אם הייתי דמות ב"משחקי הכס", היום היה מתווסף לשמי הטייטל המפוקפק "הדומעת באיחוד של 'חברים'". כן, קצת בהתחלה וקצת יותר בסוף, אין דרך להתחמק מזה - וזה מבחורה שלא מחזיקה מעצמה גרופית אדוקה של הקומדיה המצליחה ביותר בעולם. ועדיין, שמאלצי ככל שיהיה, האיחוד הזה נבנה בצורה חכמה עם מטרה אחת בלבד: לעשות גוד טיים לצופים הנאמנים של הסדרה, וכן, לגרום להם לבכות מהתרגשות ומאושר.
איחוד "חברים" – טריילר
(באדיבות HBO מקס)
לצופה אין ברירה אלא להישאב פנימה - זה התחיל עם הסצנה האחרונה בהחלט של הסדרה, שבה החברים עוזבים את הדירה והולכים לשתות קפה, וממשיך עם חזרה של כל אחד מהשחקנים לסט המשוחזר בדייקנות בלתי נתפסת כיום, 17 שנה מאוחר יותר. הנוכחות הפיזית שלהם על הסט עשתה את שלה, ההבעות שלהם העבירו את כל מה ש-20 אלף ראיונות על החוויה לא היו מעבירים, ואם לא התרגשתם איתם - כנראה שאין לכם לב. היציאה של המצלמות מהסט וחזרה אל תוכו העניקה לאירוע את הווייב הנכון: אנחנו לא חוזרים לתקופה ההיא, אנחנו נזכרים בה בעונג. אנחנו רואים את האולפן שמחוץ לסט אבל אנחנו בו זמנית גם נמצאים בתוכו. דואליות רגשנית ולגמרי אפקטיבית לכל מי שממילא ביקש לצלול לבריכת הנוסטלגיה.
ההתקבצות של ששת החברים על הסט והשיחה הטבעית שלהם מול מה שנראה כמו נוכחות מינימלית של מצלמות הייתה ללא ספק החלק הטוב ביותר באיחוד הזה. העובדה שאף מראיין לא היה שם (הוא יגיע מאוחר יותר בצורת ג'יימס קורדן) הפכה את החוויה לבלתי אמצעית. כן, אנחנו והחברים שלנו יושבים על הספה בבית של מוניקה ורייצ'ל, צופים בפרקים ישנים ונזכרים. הליהוק המוצלח של הסדרה שניכר מהרגע הראשון, מיעוט השערוריות אם בכלל שהתרחשו מאחורי הקלעים שלה בעשר עונותיה והדמיון מחמם הלב בין הדמויות שגילמו ובין האישיות האמיתית שלהם הביאו לאיחוד הזה תחושה של איחוד משפחתי אמיתי. האמנתי שהיה להם כיף והאמנתי להקנטות הקטנות, לגילויי החיבה וגם לדמעות - הרבה יותר ממה שהייתי מאמינה לאינסוף מילים יפות מול מראיין נלהב יתר על המידה.
הפקת האיחוד ללא ספק השקיעה במעמד - מעין חגיגה מאוחרת של רכישת זכויות השידור של כל עונות הסדרה על ידי שירות הסטרימינג HBO מקס. מלבד שחזור הסט התכנסה החבורה, שוב לבד, לקריאת סצנות נבחרות מהסדרה, ובמהלך המפגש שלהם על הסט הנחה דיוויד שווימר חידון התמצאות בעלילה שאליו הגיחו מדי פעם אורחים כמו טום סלק (שגילם את בן הזוג של מוניקה) וכפיל הידיים של ג'ואי. הריאיון החגיגי שערך קורדן עם השישייה מאחורי מזרקת פוליצר, שבה צולם פתיח הסדרה, היה חביב למדי אם כי מעט מהונדס. גילינו שם ששווימר לא סבל את מרסל הקוף (שנהג לדחוף לו אצבעות שומניות לשיער) ושאניסטון ושווימר אכן תחזקו קראש הדדי בעונה הראשונה - תגלית שגובתה בקטעים שצולמו על הסט שבהם השניים נראים מכורבלים על הספה או מובכים בחינניות אחד ליד השני. "אני לא מבין איך לא ידעתם שיש בינינו סיפור", תהה שווימר, "ברור שידענו", החזירה לו קוקס.
עוד לא נולד האדם שלא ירצה להיות חלק מהחגיגה הזאת, מה שמסביר את הופעתם הקצרצרה של סלבריטאים כמו ג'סטין ביבר וסינדי קרופורד, אפילו בלי להגיד מילה, כחלק מתצוגת אופנה של התלבושות המפורסמות ביותר מהעונות או ביצוע (די מקסים יש להודות) של ליידי גאגא ופיבי-ליסה קודרו ל"סמלי קאט". את התמונה של אחורי הקלעים השלימו ראיונות עם היוצרים שסיפרו על הליהוק, הצילומים מול הקהל (הבדיחות שוכתבו במקום אם הקהל באולפן לא צחק מספיק) והאופן בו אותו קהל השפיע על התסריט – למשל הרומן של מוניקה וצ'נדלר, שהפך מסטוץ קצר לרומן ממש בעקבות התגובה החמה מהקהל באולפן. לא מזיק שקטעים מהסדרה עדיין, בפשטות, מצחיקים. היא לא רק התבגרה יפה אלא כמעט ולא התבגרה, אז הנוסטלגיה בהחלט חפה ממבוכה במקרה שלה.
בסופו של יום, גם אם לא התרחשה בו איזו סנסציה יוצאת דופן, האיחוד של "חברים" היה כל מה שצופי הסדרה - והם לא מעטים בהתחשב בעובדה שהיא עדיין נצפית להפליא - יכלו לקוות אליו. עברו כמעט 20 שנה מאז שהיא ירדה והותירה חור בלוח השידורים של NBC, ואנחנו לא הופכים לצעירים יותר - ג'ואי כבר שמנמן, צ'נדלר נראה מעט מעוך (יחסי הציבור הבטיחו שמקור הקושי הקל שלו בדיבור בטיפול שיניים ולא בנפילה לסם), אבל היחסים הקרובים והכנים שהובילו את "חברים" היא זו שהופכת את האירוע לגדול מסכום חלקיו.
בדקות האחרונות של האיחוד הוקרנו הרגעים שצולמו עם סיום הסצנה האחרונה בסדרה. כולם בוכים על הסט, כולם בוכים גם עכשיו ונשבעים - כמו בכל פגישת מחזור - שהפעם זה לא ייקח כל כך הרבה זמן עד שיתכנסו שוב לארוחת ערב משותפת. וזה היה הפרק שבו כולם באו על סיפוקם וחיכו לפגישת המחזור הבאה, אולי כשנטפליקס תצליח להחזיר לעצמה את הזכויות על הפרקים.
