בתחילת שנות האלפיים, פליפה קולומבו היה אחד הכוכבים הגדולים והמוכרים ביותר בישראל. השחקן, שבכלל מגיע ממקסיקו, כיכב באותה העת ב"המורדים", הסדרה הארגנטינאית ששיגעה מדינה שלמה: 200 אלף כרטיסים נמכרו להופעות בהיכל יד אליהו בתל אביב, המעריצים חיכו בהיסטריה מחוץ לבתי המלון בו לנו והמפיקים המאושרים ספרו את השטרות כל הדרך אל הבנק. מאז שירדה מהמרקע ב-2003, תהילתו של קולומבו בארץ הקודש דעכה לאיטה, אך לפני מספר שבועות, ציוץ אחד בחשבון הטוויטר שלו עורר שוב פרפרים בבטן של המעריצים הישראלים: "יום אחד אתה צעיר וממלא אולמות בישראל ויום אחרי אתה בודק אם נטפליקס משלמים תמלוגים", כתב.
"זאת הייתה בדיחה", מספר קולומבו בריאיון מיוחד ל-ynet מארגנטינה, "התכוונתי לומר שהזמנים משתנים. לפני 20 שנה עשיתי סדרה שעכשיו למעשה נחשבת לסדרה הכי פופולרית בשפה הספרדית בנטפליקס".
אז בהמשך לשאלתך - אתה מקבל על זה תמלוגים או לא?
"לא, לא מנטפליקס. יש לנו תמלוגים בארגנטינה מסדרות שמשודרות שם בטלוויזיה, אבל לא בנטפליקס או אתרי סטרימינג אחרים. זה קצת מסובך, קשור לבירוקרטיה ודברים אחרים".
זה מעצבן אותך?
"לא, באמת שזאת הייתה רק בדיחה. אני יודע את החוקים. כרגע אני שמח ש'המורדים' חזרה לעניין וכולם צופים בה שוב".
ההצלחה של הסדרה בנטפליקס גורמת לך לחשוב על איחוד?
"לא, לא".
אתה שובר את לב המעריצים. "המורדים" לא תחזור?
"אנחנו השחקנים עדיין רואים אחד את השני, ועדיין אוהבים מאוד זה את זה, אבל לא נראה לי שמישהו חושב על איחוד. לא כרגע לפחות, אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו רק נהנים מגל ההצלחה החדש ממשהו שעשינו לפני הרבה שנים".
את הרומן עם הקהל הישראלי הוא החל כבר ב-1999 בסדרת הטלוויזיה "קטנטנות", שבמסגרתה הגיע לביקור הראשון שלו בישראל עם קמילה בורדונבה, למה שהיה רק הפרומו להיסטריה הגדולה שעוד תגיע. אחרי ההופעה בסדרה, שיועדה לילדים קטנים יותר, קולומבו עלה כיתה, ועם השחקנים שהכיר על סט "קטנטנות" הוא עבר לככב ב"המורדים" - סדרת טלוויזיה העוקבת אחר המתרחש בפנימייה של ילדי עשירים, המכילה בתוכה את כל סיפורי ההתבגרות המתבקשים.
קולומבו גילם את מנואל אגירה, נער מקסיקני שהגיע לארגנטינה במטרה לנקום באיש העסקים העשיר שגרם כביכול למות אביו, הצליח להתקבל לפנימייה בעזרת מלגה ותכנן להתחבר לבתו, מיה קולוצ'י, אותה גילמה השחקנית לואיסנה לופילטו. אלא שהדברים התחברו אחרת והשניים הפכו לבני זוג (גם במציאות, שעליה נרחיב בהמשך), ואף הקימו יחד עם דמויותיהם של בורדונבה (מריצה) ובנחמין רוחאס (פבלו) את להקת ERREWAY שתהפוך להיסטריה - על המסך ומחוצה לה.
השירים הפכו ללהיטים בארגנטינה ובכל רחבי אמריקה הלטינית, ואפילו בישראל. המפיקים הבינו את הפוטנציאל הכלכלי שטמון כאן וסגרו סיבוב הופעות בתל אביב לכוכבי "המורדים". יומיים לפני נחיתתם, המצב הביטחוני בארץ גרם ללהקה לשקול את ביטול ההגעה - דבר שכמעט וגנז את חלומם של מאות אלפי ילדים.
