ביום בו פורסם כי הארכיבישוף הארגנטינאי ברגוליו יחליף את האפיפיור בנדיקטוס שפרש מהתפקיד, אלפי ממים ותמונות של האפיפיור הנכנס והשחקן ג'ונתן פרייס הציפו את הרשת תחת הכותרת "האם ג'ונתן פרייס הוא האפיפיור החדש?'. כה רב הוא הדמיון בין השניים שאפילו בנו של פרייס התקשר אליו על מנת לוודא שאביו לא העתיק את מקום מגוריו לוותיקן.
"כבר אז, כשהתמונות של שנינו התפרסמו אחת לצד השנייה והדגישו את הדמיון בינינו, הייתה לי הרגשה שאגלם אותו בעתיד, אז אפשר להגיד שזה נועד להיות", צוחק השחקן בריאיון ל-ynet שמתקיים בלונדון.
פרייס מככב בסרט "האפיפיורים" של נטפליקס (עכשיו באקרנים והחל מיום שישי הקרוב בשירות הסטרימינג). הוא מגלם את ברגוליו - האפיפיור הנכנס שלאחר מכן יקרא פרציסקוס, לצד אנתוני הופקינס שמגלם את האפיפיור בנדיקטוס הפורש. התסריט נכתב על ידי אנתוני מקארתן, שבשנים האחרונות מתמחה בכתיבת תסריטים המבוססים על מקרים מהמציאות ("התיאוריה של הכל", "רפסודיה בוהמית") והוא בוים על ידי הברזילאי פרננדו מירלס ("הגנן המתמיד", "עיר האלוהים").
הכותרת של הסרט מפתה כשלעצמה ומביאה סיפור שרבים לא יודעים או לא ממש מבינים, על תקופה שבה היו בעצם שני אפיפיורים, אחד מכהן ואחד רק בתואר. הסרט מגולל מפגש אינטימי בין השניים שמתקיים שנה לפני שבנדיקטוס פרש מהתפקיד (האפיפיור הראשון שעשה זאת מזה 600 שנה). המפגש מומצא לחלוטין, אבל מאיר את הצדדים השונים של שני האפיפיורים - הראשון שמרן אדוק והשני ליברל במהותו.
ברגוליו מגיע לבית הקיץ של האפיפיור שממוקם מחוץ לרומא, כשהוא מבקש להתפטר מתפקידו כארכיבישוף של בואנוס איירס. הבקשה נדחית באופן גורף על ידי האפיפיור המכהן מכיוון שהפרישה נתפסת כביקורת אישית על אופן ההנהגה שלו. אבל, האם ייתכן שיש לו מניע נסתר? האם הוא מנסה להשאיר את ברגוליו במקומו כי הוא מבקש להכין אותו לתפקיד הגדול?
האפיפיורים - טריילר
השניים לובשים את המדים הנדרשים, מזגזגים בין אנגלית, איטלקית, ספרדית ולטינית וממלאים אחר קודי ההתנהגות המצופים מהם. הסרט בוחן את אנשי הקדושה האלה כגברים שאולי לא נכשלים באמונתם, אבל כאלה שאינם חפים ממגרעות, עם עבר מורכב ושנוי במחלוקת הכולל שדים וחולשות. הם מתגרים אחד בשני, מתווכחים על כדורגל, מתבדחים על השפה הלטינית, נהנים ממוזיקה ומאוכל, מכירים באגו שלהם ואפילו מודים בקושי בתקשור עם ההוא שלמעלה.
"הסרט אכן מאניש את הדמויות שאנשים תופסים כקדושות וכבעלות קו ישיר לאלוהים וזה חשוב מאוד", מסכים פרייס עם האבחנה, שזכה לאחרונה למועמדות לגלובוס הזהב על תפקידו. "לא היה טעם לעשות את הסרט הזה מבלי להאניש אותם. יכול להיות שאנשים לא ירצו לראות את הסרט כי הם יחשבו שהוא רק על הכנסייה ועל שני אפיפיורים אבל זה לא הנושא פה. זה לא הסרט. מה שעל הפרק הוא שתי דמויות מרתקות. כן, הן דמויות דתיות, אבל הן דמויות מאוד מורכבות, בעלות עבר עשיר ודעות מנוגדות בהמון נושאים רלבנטיים לתקופה. הגברים עומדים כאינדיבידואלים ואני חושב שהסרט מנגיש את הנושא בצורה נהדרת גם לכאלה שאינם מעוניינים בדת. הדת היא רק הרקע פה, יש בסרט כל כך הרבה מעבר".
