בטקס פרסי אופיר הצנוע שהתקיים ביום שישי האחרון, הסתתרה הפתעה נעימה כאשר הצלמת דניאלה נוביץ (40) הפכה לאישה הראשונה בהיסטוריה של הטקס שזוכה בפרס הצילום. נוביץ זכתה על עבודתה בסרט "אסיה" של רותי פרי-בר, שגרף גם את פרס הסרט הטוב ביותר ונבחר לייצג את ישראל בטקס האוסקר. זהו לא ההישג היחיד של הצלמת, שזכתה למועמדות כפולה באותה קטגוריה, גם על עבודתה בסרט "הלילה הזה".
מתוך "אסיה"
נוביץ התחילה לצלם קולנוע רק בעשור האחרון, אחרי שנים שבהן הייתה צלמת סטילס במגזינים בינלאומיים. "נולדתי לאבא צלם וכבר מגיל צעיר הייתי עוזרת לו בחדר חושך", היא מספרת בריאיון ל-ynet לרגל הזכייה החגיגית שלה, "הוא דיבר איתי הרבה על תמונות, על תאורה ועל קומפוזיציה. אחרי התיכון הלכתי בדרכו וצילמתי בכל העולם, צילומי תיירות ומגזינים, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שמשהו חסר לי. שאני רק מראה את הצד השטחי של העניין. בסוף הבנתי שמה שמעניין אותי הוא קולנוע".
נוביץ, שהתגוררה באותה עת בארצות הברית, נרשמה ללימודים בתוכנית הצילום של בית הספר היוקרתי לקולנוע AFI בלוס אנג'לס. היא סיימה את לימודיה ב-2014 ומיד התחילה לעבוד, תחילה על סטים בינלאומיים ואחר כך ביצירות מקומיות. "את הפיצ'ר הראשון צילמתי באיי הבהאמה, אחרי זה היה לי סרט בפיליפינים ובין לבין צילמתי סרטים בלוס אנג'לס". לאחר מכן חזרה לארץ, ומלבד "אסיה" צילמה את הסרט "הלילה הזה" וכן את הסדרה "נורמלי" המבוססת על סיפורו האישי של ליאור דיין.
צילום זה ענף מאוד גברי, איך זה להיות צלמת אישה?
"זה נורא תלוי בהפקה, כי בהפקה טובה את בכלל לא חושבת על זה. אבל יש לפעמים הפקות עם אנשים שהם פחות סבלניים ועם חשיבה מיושנת, ואז זה כבר יותר קשה כי מזכירים לך שאת אישה".
החיבור עם רותי פרי-בר, במאית "אסיה", נוצר כבר בסרט הקצר "המטפל" מלפני שלוש שנים. "מישהי הפגישה בינינו והתחברנו", מספרת נוביץ. "היא אמרה לי שאם אני רוצה לבוא מלוס אנג'לס לצלם את הסרט הקצר שלה היא תשמח. אז החלטתי לעשות ביקור וצילמתי, היינו באותו הראש והמשכנו ל'אסיה'".
"אסיה", שיעלה בהמשך השנה בקולנוע לב, הוא סרט קטן שמורכב ברובו מקאסט נשי ועוסק באם (אלונה איב) ובתה המתבגרת (שירה האס) שחולה במחלת ניוון שרירים. הסרט גרף את מירב הפרסים בטקס פרסי אופיר (תשעה בסך הכול), והספיק לעשות חיל בפסטיבל טרייבקה באפריל האחרון, אז זכה בשלושה פרסים, כולל פרס הצילום לנוביץ.
ידעת שאם תזכי בפרס אופיר תהיי האישה הראשונה שזוכה?
"בהתחלה לא ידעתי את זה, אבל זה מסוג הדברים שאנשים אחרים אומרים לך - אז כן הבנתי את זה. הבנתי גם שטוליק גלאון הייתה מועמדת פעמיים לפרס ולא זכתה. האמת שהייתי מבסוטה רק להיות מועמדת על שני סרטים, כי זה אומר שקיבלתי הכרה על שני הסטים הראשונים שעשיתי בארץ. אני שמחה להיות הצלמת הראשונה, אבל זה גם עצוב שזה קרה רק ב-2020. אני ממש מקווה שזה ימשיך כי זה לא מספיק שזה קורה פעם אחת, צריך יותר צלמות ויותר מועמדות לפרס".
איזה שינוי נדרש בתעשייה לשם כך?
"לדעתי השינוי לא צריך להיות באופי או בסגנון העבודה, אלא פשוט בתפיסה של נשים. יש פה שני מובנים: הראשון, הוא להבין שצלמות יכולות לעשות את העבודה בדיוק כמו גבר. השני, הוא לא לקחת אותנו בגלל שצריך עין נשית או כי יש כל מיני עבודות דוקו שצריך בהן אישה רק כי אי אפשר להביא גבר. צריך לקחת אותנו בגלל האדם שאנחנו, הניסיון שאנחנו מביאות, העין שלנו. השינוי האמיתי יהיה ברגע שיפסיקו לראות אותנו כצלמות, אלא כמו כל צלם. אין שום סיבה שנשים לא יהיו צלמות, זו רק התפיסה של האנשים מסביב שצריכה להשתנות. אבל זה משתנה וזה משתנה מהר, וככל שיהיו יותר צלמות זה מה שיובל לשינוי".
היו לך תקריות שליליות על סטים?
"יש כל מיני תקריות, מאנשים במחסן ציוד שאומרים לך לא לגעת במצלמה כי אסור למפיקות לגעת - ואז את צריכה להסביר שאת הצלמת, או להגיע לסט ומיד חושבים שאת המאפרת או ממחלקת הארט. אבל אני כן חייבת להגיד שזכיתי לעבוד בהפקות מדהימות עם אנשים רציניים שמאוד העריכו וסמכו עליי. אז אני מעדיפה להתמקד בחיובי. ברוב ההפקות שלי הרגשתי טוב וזה סימן מדהים. לא חושבת שצלמת לפני 20 שנה הייתה יכולה להגיד את זה".
