בזמן שהמולדת האהובה שלנו מתכוננת לסיבוב שלישי של בחירות בתוך שנה (או כמו ששמעתי מישהו אומר – תארו לכם שיש אזרחים ישראלים בני 19 שכבר נמאס להם להצביע), ענת זלצר ומודי בר-און מתכוננים לעוד צלילה. הפעם לנושא שאף אחד לא מטריח אליו את עצמו במערכת הבחירות הנוכחית או בשתיים שקדמו לה, כלומר אם לא מחשיבים את בני גנץ סופר כמה מחבלים הוא הרג. קבלו את הנושא שמככב כבר שנים בטבלאות הרייטינג ובמצעדי הפזמונים, הסוגיה שתהפוך כל אירוע חברתי לתוסס ומהנה ואתכם למסמר הערב – הסכסוך הישראלי-פלסטיני – שבו עוסקת הסדרה "שיעור מולדת", שעלתה אמ (ב', 21:15, HOT8).
בשישה פרקים קצרים של כ-25 דקות כל אחד, בר-און וזלצר חוזרים לשורשי הסכסוך, ובשורשים אני מתכוונת לממש עמוק. כל פרק עוסק בתקופה אחרת – החל מאמצע המאה ה-19 ועד השנה הראשונה לקיומה של מדינת ישראל. השאיפה היא להבין את הסכסוך על ידי ביקור בנקודה בזמן בה הוא התהווה. לזלצר ובר-און יש אמנם ניסיון בלהפוך היסטוריה משעממת לחומר אנושי מרתק, עיינו ערך "הכל אנשים", אבל במקרה הזה האתגר הוא כמעט על אנושי. לצירוף המילים הזה, הסכסוך הישראלי פלסטיני, יש השפעה כמעט מאגית – מייאשת ומרדימה בו זמנית. האם נשאר עוד מה לומר עליו, ויותר מזה, האם נשאר עוד מישהו שמעוניין לשמוע?
עוד ביקורות טלוויזיה:
אבל נמנום הוא לא הבעיה הראשונה בבואנו לעסוק בנושא כמו הסכסוך. ההקדמה של בר-און, שמופיעה בתחילת כל פרק, מנסה למנוע מראש את ההתלהמות והיצרים שהנושא מיגנט אליו ושהפכו עם השנים לחלק בלתי נפרד ממנו, כמו שמוליק קיפוד שישן בתוך ארגז תותים, רק הרבה פחות חמוד. הבחירה לסיים את הסדרה אי שם, באמצע המאה הקודמת עם קום המדינה, מצילה את היוצרים מהאזור הממוקש של ימינו, כלומר הנקודה העצובה אליה התדרדר הסכסוך על מטעניו ומעגל הדמים שלו, כשבכל צד יש מי שמנצל אותו לצרכיו. גם ההחלטה לפרק את הסדרה לפרקים קצרים מקלה על הצופה להתרכז בשיעור ההיסטוריה, וכמובן ההגשה המוכרת של בר-און, שהקריינות המהלכת שלו מ"הכל אנשים" התחלפה בבר-און מקריין כשהוא ישוב בכסא, בכל זאת חלף איזה עשור-שניים מאז, מגיע לאיש לנוח.
בהתחשב במוניטין של בר-און וזלצר בפירוק מפוכח וחכם של מוקשים היסטורים, מפתה לחשוב שאיפשהו בששת הפרקים האלה מסתתר גם הפתרון, זה שישים סוף לסכסוך הזה או לפחות יקבע אחת ולתמיד מי צודק, אנחנו או הם. זה כמובן לא קורה – הניטרליות נשמרת. היסטוריונים משני הצדדים מגיעים כדי לספק רקע להיווצרות הסכסוך, ומחזירים את הצופה כמו במנהרת הזמן כדי לתת לנו מבט קצת יותר נקי ואנושי על הסכסוך. אז נכון, צפייה בסדרה לא תוציא אותנו בצד השני עם פתרון אבל בהחלט נצא ממנה חכמים יותר ככל שזה נוגע להבנה איפה טעינו אנחנו, איפה טעו הם, איך הגענו הנה בחום הזה ועם סוג של נחמה בידיעה שהרבה לפני שנולדנו כבר לא היה פה כל כך שמח.