איסר דניאלוביץ' היה גבר יפה תואר, בהיר שיער, ותכול עיניים. אדם גבוה, חסון ומרשים מאוד בהופעתו - רחוק כל כך מהמראה המיוחס לבני העם היהודי אליו השתייך. אבל איסר, שגדל במשפחה יהודית קשת יום ומרובת ילדים, שהיגרה לארצות הברית מבלארוס, לא התכחש למורשתו, גם לאחר ששינה את שמו לקירק דאגלס והפך לאחד הכוכבים הגדולים ביותר של הוליווד. הוא מעולם לא שכח מאיפה הוא בא, ובשנות חייו המאוחרות גם היה לו ברור לאן הוא צועד כתומך ישראל נלהב - על המסך ומאחורי הקלעים. הוא ייזכר ככזה גם לאחר מותו היום (ה') בגיל 103.
קירק דאגלס בטקס גלובוס הזהב ב-2018
הוא נולד בעיירה אמסטרדם שבצפון מדינת ניו יורק לברינה והרשל דניאלוביווטש, ששינו את שם משפחתם לדמסקי - הקל יותר להגייה עבור פקידי ההגירה, השכנים והלקוחות של עסקי האלטעזאכען של האב. איסר הנער עזר בפרנסת המשפחה, אבל חלם להיות שחקן, כיוון מקצועי שהלך ונעשה בר מימוש לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה - אותם מימן בעבודות גינון ותחזוקה, וכן כמתאבק - וקיבל מלגה מיוחדת מהאקדמיה למשחק של ניו יורק. בעוד המיומנויות הדרמטיות שלו הלכו והתעצבו, איסר הצעיר ונטול המשאבים חלם על פריצת דרך מקצועית. הוא הבין שכדי להשתלב בעולם הבידור הוא זקוק לשם חדש. איסר דניאלוביטש הוא שם שמשמר את זרותו, ולא יוביל אותו אותו לשום מקום, ודמסקי הוא לא שדרוג משמעותי מבחינה זו. קירק דאגלס, לעומת זאת, נשמע כמו שם אמריקני שורשי, והוא אימץ אותו בחפץ לב לפני גיוסו למאמץ הצבאי במלחמת העולם השנייה ב-1941.
עמוס בחוויות משירותו בצי האמריקני, וחלקן טראומטיות, כמו התאונה המבצעית שהביאה לשחרורו המוקדם מסיבות רפואיות ב-1944, דאגלס חזר לניו יורק והשתלב בתיאטרון מקומי. בעידוד ובסיוע חברתו הוותיקה, כוכבת הזוהר היהודיה לורן בקאל (ששינתה גם היא את שמה, מבטי ג'ואן פרסקי), הוא ניסה את מזלו בקולנוע. אחרי הופעת בכורה ב"אהבתה המוזרה של מרתה אייברס" ב-1946, ההצעות התחילו לזרום. בדרמה הזו של לואיס מיילסטון הוא אמנם גילם אדם חסר ביטחון, אך התפקידים הבאים נגזרו מהכריזמה הפיזית שלו והמראה הגברי המסוקס. הוא הופיע כמתאגרף ב"אלוף" ב-1947, כאקדוחן במערבונים Along the Great Divide ו-Lonely Are The Brave בתחילת שנות ה-50 וכעיתונאי חסר גבולות ב-Ace in The Hole של בילי ויילדר. הוא אף גילם דמויות היסטוריות אפיות כמו אודיסאוס בעיבוד ההוליוודי למיתוס "האודיסאה" מאת הומרוס מ-1954 וב"הוויקינגים" מ-1958.
