשמו בכך שהסרטים שלהם חוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב, מקפידים להיצמד לנוסחה שהניבה להם כל כך הרבה רווחים בבתי הקולנוע, מארוול פנו לסטרימינג כדי לעשות ניסויים בז'אנר גיבורי העל. המעבדה שלהם היא שירות דיסני פלוס, שמאפשר להם גמישות רבה יותר מהמסך הגדול ושחרור מהציפיות להצלחה מתמשכת בקופות. מחזור מזומנים שנסמך על מיחזורים ושחזורים, סיקוולים ורימייקים. בסביבה הטלוויזיונית שהצלחתה מוערכת בהתאם לכמות המנויים של הערוץ במקום למכירת כרטיסים, הסטודיו המשגשג יכול להיות יותר הרפתקני ומגוון. וכך, אחרי העיסה הפוסט-מודרנית של "וונדה-ויז'ן" והאקשן של "הפלקון וחייל החורף", מגיעה הסדרה השלישית מבית מארוול, "לוקי", ומתנהלת כמותחן בלשי.
"לוקי" – טריילר
ההרפתקנות של יוצרי הטלוויזיה מבית מארוול לא באה לידי ביטוי רק בעטיפה ז'אנרית שונה מהתבניות שמקביליהם הקולנוענים ממחזרים על המסך הגדול. מידת הריחוק של הסדרות מהיקום הקולנועי של מארוול, על סוללת הגיבורים שלו, מבטאת ביטחון עצמי מרשים בעיבוד למסך הקטן. אחרי שוונדה מקסימוף ו-ויז'ן התכנסו בבועה שבודדה אותם מסיפור הרקע של סרטי "הנוקמים", וסאם ווילסון ובאקי בארנס - הפלקון וחייל החורף - ביטאו התרפקות נוסטלגית על קורות חייו של קפטן אמריקה, מגיע לוקי עם גישה משלו למה שהתרחש בעבר - ומה שצפוי בעתיד. בדרכה המתוחכמת, עלילת "לוקי" נשזרת בעלילת הטלנובלה המשפחתית, ובמרכזה היריבות של לוקי (טום הידלסטון) עם אחיו החורג ת'ור (כריס המסוורת'). כמו כן, אנחנו מקבלים תזכורת לעימות שלו עם הנוקמים, וכן לברית שכרת איתם - כל זאת באמצעות סיפור שכולל מסע בזמן.
הפרק הראשון של "לוקי", שעלה אמש (ד') בדיסני פלוס, משמש למעשה כמצגת המסכמת את פועלו של לוקי על רקע סרטי "הנוקמים" ומאפיינת אותו כנבל הערמומי שהוא, על פי המיתולוגיה הנורדית הקדומה, וכן המימוש המודרני שלה בספרי הקומיקס של מארוול והעיבודים הקולנועיים שלהם. היוצר מייקל וולדרון מקדיש חלק משמעותי מהפרק הראשון לסקירת קורותיו של לוקי בפרנצ'ייז, אבל במקום להציג את כל הסיפור מחדש הוא עושה זאת באופן מתוחכם, ערמומי כמעט כמו הדמות שאמורה להוביל את הסדרה.
אנחנו פוגשים את לוקי כשהוא לכוד ברשות הנוקמים. תקרית משעשעת מזן הסלפסטיק מובילה להימלטותו עם הטסרקט בידיו (אותה קובייה קוסמית שמניעה את עלילות חלק מסרטי מארוול, בהם "הנוקמים"). אלא שלוקי מגלה שגם אם הצליח להימלט מלפיתת אחיו וחבריו, הוא לכוד במערכת משוכללת של ניהול זמנים, מוסד המכונה Time Variance Authority, כלומר הרשות לטיפול בווריאנטים - של זמן, לא של קורונה. לוקי מוצא עצמו במעצר במבנה שנראה כאילו הוקם בשנות ה-70, עם עיצוב פנים בהתאם. הוא מנסה לתחמן, מנסה להתחמק, אבל ללא הועיל. הוא כלוא בחלל המוזר הזה, תקוע בלופ שלא ניתן להיחלץ ממנו. מי שאמור להעניק לו הזדמנות מחודשת כאדם (כלומר, אל) חופשי הוא סוכן מטעם ה-TVA בשם מוביוס (אוון וילסון), שמגייס את לוקי למרדף אחר רוצח מסוכן שלוקח את הזמן ועושה בו כבשלו. מהלך זה מזכיר את יחסי קלריס סטרלינג וחניבעל לקטר מ"שתיקת הכבשים", אלא שלוקי הוא שועל בעור של כבש ואינו מסוגל לסתום את הפה.