"פחדנו", נזכר קולומבו, "לא ידענו כלום. בחדשות מספרים לך דברים אחרים לגמרי, הם לא אומרים לך שהכל בסדר. הם מספרים לך שיש פצצות, מלחמה, אז פחדנו. אבל כשהגענו, הפחדים נעלמו כבר ביום השני. לא ידענו אז מה המצב האמיתי בתל אביב ומה הייתה ההשפעה של הסדרה על ישראל. ראינו את הדברים האחרים שיש לישראל להציע: האנשים, האהבה הגדולה שקיבלנו. בפעם השנייה שהגענו כבר לא חששנו, אפילו היו אנשים שזכרנו והכל היה מאוד מוכר".
מה אתה בעיקר זוכר מישראל?
"הכל. האהבה, ההופעות, כל הרגשות שהיו לנו. הצוות שהיה לנו. החברויות שרכשנו ברגע. הכל היה כל כך אינטנסיבי ובלתי ייאמן עבורנו. אני חושב שאנחנו, השחקנים והמפיקים ובכלל העובדים, מצאנו אחד את השני לא רק כחברים ולא רק כאחים - היינו משפחה מאוד גדולה שטיילה ברחבי העולם וחיינו סוג של חלום באותו רגע. אני אפילו זוכר את הפעם הראשונה שבאנו לישראל, עם קמילה, וזוכר שמישהו הזמין אותנו, נראה לי שזה היה יאיר (דורי, ממפיקי 'המורדים', ר.ב). אני חושב שישראל הייתה מאוד מרגשת עבורנו, כי היא הייתה מאוד רחוקה מהבית שלנו, אבל גילינו את השפה האוניברסלית, שהיא הצרכים של בני הנוער והמוזיקה והאהבה. אני לא אוהב לומר שמדינה כלשהי היא הכי טובה, כי בכל מדינה יש משהו מעולה, ואני מאוד מכיר תודה על כל מה שקרה לי בכל מקום שהיינו בו עם הסדרה הזאת ועם אחרות. זה היה ממש מדהים - מהפעם הראשונה ועד הפעם האחרונה - האהבה, ההופעות. זה היה לא ייאמן, לחוות את זה עם כל החברים שלי כחלק מאותו צוות, להכיר את האנשים, את התרבות".
והאוכל?
"בטח, חומוס ופיתה. והיה עוד סוג של פלפל אדום מאוד חריף, שאני לא זוכר את השם. אבל בפעם נוספת שהגעתי לישראל עם אמא שלי, לא עם כל החבורה של 'המורדים', זה היה כדי לקדם את הסרט שלנו. נסענו מחיפה לתל אביב, וכשחזרנו, המאבטח הצמוד שלי - שנראה כמו בחור טוב וצעיר מאוד - התחיל לדבר על האוכל של אמא שלו, שחיה בקיבוץ. הוא התקשר אליה, ועצרנו בבית שלה. היא הכינה ארוחה ענקית, כמעט לגדוד, וזה היה טעים, ביתי. אני גם זוכר את הזיתים, שהיו כל כך גדולים וטעימים. זה היה בלתי ייאמן".
אתה עדיין עוקב אחרי המצב בישראל?
"עוקב לעיתים, כן".
ומה דעתך?
"אין לי דעה, כי אני באמת לא יודע את היסודות. אני חושב שזה מאוד קשה לגבש דעה, כי אתה צריך לדעת לעומק מה המצב האמיתי, וכדי לעשות את זה אתה צריך להיות שם ולראות מה קורה בשטח. אני לא סומך אפילו על החדשות".
איזה מסר אתה רוצה להעביר לתושבי הדרום בישראל, שחלקם בטח גדלו עליך והעריצו אותך בילדותם, וסופגים טילים גם בימים אלה?