פרייס מודה שהקשר בינו לבין הדת מקרי לחלוטין. הוא לא נמשך לדת אין לה מקום בחייו, אבל הוא מבין מדוע אנשים מאמינים באלוהים ומדוע הם מתייחסים לאפיפיור כאחד שיש לו דיבור אישי עם יישות זו. "זה עניין כל כך עתיק", הוא אומר. "אתה חייב שיהיה לך משהו להאמין בו וזה מה שחסר לחברה שלנו כיום אגב, מנהיגים חזקים ומעוררי השראה. אני סבור שהאפיפיור פרנציסקוס, אם תינתן לו ההזדמנות, ובל נשכח שגם הזמן שלו אוזל, אבל אם הוותיקן יאפשר להעביר את המסר, הוא יוכל להנהיג בזמנים הקשים האלה של שינוי האקלים, פילוג וכלכלה בעייתית. אלה העקרונות שהנחו אותו עוד טרם כניסתו לתפקיד. פרנציסקוס מתייחס לנצרות כאל סוציאליזם וזה מה שהוא מנסה להעביר גם לקהילה".
המסר של פרנציסקוס משך אותך לתפקיד?
"לא נכנסתי לסרט במחשבה שאני רוצה להעביר מסר. אהבתי את התסריט ואהבתי את הדמות. הבמאי והמפיקים שלנו פעילים חברתית בנושאים של הגירה, איכות הסביבה ושינויי האקלים, הם אלה שמעורבים בקידום הדמות הזו, וזו הסיבה שרציתי להיות מעורב. לא רציתי סתם לגלם אותו, עניין אותי מה שיש לו לומר. זו דמות נהדרת, הוא האפיפיור, הוא ראש הכנסייה אבל הוא גם דמות בעלת המון פגמים. יש דברים בעברו שהוא מצטער עליהם, שהוא סובל בגינם ויש מלא שמועות עליו ועל ההתנהגות שלו בזמנים האפלים של תקופת החונטה בארגנטינה, הוא אפילו נאלץ לעמוד לשימוע מול ועדה בעניין. אבל ברגע שהוא הופך לאפיפיור הוא מקבל ההזדמנות להשיל מעליו את כל הדברים שרודפים אותו, להיפטר מהשדים ולהתחיל ולדחוף באמת את האג'נדה שחשובה לו. אני מרגיש שהמינוי ומה שהוא יצליח לקדם באמצעותו זה סוג של גאולה מבחינתו".
"המעניין הוא שבמסגרת ההכנה לתפקיד דיברתי עם כומר בבואנוס איירס שעבד תחתיו ואחת השאלות ששאלתי הייתה האם הוא חיבב אותו. הכומר להפתעתי ענה שלא, הוא אמר שרבים מהם לא חיבבו אותו כי הוא היה מאוד קשוח וסמכותי. כשהוא מונה לאפיפיור ויצא אל המרפסת המפורסמת בוותיקן, הם לא זיהו אותו כי הוא חייך והוא היה ידוע בקהילה שלהם כאדם שאף פעם לא חייך. אז כאילו הוא המציא את עצמו מחדש בנקודה שבה הוא הפך לאפיפיור".
זו לא הפעם הראשונה שבה פרייס מתבקש לגלם מנהיג דתי. בעונה החמישית והשישית של הסדרה "משחקי הכס" גילם פרייס, בצורה משכנעת להפליא, את דמותו של הדרור העליון. בעודו מגלם את המנהיג של קבוצת הדת הקנאית 'הדרורים', הוא נהג ללבוש כותונת בד פשוטה וחי חיי צניעות חסרי כל. למרות שהדרור העליון נתפס כאדם זקן ולא מזיק, הוא נודע בעקשנות שלו, בשאפתנות שלו ובמשיכה שלו לכוח פוליטי באמצעותו יוכל לכפות את מה שהוא ראה כ'רצון האלוהים' על העם.
"כן אני יכול לראות את הדמיון בין האפיפיור פרנציסקוס לדרור העליון" צוחק פרייס. "גם פרנציסקוס לא רצה ללבוש את המדים הראוותניים של האפיפיור שהיו נהוגים עד לתקופתו, שניהם חושבים שהמינוי שלהם יביא להם איזושהי גאולה ואפילו רציתי לומר ששניהם תאבי כוח, אבל זה לא באמת נכון".
"פרנציסקוס בא בטוב, הוא לא מעוניין לכפות את אמונתו על כולם והוא גם לא חושב שדרכו היא הדרך היחידה, מה שאי אפשר להגיד על הדרור. אהבתי את העובדה שאנשים חושבים שהדרור הוא דמות מפחידה ונוראית. אני דווקא חשבתי שהוא אחת הדמויות הטובות יותר ב'משחקי הכס'. הוא ניסה לנקות את האורוות מכל אותם אנשים רעים, אם כי אפשר לטעון שהדרך בה הוא עשה זאת, מפוקפקת", הוא מחייך.