במהלך אותה תקופה, בשיא פריחתו ככוכב הוליוודי, דאגלס הגיע לישראל לצורך צילומי הפקת הסרט The Juggler מ-1953 בהשתתפותו. העיבוד לספרו של מייקל בלנקפורט נחשב להפקה ההוליוודית הראשונה שהתקיימה בארץ, בניהולם של הבמאי אדוארד דמיטריק והמפיק סטנלי קריימר. דאגלס גילם ניצול שואה אכול רגשות אשם בשם האנס מולר, שמהגר לישראל על ספינת מעפילים, ומסתבך עם רשויות החוק. ניסיונות ההתאקלמות בארצו החדשה נתקלים בלא מעט מכשולים, אך בסופם הוא מגיע להשלמה עם עברו ועם המשטרה המקומית. זו הייתה הזדמנות ראשונה עבור דאגלס לערוך הכרות עם מדינת ישראל הצעירה, בה הוא התאהב ואליה חזר פעמים רבות בשנים שלאחר מכן.
בתחילת שנות ה-60 היו מאחורי דאגלס כבר שלוש מועמדויות לאוסקר (על "אלוף", "הרע והיפה" ו"תאווה לחיים"), אולם התפקיד הגדול ביותר, וזה המזוהה עמו יותר מכל, היה מנהיג מרד הגלדיאטורים ספרטקוס בסרטו של סטנלי קובריק "ספרטקוס". הדרמה ההיסטורית המפעימה קיבעה את מעמדו של דאגלס בצמרת של עולם המשחק האמריקאי. על אף שהשתקע היטב בהוליווד - אי שם בסוף מערב, לבו נותר במזרח, במדינת ישראל הקטנה אליה חזר שוב ושוב. ב-1964 הגיע ארצה לביקור שכלל הרצאה בפני סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ושנה לאחר מכן התייצב לצילומי הפקת "הטל צל ענק".
"הטל צל ענק" הוא אולי אפוס הגבורה הישראלית המקיף והנרחב ביותר בתולדות הוליווד, בשורה אחת עם "אקסודוס" בכיכובו של פול ניומן. הבמאי מלוויל שבלסון הדריך סוללה מפוארת של שחקנים אמריקנים, בהם ג'ון וויין, אנג'י דיקנסון, יול ברינר ופרנק סינטרה, שכולם נידבו מתהילתם לצורך סיפור מלחמת העצמאות של ישראל והקמת צה"ל. דאגלס הוביל את החבורה כשחקן ראשי (גם בנו מייקל הפציע בסרט, כנהג ג'יפ, לרגע חטוף שנחשב להופעה הקולנועית הראשונה של מי שיהפוך להיות אחד השחקנים המובילים של דורו). דאגלס שוב גילם אלוף, אלא שהפעם מדובר בדוד מרכוס, מאדריכלי הקמת צה"ל והאלוף הראשון בשורותיו, אשר לחם כקצין בכיר בשירות ההגנה וסייע בעיצוב תורת הלחימה של הצבא שנוסד מתוכה.
הסרט "הטל צל ענק" אולי לא זכה מביקורות משבחות, אולם הוא תרם לחיזוק הקשר בין ישראל לציבור בארצות הברית דרך דמותו של הקולונל האמריקני שהפך למצביא ישראלי. הוא גם היה בגדר ביטוי חיבה פומבי ברור של דאגלס למדינה הצעירה. הוא לא רק כיכב בסרט, אלא גם היה בין הגורמים שדחפו להפקתו מלכתחילה באמצעות חברת ההפקות שהשיק ב-1955 ונקראה על שם אמו ברינה.
