בעולם הקטנטן והאינטימי של הקולנוע העצמאי האמריקאי הטהור, הבמאית קלי רייכרט היא אחד השמות הגדולים. את הסרט הראשון שלה River of Grass היא ביימה ב-1994, אבל את תשומת הלב של האליטה הביקורתית היא קיבלה החל מסרטה השני, Old Joy מ-2006. מאז היא ביימה עוד ארבעה סרטים, שזכו להערכה ביקורתית גורפת, אך לחשיפה מצומצמת לקהל הרחב. התקציב של סרטיה צנוע, וההכנסות מגיעות לשני מיליון דולר לכל היותר. מבחינה כלכלית כל העשייה שלה במצטבר היא אפילו לא בליפ בהכנסות סוף השבוע הראשון בהפקה הוליוודית בינונית. אפילו עם שחקנית מוערכת כמו מישל וויליאמס (ששיחקה בשלושה מסרטיה) היא מעולם לא זכתה להקרנה מסחרית סדירה בישראל.
לזכותה של רייכרט ייאמר שהיא לא מתפשרת על סוג הקולנוע שהיא רוצה לעשות. הסגנון שלה ריאליסטי, משתהה, מאופק ועדין. בהשראת אביה, שהיה חוקר זירות פשע, היא למדה לחבר את הצילום מרחוק של המרחב הפתוח, הטבעי, השומם לא אחת מאדם, עם התבוננות סבלנית בפרטים – בעיקר הפנים של דמויותיה. במרכז סרטיה דמויות הנמצאות בשולי החברה, ומנסות להיות בתנועה שלא מצליחה להתממש. סרטי מסע ללא מסע, כפי שהוגדר לא אחת הקולנוע שלה. ניתן למצוא בסרטיה היבטים המזכירים סרטים מסחריים יותר, או קולנוע עצמאי נגיש יותר, אך דרך הטיפול שלה מוותרת מראש על הקהל הרחב.
הקורונה חיסלה את הסיכוי להפצה צנועה בבתי הקולנוע של סרטה האחרון "פרה ראשונה" (First Cow). בהתאם לכך הוא שוחרר להקרנה למסך הקטן החל מיום שישי האחרון. זו הזדמנות טובה להכיר את היוצרת המוכשרת, גם אם הקשב הנדרש עבור סרטיה מותאם לסביבה עם פחות הסחות דעת.
"פרה ראשונה" הוא עיבוד ל-The Half-Life, ספר הביכורים של ג'ון ריימונד שיצא ב-2004. ריימונד הוא שותף קבוע לכתיבת התסריטים בסרטיה של רייכרט. העלילה מתרחשת באזור שביל אורגון בסמוך לנהר קולומביה. השנה היא 1820, שנה לפני שתוקם בטריטוריה זו מדינת מיזורי. בתקופה זו האנשים המועטים שחיים באזור מתפרנסים בעיקר מציד וסחר בפרוות. בתוך האזור הפראי ברובו, יש ניצנים של קפיטליזם. הקשר שנוצר בין שתי הדמויות הראשיות, ואחריתו של הקשר שאותה מבהירה רייכרט בפרולוג של הסרט (המתרחש בזמננו), מעצבים את המסגרת לביקורת המעודנת של הסרט. חרף הבדלי הטון, יאמר לזכותו של "פרה ראשונה" שיש בו אלמנטים המזכירים את יצירת המופת של רוברט אלטמן "הקלפן והיצאנית" (1971).
כמו Old Joy, גם "פרה ראשונה" הוא שרטוט של מערכת יחסים בין שני גברים. הציטוט הפותח את הסרט הוא של וויליאם בלייק: "לציפור קן, לעכביש רשת, לאדם חברות", ומרמז על החיבור לאחר כדבר המשול ליצירת בית.
אוטיס פיגוביץ', המכונה "קוקי", הוא אדם עדין נפש המשמש כאחראי על הכנת המזון המתלווה לחבורה של ציידים גסי רוח. בלילה, בעודו מלקט במעבה היער, הוא מגלה להפתעתו גבר סיני ללא בגדים מתכופף בין השיחים. קינג לו (אוריון לי) מתחבא שם לאחר שהסתבך קשות עם חבורת ציידים רוסים. קוקי מסייע ל-לו במזון ולבוש.
זמן מה לאחר מכן השניים נפגשים. כעת מצבו של לו טוב יותר, והוא מזמין את קוקי לצריף שבו הוא מתגורר. החברות המתגבשת, ומקום המגורים המשותף שאותו הם חולקים, תוביל גם ליוזמה עסקית בקנה מידה קטן. במערכת היחסים לו הוא בעל החזון היזמי, וקוקי הוא בעל הכישרון. על אף ששתי הדמויות גולשות באופן טבעי לחלוקת תפקידים של "גבר" ו"אישה", ועל אף שאת הקשר בין הדמויות ניתן להגדיר כמעין אהבה, רייכרט אינה יוצרת אווירה שמרמזת על סאב-טקסט הומו-ארוטי.
קוקי, שבעברו היה שוליית אופה בבוסטון, אחראי על הכנת האוכל. כאשר עולה הרעיון להכין עוגיות חלב חמאה, כל שנדרש הוא קצת חלב. אך חלב אינו בנמצא, למעט פרה אחת ויחידה השייכת לאדם המשמש כסוחר הבכיר באזור. קוקי ולו מתגנבים בלילה כדי לחלוב את הפרה.
התוצאות המוצלחות מובילות להחלטה למכור את העוגיות בשוק הקטנטן של האזור. העוגיות זוכות להצלחה, וככל שיש דרישה, כך גם יש מניע כלכלי לחזור ולגנוב חלב מהפרה. המהלך הכלכלי המסוכן הזה מסתבך עוד יותר כאשר מתגלה כי הסוחר הבכיר (טובי ג'ונס) מגלה עניין בהנאות הקטנות של החיים, שהן כה נדירות במקום ובזמן בו מתרחש הסרט. העניין שיש לו בתוצרי כשרונו של קוקי מקרב את הרגע שבו הדמויות עלולות להסתבך.
ב"פרה ראשונה" ישנה עלילה, אך היא לא מהסוג שמפרנס שעתיים של סרט בפרמטרים של קולנוע מסחרי. במקום זאת, יש את האופן שבו הדמויות וההתוויה העדינה של יחסיהן מוצגות על רקע סביבת הטבע, ומצולמות באור טבעי על ידי הצלם הקבוע של רייכרט, כריסטופר בלאוול. יופי של סרט - לקהל הנכון להיות קשוב לו.