פרייס (72) נולד בוויילס, למשפחה ממעמד הפועלים. אביו ואימו ניהלו ביחד צרכנייה קטנה לאחר שאביו פרש מעבודתו ככורה פחם. בעקבות המלצה של מורה בתיכון נרשם פרייס ללימודים באקדמיה הממלכתית לדרמה. את הקריירה שלו כשחקן וזמר הוא החל בשנות השבעים. עבודתו בתיאטרון הביאה לו חשיפה לא רעה והובילה למספר תפקידי משנה בטלוויזיה ובקולנוע. הפריצה שלו הגיע ב-1985 ב"ברזיל", סרט הקאלט של טרי גיליאם.
פרייס, שידוע ברב גוניות שלו, השתתף בשוברי קופות דוגמת "אוויטה", "שודדי הקאריביים" ו"מחר לנצח", בו גילם את הנבל אותו מנסה בונד (אז פירס ברונסן) לעצור. במקביל, ניתן היה למצוא אותו גם בהפקות יותר צנועות כמו "גלנגרי גלן רוס", "עידן התמימות" ולפני שנה וחצי "האישה" לצד גלן קלוז. גם על הבמות הוא השאיר חותם בהפקות כמו "הקומיקאים" ו"מיס סייגון".
במהלך הקריירה שלך לוהקת לא אחת לתפקיד של יהודי. עד כמה אתה מזדהה עם היהדות?
"ובכן, הטענה היא שהוולשים הם השבט האבוד של ישראל, אם לא ידעת. קיבלתי את חותם הכבוד כשעשיתי סרט עם מל ברוקס. הוא לקח אותי לארוחת צהריים ואמר: 'אתה יהודי, נכון?'. 'לא', עניתי. 'קוראים לי יונתן ולאבא שלי קראו יצחק, אבל אנחנו לא יהודים'. גם ברוקס הגדול היה משוכנע שזורם בעורקיי דם יהודי".
פרייס עבד עם רבים וטובים במהלך הקריירה הענפה שלו, אבל זו הפעם הראשונה שבה הוא עבד מול אנתוני הופקינס. פרננדו מירלס, במאי "האפיפיורים", תיאר את העבודה עם פרייס והופקינס כעבודה עם שני נגנים. את פרייס הוא תיאר כנגן ג'ז קליל שמאלתר על המקום ואילו את הופקינס כנגן מוזיקה קלאסית, כזה שלא מאפשר שינויים בתסריט, אפילו לא של מילה אחת.
"מה שפרננדו אמר עובד בשבילי. אני חותם על זה", מחייך פרייס. "במובן מסוים היחסים בין אנתוני לביני שיקפו את היחסים של הדמויות בסרט. בהתחלה ברגוליו ביקורתי כלפי בנדיקטוס אבל הוא גם מלא השתאות. בסצנות הראשונות בהן שיחקתי מולו, למרות שלא הייתי ער לכך באותו הזמן, הייתי מלא כבוד והשתאות כלפיו. בגלל זה הימים הראשונים של הצילומים היו ימים של פחד וחוסר ודאות בשבילי. אני זוכר שהתקשרתי לאשתי ואמרתי לה שאני מרגיש שאני לא יודע מה שאני עושה, שאני לא יודע לשחק. עד כדי כך זה השפיע עליי. הרגשתי כמו מתבגר בחברה של מישהו עם המון ניסיון. הייתי צריך להזכיר לעצמי שאני בן שבעים ומשהו ושעשיתי דבר או שניים בחיי. צילמנו את הסרט בסדר די כרונולוגי ומערכת היחסים שלנו התפתחה תוך כדי, ממש כמו בסרט. סמכנו אחד על השני כשחקנים וזה ניכר בסצנות שלנו ביחד".
"בואי אספר לך אנקדוטה מצחיקה", הוא מוסיף. "על גיליון הצילומים אתה מדורג לפי חשיבות הדמות שלך, ואני הייתי מספר אחת והוא מספר שתיים, שזה דבר שהוא לא רגיל אליו. אז היינו מתראים בארוחת הבוקר והוא היה אומר 'בוקר טוב מספר אחת' ואני הייתי עונה 'בוקר טוב מספר שתיים', ואז כבדיחה הוא ביקש שיכינו לקארוון שלו שלטים שיהיו הרבה יותר גדולים משלי".
אבל מי מופיע ראשון בקרדיטים של הסרט?
"טוני. זה תנאי אצלו בחוזה".