"אף אחד לא יכול להבין את מה שקורה בישראל, או בחלקים אחרים בעולם. אף אחד לא צריך לעבור סיטואציות כמו אלה שעוברים הילדים בדרום ישראל או במקומות אחרים בעולם, ואין שום סיבה שמישהו יסתכל על בן אנוש אחר כאויב שלו - לא פוליטית ולא דתית. עלינו למצוא את הדרך לתקן את זה, כי אם לא, האלימות תסלים. זה נראה כאילו הרמה של האלימות תהפוך לבלתי נסבלת והדרך לשם היא איומה. הדבר היחיד שאתה מחדיר באמצעות שנאה ומלחמה - זה שנאה ומלחמה. אף פעם לא ראיתי תוצאה חיובית באף אחת מהאופציות האלה. אז אני חושב שאנחנו צריכים לחפש בכל אחד את החלק האנושי שבו, מעל לכל, בשביל להציל את הצעירים ואת הילדים. צריך לדעת איך לעשות את זה כדי שנוכל לשרוד ולתת לעצמנו את האפשרות לחזור להיות בני אדם שאוהבים את עצמם, ובעקבות זה מסוגלים גם לאהוב אחרים - אפילו ברגעים הכי קשים. אבל המציאות היא שאלה זמנים קשים ומאוד חשוכים עבור אנשים בכל רחבי העולם. צריך לחפש את מה שעושה לך טוב, או שיגרום לך להרגיש טוב יותר, גם בתוך הסיטואציות האלו: מוזיקה, חברים, אהבה, טיפול עצמי".
מעריצים מישראל עדיין יוצרים איתך קשר?
"כן, לפעמים. בטוויטר יש יותר תקשורת, כי באינסטגרם קשה לי לראות את כל ההודעות. אבל לפעמים אני רואה שהם כותבים לי בעברית, ואני לא מבין שום דבר. אני אומנם יכול לומר כמה מילים בעברית, אבל אני לא יודע לקרוא בשפה, עדיין. אני רק יודע שהאותיות מימין לשמאל. אז לכל המעריצים בישראל - תודה שאתם יוצרים קשר, אבל אני לא יודע מה אתם כותבים לי. מקווה שאלה דברים טובים".
אחרי שנפרסם את הריאיון איתך יש מצב שתקבל הצעות עבודה מישראל. זה משהו שהיית מוכן לשקול?
"כן, תמיד! אני אשמח לעבוד בישראל. אני מאוד מתגעגע אליה, הייתי שמח לבוא שוב. לדעתי לא הייתי אצלכם כמעט 17 שנה".
"בגלל שאני לא עושה טלוויזיה חושבים שאני לא עובד מספיק"
קולומבו כבר לא ילד. הוא נשוי כבר 12 שנה לאשתו, ססיליה, ולשניים בת אחת - אורורה (10). "אני לא רוצה עוד ילדים בינתיים", מספר קולומבו בפתיחות, "כרגע אני בסדר עם אחת", הוא צוחק. חוץ מהשידורים החוזרים של "המורדים" בנטפליקס (שאינם זמינים לצפייה בישראל), הוא משתתף בימים אלה בהצגות תיאטרון בבואנוס איירס ואף שימש בתור שדרן רדיו במשך ארבע שנים.
אחרי אותו ציוץ בטוויטר, התחילה שמועה שאתה לא עובד הרבה ומצבך הכלכלי לא מזהיר.
"אולי זה נראה ככה בגלל שאני לא עושה טלוויזיה. בשנה האחרונה עשיתי ארבעה מחזות בתאטרון, וכשאתה מופיע על הבמה אנשים צריכים לצאת מהבית כדי לראות אותך ולא לשבת מול הטלוויזיה, אז אולי בגלל שלא רואים אותי על המסך חושבים שאני לא עובד מספיק. אבל אני עובד על הרבה דברים, תודה לאל, ואני אוהב את העבודה בתאטרון".
אם "המורדים" הייתה נעשית בהוליווד - היית עשיר, לא?
"נכון, אבל היא לא בהוליווד. אנחנו בארגנטינה וכאן אנחנו חיים ומשחקים. אז אם אני אתחיל לחשוב 'אם זה היה בהוליווד...', אתה יודע, זה סתם, אלה לא החיים האמיתיים שלי. בחיים האמיתיים עשינו מוצר טוב מאוד כאן בארגנטינה. המפיקים עבדו כדי להצליח והם אלה שלקחו את הסיכונים ושמו כסף, אז אולי הם התעשרו. אבל הסדרה הצליחה בכל העולם ועדיין מצליחה ואני מאוד שמח על זה. אני קיבלתי תשלום על העבודה שלי, זה היה שכר ממש טוב לנער".
רק יחסית לנער? היית כוכב ענק.
