לגארי ג'נטי, אחד הכותבים הוותיקים והמפיקים של "איש משפחה" ו"וויל וגרייס", יש חשבון אינסטגרם עם מעל ל-900 אלף עוקבים. חלק מכובד מהעוקבים הללו הוא צבר הודות לחיבה האובססיבית שלו לבית המלוכה הבריטי - בעיקר לנסיך ג'ורג', הצאצא בן השמונה של הדוכסית קייט מידלטון והנסיך וויליאם, שמאז שהיה פעוט מוסלל למלוך יום אחד על בריטניה. את התחביב של ג'נטי, העלאת תמונות או כתבות שעוסקות במשפחת המלוכה עם כתוביות - חלקן מצחיקות אך רובן, יש להודות, מצחיקות פחות - הוא החליט להפוך לסדרת אנימציה, "הנסיך" (The Prince), שעלתה ביום חמישי בשירות הסטרימינג HBO מקס.
"הנסיך" – טריילר
האזהרה הרגילה בתחילת כל פרק, שמודפסת על קלף מהודר, מזהירה את הצופים שמדובר ב"פארודיה או וואטאבר", ויחסי הציבור (המעטים, יש לציין) שליוו את הסדרה מבטיחים שמדובר בסאטירה על בית המלוכה. וזה, מה שנקרא בלעז, ווישפול ת'ינקינג. סאטירה אמורה להתכתב עם המציאות ולו באופן רופף, אבל הקשר ביו הדמויות של ג'אנטי, ובראשן הנסיך, לדימוי הציבורי שלהן או לאיך שהן באות לידי ביטוי במציאות הוא רופף במקרה הטוב, וכלל לא קיים במקרה הפחות טוב - מה שהופך אותן מדמויות סאטיריות לסתם יצורים גרוטסקים שנתונים לחסד ההומור של הכותב.
הנסיך ג'ורג' של ג'אנטי הוא רודן קטן ומפונק עם אובססיה לתרבות אמריקנית, מעין גלגול ברור של סטואי גריפין מ"איש משפחה", צמא לתשומת לב ומנצל את מעמדו כדי להתעמר במי שנמצא סביבו; המלכה אליזבת מתוארת כביץ' עם פה ג'ורה, שמפליצה או מסתובבת עם אקדח ויורה במשרתים אקראיים; הנסיך צ'ארלס הוא ילד חנפן של אמא ומתייחס אל קמילה כאל סוס; הנסיך הארי, שעבר עם מייגן ללוס אנג'לס לאחר שפרשו מבית המלוכה, הוא בחור נרפה וחסר מוח שאין לו מושג איך מתנהלים החיים בחוץ, מרבה לשכוח שיש להם ילד וכשהוא לא שוכח - הוא לא זוכר איך קוראים לו.
"הנסיך" הייתה אמורה לעלות במרץ האחרון אבל נדחתה בעקבות הריאיון הסנסציוני שנתנו הארי ומייגן לאופרה, ואז נדחתה שוב לאחר מותו של הנסיך פיליפ, שמאופיין בסדרה כגוויה מהלכת. כבר עם עליית הפרומואים היא עוררה ביקורת ציבורית בטענה שהיא מציגה בצורה פוגענית ילד בן שמונה, ושילדים אמורים להישאר מחוץ לתמונה. אומנם לאחרונה פורסמה גישתם המתקדמת יחסית של וויליאם וקייט לגידול הדור הבא (מעודדים אותם "להביע את הרגשות שלהם ולשאול שאלות כדי שיוכלו לגדול כבוגרים בריאים", מבטיחות הכותרות), אבל שום גישה חינוכית לא מכינה אותך לסדרה מאוירת שמציגה אותך, כשאתה בן שמונה, כילד שדורש כאפה.
כל זה היה נסלח איכשהו אם "הנסיך" הייתה עושה את הג'וב היחיד שלה, וזה להצחיק. בין בדיחות תלושות (מפלצות חסרות עיניים אופות את הטארט המלכותי האהוב על המלכה במרתפי הארמון, מה זה אומר בכלל?) והגחכה חסרת פואנטה של הדמויות (להוציא את מייגן, שג'אנטי הודה בעבר שריאיון שלה, שבו היא סיפרה על השפעת הביקורת הציבורית עליה, נגע לליבו).
את הכסף ש-HBO לא השקיעה בכתיבה נראה שהיא זרקה על ליהוקי הקול - מלבד ג'אנטי, הקול שמאחורי הנסיך ג'ורג' ושרוב הזמן אפילו לא טורח לאמץ לעצמו מבטא אנגלי, אפשר למצוא את אורלנדו בלום מדובב את הנסיך הארי; אלן קאמינג ("האישה הטובה") בתור המשרת של ג'ורג', אואן; דן סטיבנס ("היפה והחיה") הוא הנסיך צ'ארלס והנסיך פיליפ, השם ייקום דמו, וסופי טרנר (סאנסה ב"משחקי הכס") היא הנסיכה שארלוט. הנחמה? אורכם של פרקי "הנסיך", שעלו כולם בבת אחת, עומד על פחות מרבע שעה, כך שאלוהים אולי לא מרחם על ילדי וינדזור - אבל על הצופים דווקא כן.