ב-1976 דאגלס שוב התגייס לטובת יחסי הציבור של צה"ל, כשהצטרף להפקת הטלוויזיה עטורת הכוכבים של הבמאי מרווין צ'ומסקי, שגוללה עוד סיפור גבורה ישראלי - מבצע אנטבה. הפעם דאגלס לקח על עצמו תפקיד פאסיבי כאביה המזדקן של חנה וילנופסקי (לינדה בלייר), אחת מחטופות מטוס אייר פראנס. בעוד שריצ'רד דרייפוס התכבד בגילומו של יוני נתניהו, ברט לנקסטר התהדר בדמותו של שמעון פרס, ואנתוני הופקינס נכנס לנעליו של יצחק רבין, דאגלס הסתפק בדמות של הרשל וילנופסקי, שיחד עם אשתו (בגילומה של אליזבת טיילור) הפעילו לחץ על מקבלי ההחלטות להביא לשחרור בני הערובה. הפקת הבזק שודרה ברשת ABC חודשים ספורים אחרי האירוע עצמו ב-1976, וזכתה לחשיפה יפה, הרבה מכך בזכות שורת הכוכבים הנוצצת ודאגלס בתוכה.
בשנים הבאות דאגלס שב לישראל פעמים רבות לביקורים פרטיים ובהזמנת מוסדות תרבות ושלטון מקומיים, אולם ב-1982 שב לצורך הפקת טלוויזיה שצולמה בארץ - Remembrence of Love, דרמת שואה רומנטית בבימויו של ג'ק סמייט. דאגלס, שהיה כבר בעיצומו של העשור השביעי לחייו, גילם דמות של ניצול שואה בשם ג'ו רבין שמגיע לישראל למפגש עם חבריו ממחנה ההשמדה ומתחקה אחר אהובתו מאותן השנים. בניגוד להאנס מולר מ-The Juggler, שהיה פראי ואלים, הפעם דאגלס הרשה לעצמו להשלים עם שבריריות הגוף והנפש של דמותו המבוגרת והמיוסרת, וזאת בניגוד לתדמית ארוכת השנים של השחקן עצמו - החזק והקשוח.
בעשורים האחרונים לחייו, כשהגוף החל לבגוד וגם הנוכחות על המסך פחתה, דאגלס מצא עצמו נשאב יותר ויותר חזרה לחיק המורשת. בצעירותו לא הקפיד על אורח חיים דתי, ושתי נשותיו דיאנה דיל (אמו של מייקל) ואן בוידנס לא היו יהודיות, אולם בעקבות תאונת מסוק ב-1991, שהותירה אותו פצוע באשפוז, הוא החליט למצוא משמעות חדשה לחייו ופנה אל מורשת אביו. "לא חשבתי על אלוהים זמן רב. ברחתי ממנו לפני שנים רבות", כתב בספרו האוטוביוגרפי Climbing The Mountain, "התעוררה בי האמונה ששרדתי משום שמעולם לא הפנמתי לעומק מה זה אומר להיות יהודי". לאחר שחרורו מבית החולים החל בלימודי תורה בחברותא עם קבוצת רבנים צעירים, וחגג טקס בר מצווה שני בגיל 83 בלוס אנג'לס.
גם אחרי שלקה בשבץ מוחי והתקשה בדיבור הוא המשיך להקרין עוצמה - מכוח האמונה. בשנים האחרונות בנו מייקל הפך לדמות משפיעה במאבק לאיחוד השורות בין יהודי התפוצות, ונכדו דילן התעקש לחגוג בר מצווה מאוחרת בישראל. דגלאס עצמו הסביר לסטודנטים לקולנוע במהלך ביקור באוניברסיטת דרום קליפורניה, מדוע עליהם לקחת השראה מהתנ"ך - הוא באופן אישי התמסר בשלב מאוחר של חייו למורשת היהודית, וסחף איתו גם את אורסולה אובסט, שערכה את ספרו והתגיירה בהשראתו. "מאז ההתרסקות, מאז השבץ המוחי שעברתי, אני חושב שהפכתי לאדם טוב יותר. אני נותן יותר מעצמי וממה שיש לי. כך שאני חושב שהכל קורה מסיבה. לפעמים אתה לא יודע מה הסיבה, אבל יש סיבה. ממש כפי שאני סבור שאלוהים עונה לכל התפילות, גם אם לפעמים התשובה שלו היא לא".