רוב הפרק הראשון, שביימה קייט הרון, מתרכז במשא ומתן בין לוקי ומוביוס בדרך לשיתוף פעולה בהמשך. בדרך לבניית יחסי האמון כסייען ומפעיל, מוביוס מקרין בפני לוקי פיסות מהביוגרפיה הקולנועית של האסיר ומשפחתו. מדובר במפגן חיים שכאלה המזכיר לנו נקודות ציון רלוונטיות מסרטי "הנוקמים", שממקמות אותנו ואת לוקי עצמו ברצף הזמן והעלילה. מעבר לכך לא קורה הרבה במשך שעת הפרק הראשון, שכאמור מוקדשת לביסוס נקודות השקה עם היקום הקולנועי של מארוול. פה ושם יש סצנות פעולה צנועות, ניסיון הימלטות כושל מהכלא וכמה רגעי הומור שנונים, אבל ההתרחשות מוקדשת כמעט כולה לביסוס נקודת המוצא של הסדרה ביחס לעבר ובדרך לעלילת המתח הצפויה בעתיד. אנחנו לא מקבלים יותר מדי רמזים לגביה, אבל ברור שהסייען יידרש לרדוף וללכוד עבריין זמן רצחני שמבצע פשעים נוראיים ואלימים במקומות ובזמנים שונים לאורך ההיסטוריה.
יש משהו מסקרן בעלילת "לוקי", שחוזרת למורשת הקדומה של ז'אנר גיבורי העל שנוצרו מלכתחילה כבלשים במותחנים אפלים (ראשי התיבות של DC משמעותם Detective Comics, "קומיקס בלשים"). כמובן שעם העלילה יש גם אזהרת מסע בזמן - מהלך נרטיבי מורכב, מסובך, מסוכן ורצוף מוקשים שלבטח הטריד את מנוחתם של התסריטאים לקראת הבאות. אבל הבעיה הכי גדולה של "לוקי", לפחות עבורי, היא הדמות הראשית שלו. על אף שהסרטים וחוברות הקומיקס של מארוול עוסקים לכאורה בגיבורי על, אלו הם הנבלים אשר נותנים את הטון ומעניקים לעולם הבדיוני עומק והגות. זה מעולם לא היה המצב במקרה של לוקי, איתו עשינו היכרות בעבר כנוכל בוגדני וציניקן. מדובר בממזר, הן מבחינת מעמדו המשפחתי והן מבחינת התנהלותו עם הסובבים אותו, אך הוא מעולם לא ביטא מורכבות נפשית או פילוסופית, כמו למשל במקרה של תאנוס מסרטי "הנוקמים". האם הוא הדמות הנכונה להוביל את הסדרה?
לפחות עבורי, לוקי הוא נבל שהוא קריקטורה יותר מאשר דמות קומיקס מלאה. נכון, כבן המוזנח במשפחת המלוכה של אסגרד יש לו את כל התירוצים הפסיכולוגיסטים להיות פסיכופת אנוכי, או לחילופין שטחי וקפריזי. כילד אולי היה מעורער, כבוגר הוא לחלוטין לא מהורהר. ניכר שהיוצרים מתאמצים מאוד להטמיע בו מורכבות מאולצת, חרטות והתלבטויות מהותיות. אבל כמי שאין בו עניין באחרים, ומרוכז בעיקר בעצמו לשם עצמו - ספק אם הוא יכול לשאת את הסיפור על גבו השברירי. ולמרות הכול, היוצרים נוטעים זרעים של סקרנות בנוגע להמשך העלילה. הנבל של "לוקי" עדיין לא נחשף, אך אפשר להבחין שהוא אפל וחסר רחמים ואפשר אולי לבנות עליו ככוח המניע של הסדרה. כאמור, הנבלים של מארוול נותנים את הטון ומעניקים לעולם הבדיוני עומק והגות ומכיוון שלוקי עובר הסבה לגיבור, אז אפשר לקוות שדווקא הדמות המסתורית שתתייצב מולו תישאב אליה את תשומת לבנו כנבל מוצלח יותר מאשר זה המשוקם.
