זה היה רק עניין של זמן - יותר מדי זמן, כשחושבים על זה - עד ששגעת השפים תגיע גם לדרמות המתוסרטות. ז'אנר ריאליטי הבישולים מיצב את השפים כסלבס לכל דבר ודמויות כמו גורדון רמזי, השף הבריטי הזועם מחד, ויונתן רושפלד מאידך תבנתו את הדימוי של השף הטיפוסי בתודעה שלנו – כריזמטי, מגלומן, אובססיבי לפרטים, חם מזג עם נטייה להשליך חפצים. חומרים קלאסיים לסדרת דרמה. מעט מוזר שזה קורה דווקא עכשיו, כשמסעדות נאבקות להחזיק את הראש מעל המים או סוגרות את הבאסטה, אבל הנה, "הטבח", סדרה חדשה של yes שעלתה אמש (ה'), מתרחשת כמעט כולה במטבח של מסעדת שף תל אביבית דמיונית, "סופיה".
מתוך "הטבח"
(באדיבות yes)
אבל זה הדבר היחיד שקשור לדמיון ב"הטבח". מכל בחינה אחרת, היא ריאליסטית להחריד. הצצה לשמות שמובילים את הקאסט - גורי אלפי, שמגלם מובטל הייטק שמנסה למצוא אפיקי פרנסה חדשים, וגל תורן, שמגלם את השף הכריזמטי והמצליח בעל האגו השברירי - מייצרת ציפיות לקומדיה. אבל "הטבח" היא בעיקר מיצג מציאותי למדי, מריר לפרקים ונוגע ללב על שני גברים, הראשון במעלה הדרך והשני במורדה, שנפגשים באמצע.
הפער בין אחורי הקלעים של מסעדה לבין קדמת הבמה (השולחנות, המלצרים, המארחת) הוא מדהים. המטבח הוא יקום בפני עצמו עם חוקים משלו: רעש, תאורה חזקה והיררכיה אנושית ברורה - השף הוא האלוהים, התפריט הוא לוחות הברית. אתה רשאי להשפיל את כל מי שנמצא מתחתיך. דורי ונמרוד (תורן ואלפי) ממוקמים כל אחד בקצה השני של ההיררכיה המטבחית. הראשון נואש לשמר את תחושת העליונות שתלויה בהישגיו המקצועיים והשני נאבק לשמור על הציר הפנימי והערך העצמי שלו בתוך הכאוס. האנשים סביבם, בעיקר הדמויות הנשיות - רותם סלע המצוינת ("אבודים באסיה") בתפקיד השותפה העסקית של דורי, גיתית פישר ("זאת וזאתי"), שמגלמת את הקונדיטורית במסעדה ויעל אלקנה ("קיבוצניקים"), עובדת הסרוויס החדשה – הן בינתיים על תקן דמויות תומכות, עם עלילות משנה מינוריות שמדגישות את העולם המתפרק של השף.
ארז קו-אל, שביים וכתב (עם אורית דבוש, שותפתו ליצירה), רתם את הרזומה שלו כעובד מטבח לטובת "הטבח", והסדרה צולמה ב"הרברט סמואל", פעם המסעדה של השף יונתן רושפלד עד שנסגרה ב-2016, עם טבחים אמיתיים כניצבים. גל תורן משתחל היטב לטייפקאסט שדי תפור עליו – הנרקיסיסט, הכריזמטי והנהנתן, שמאוים על ידי בן טיפוחיו שפתח מסעדה מצליחה. גורי אלפי מעורר הזדהות עם דמות שונה מאוד מהדימוי התקשורתי שלו, עצורה ומופנמת, משחק שמעורר את הרושם שמדובר בסמטה צדדית באישיות שלו שלא נחשפה עד כה. מערכת היחסים בין אנשים כל כך שונים תוביל בהכרח להתנגשות.
על הצילום הופקד גיא רז ("על הספקטרום") שמלביש על "הטבח" את הניצוץ, ומאזן את הרוטינה האפרורית שהיא מתעדת. קלוז-אפים אגרסיביים בצילומי פנים, צילום שנותן כבוד לחומרי הגלם והעבודה במטבח, מול צילומי חוץ מזוויות לא שגרתיות, שמתפקדות ככלי בפני עצמו ליצירת אפקט רגשי. כל אלה הופכים את "הטבח" לדרמה שמבקשת מהצופה השקעה רגשית, אבל מתגמלת אותו בחווית צפייה זורמת וקליידוסקופית.
