סצנת הפתיחה של "ישנן בנות: הדור הבא", הסיקוול של הסדרה פורצת הדרך שירדה מהמרקע ב-2009 ("The L Word"), היא אולי הביטוי הטוב ביותר לשינוי שעברה הטלוויזיה בעשור הזה, ובהתאמה, גם לזה שעברו הצופים. במשך דקות ארוכות מתמקדת המצלמה בסצנת מין גרפית בין שתי נשים, שתיהן ממוצא לטיני, שמסתיימת בהפגנה ויזואלית למדי לעובדה שאחת מהן הייתה במחזור. סצנות מין בפני עצמן הן כבר לא משהו לכתוב עליו הביתה בנוף הטלוויזיוני הנוכחי, אבל תקראו לי שמרנית - מדובר במקרה מובהק של יותר מדי אינפורמציה בשם הפרובוקציה.
"ישנן בנות: הדור הבא" - טריילר
נזכיר שמדובר בסדרה הראשונה שהתיימרה - וגם די הצליחה - להביא למסך את עולמה הקסום של הקהילה הלסבית. מי שצפה בה קיבל את הרושם שכל אוכלוסיית לוס אנג'לס מורכבת מנשים רזות, לבנות, יפהפיות עם מלתחה מהממת וג'ובים חלומיים, שמסתובבות אחת סביב השנייה ועושות סקס אינסופי בבתים המעוצבים שלהן. סוג של "מלרוז פלייס" של לסביות, אם תרצו.
אם מהתיאור הזה עולה דינמיקה שנשמעת קצת כמו סרט פורנו, זו אינה טעות. אלא שהיוצרת של "ישנן בנות", איילין צ'ייקן, שביססה את הסדרה מ-2004 על המעגל החברתי שלה, הצליחה ליצור מערכות יחסים מעניינות, על אף שעוגנו בסבוניה. וכן, גם העובדה שמדובר בעולם אקזוטי ושונה, שאיש לא טרח עד אז לחשוף אותו בלעדית על המסך, לא הזיקה. יותר מעשר שנים אחרי שהסתיימה העונה השישית של "ישנן בנות" באקורד מוזר ולא פתור, מגיעה סדרת ההמשך (המשודרת בימי ד', 22:00, ב-yesEDGE) עם כמה מהכוכבות המקוריות וקאדר של דמויות חדשות.
מאז שסדרת המקור ירדה מהמסכים, זרמה קצת קולה בברזים של כולנו, טלוויזיית הנישה הלכה והתפתחה ודמויות להט"ביות על שלוחותיהן הפכו יותר ויותר נפוצות. בפני הסיקוול עמד כעת אתגר חדש: להמשיך ולהיות אמיצה ומהפכנית בעולם של פוסט-מהפכה, וגם להתמודד עם הביקורת על קאסט הומוגני מדי בעולם שכולו פוליטיקלי קורקט. בניסיון להצדיק את המוניטין הנועז של סדרת המקור, מוטחת בפני הצופה סצנת הסקס המוזכרת לעיל בדקות הארוכות שפתחו את הפרק הראשון.
2 צפייה בגלריה
יותר מידי אינפורמציה בשם הפרובוקציה. "ישנן בנות: הדור הבא"
(צילום: Jennifer Clasen/SHOWTIME באדיבות yes)
2 צפייה בגלריה
אידיאולוגיה עדכנית אבל מאולצת. "ישנן בנות: הדור הבא"
(צילום: Hilary Bronwyn Gayle/SHOWTIME באדיבות yes)
כדי ליישר קו עם הצופים החדשים ולחסוך לעצמה ביקורת נוספת, אוזנה החלוקה הגזעית על הסט עם שלל דמויות חדשות, שיחוגו סביב שלוש הדמויות המקוריות, אותן מגלמות ג'ניפר בילס (בט פורטר, שעכשיו מתמודדת על ראשות העיר), קייט מוניג (שיין מקאצ'ן, לסבית העל ומושא תשוקה של כל לסבית אחרת בפלנטה) וליישה היילי (אליס פיאסקי, שהיום מחזיקה בתוכנית טלוויזיה לסבית וקלילה אבל עם אידיאולוגיה). בעקבות צירוף מקרים מפתיע, כבר בפרק הראשון הצטלבו דרכן של ארבע הדמויות החדשות - רק אחת מהן לבנה - עם שלוש הדמויות הוותיקות במפגשים משמעותיים שבטח יובילו גם הם לסצנות סקס.
לסיום, נמזגה פנימה אידיאולוגיה עדכנית אך מעט מאולצת - קצת הסגברה, קצת בתי שחי שעירים, קצת מאבק בתרופות נרקוטיות שמעסיק היום את האמריקנים - כל זה כנראה על חשבון עלילה מעניינת. את הסקס הבלתי פוסק, שנותן תחושת צפייה בפורנו, כבר הכרנו מהסיבוב הקודם אבל אז לפחות הייתה עלילה שתגבה אותו. העלילה הנוכחית עושה רושם כאילו נלקחה גם היא מסרט בסגנון, עם אותה רמת מורכבות, אמינות ועניין. האומץ שהיה לצ'ייקן ליצור סבוניה עסיסית על מערכות יחסים לסביות נדרס לטובת הפוליטיקלי קורקט הצדקני והמנג'ס, וכמו ברוב המקרים, הניסיון לתפוס הכל משאיר אותנו עם כלום. כלום שעושה המון המון סקס.