"כן. אני חושב שקיבלתי שכר גדול מאוד. אולי אחרים עשו עסקים יותר טוב ממני, אבל אני לא יודע על זה".
קולומבו אומנם אמר כי איחוד של "המורדים" לא צפוי בקרוב, אבל מסתבר כי הוא נשאר בקשר טוב עם שאר כוכבי הסדרה. לפני זמן מה דיבר על קמילה וסיפר שעל אף השמועות, היא לא משתמשת בסמים וכדומה. "היא חיה בדרום, בהרים", הוא מספר על אורח החיים החדש שלה. "יש לה חיים שלווים מאוד. היא קמה בבוקר והולכת לנהר כדי לקחת מים. ואז אם היא רוצה היא יכולה לטייל למקום אחר. זאת הדרך שהיא בחרה לחיות. זה מאוד נוח לה והיא מאוד מרוצה".
היא לא משחקת יותר?
"לא, לא כרגע. אני חושב שיש לה דברים אחרים. היא מאוד מיוחדת. היא עושה מה שהיא רוצה - והכל באהבה ובתשוקה. כרגע היא במגע מלא עם הטבע, היא אוהבת לעשות את זה. אני חושב שהיא מרגישה יותר אמיתית שם והיא מאוד מאושרת".
עם לואיסנה לופילטו קולומבו מתקשה לשמור על קשר, בעיקר משום שהיא מתגוררת כיום בקנדה עם בעלה, המוזיקאי המוערך מייקל בובלה, ושלושת ילדיהם. אך כמתבקש, הוא זוכר היטב את הרומן שניהלו בזמן צילומי הסדרה, ואת הקשיים שליוו את הקשר. "מערכת היחסים עם לואיסנה הפכה את העבודה לנהדרת. היינו יחד שנתיים, זה היה ממש בהתחלה. קל לחשוב שיהיה קשה לעבוד עם בת זוג על הסט, כשיש רגשות, אבל דווקא שאר הדברים היו קשים, לא הזוגיות. קשה לעמוד ברמה כזאת של עבודה - אתה צריך לעשות חזרות, סיבובי הופעות בעולם, לצלם את סדרת הטלוויזיה, לדעת את התסריט. זה היה קשה".
הקשר הטוב ביותר שנשאר לקולומבו מהסדרה הוא דווקא עם הצלע הגברית הנוספת, בנחמין רוחאס. השניים אפילו הקימו יחד הרכב מוזיקלי בשם רוקו, שלא שרד את מבחן הזמן. "הוא כמו אחי", מספר קולומבו בגאווה, "אני יכול לדבר איתו כל היום ובכל שבוע, או לא לדבר איתו במשך חודש וברגע שמישהו מאיתנו יתקשר - השיחה ישר תזרום. ביום ההולדת שלי, אשתי ארגנה מסיבה ללא ידיעתי ואחת ההפתעות הייתה שבנחמין הגיע".
למה הלהקה שלכם לא שרדה?
"קשה להתאים את עצמך ללוח הזמנים, לכל ההופעות והחזרות, בעיקר בגלל שיש לי משפחה, ולבנחמין יש בת, וגם יש לנו זמני עבודה אחרים. ניסינו את זה לתקופה וזה היה מאוד קשה. אבל אנחנו תמיד בקשר ותמיד עם המוזיקה בראש, בלב ובידיים. אז אולי מתישהו זה כן יקרה".
במהלך כל הריאיון, קולומבו מדגיש פעם אחר פעם את אהבתו לישראל, ובסיומו ביקש להודות לישראלים. "אני תמיד שמח לדבר עם התקשורת בישראל והאנשים שם ולהודות להם על כל האהבה. אני תמיד אהיה אסיר תודה על כך. זה היה אדיר עבורנו. הכל באהבה וכל האנרגיה הזאת... כל פעם שיש לי אפשרות לומר תודה לישראל, לענות על כמה שאלות על חיי או על כל דבר - אעשה את זה כי אני אוהב את זה. תמסור שלום לכל הישראלים. אני מאחל שכל הדברים האפלים והמלחמה בישראל יסתיימו. אני מקווה שיום אחד זה לא יקרה יותר. לכולנו מגיע שהדברים יחלפו, יש הרבה אנשים מוכשרים ואהובים שלא מגיע להם לחיות בנסיבות האלה".