כשקאריס ואן האוטן סיימה את צילומי "משחקי הכס", היא נטלה בתור מזכרת תחתונים תרמיים. כן, כן. בעוד שחבריה וחברותיה לסדרת הפולחן תוצרת HBO חמסו פריטים נחשקים מהגרדרובה, מכלי הנשק או מהתפאורה, הכוכבת ההולנדית המרשימה הסתפקה במפתיע בפריט הלבשה תחתונה. "הלוואי שהייתי לוקחת את שרשרת האודם הקסומה שענדתי בסדרה, אבל לא עשיתי זאת", צוחקת ואן האוטן במהלך ריאיון זום שערכתי איתה לאחרונה.
שנתיים עברו מאז שוואן האוטן (44) נפרדה מהדמות של מליסנדרה, הכוהנת האדומה והחידתית בעלת השיער היפה, שמאז העונה השנייה עשתה לא מעט מעשי כישוף ואף הקריבה אנשים על המוקד. וכצפוי, יש לה זיכרונות מורכבים מהדמות, שיצר ג'ורג' ר.ר. מרטין בסדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח". "התפקיד של מליסנדרה היה מאוד מאתגר. להיכנס לתפקיד כזה קשוח היה כמו ללכת לצבא. היה לי מאוד קשה עם מליסנדרה, שמאוד שונה ממני - בניגוד אליה אני לא אדם מאמין, אני לא ממוקדת ולא תמיד בשליטה כמוה. הייתי צריכה לעטות פוקר פייס".
8 צפייה בגלריה
מצטערת שלא לקחה את השרשרת הזאת. קאריס ואן האוטן מתוך "משחקי הכס"
(צילום: Helen Sloan/HBO)
מה עוד היה מאתגר מבחינתך בצילומים?
"צילומי סצנת הלידה. שמו לי פרוטזות על הבטן ואז שכבתי חצי עירומה בזמן שהצוות צובע לי את הפטמות. זה היה אתגר לא פשוט לשכב מכוסה בשמיכה עם בוץ, כשרגליי פסוקות ואני מעמידה פנים שיוצאת ממני איזו מפלצת גדולה".
איך בכלל הסתדרת עם העירום ב"משחקי הכס"?
"להצטלם בעירום זה לא הדבר האהוב עליי בעולם, והעירום בסדרה היה סיפור גדול. למרות שהיה מדובר בסדרת פנטזיה, ניסינו לשמר אותה כמה שיותר ריאליסטית. הסביבה כל כך אכזרית, קשה, חשופה וגולמית שזה היה מוזר אם הייתי מתכסה בסצנות הסקס. אני תמיד מרגישה מוזר כשאני רואה סרט שבו מתכסים בסצנת סקס. אם אני שוכבת עם מישהו - החזייה לא עליי. סליחה, קשה לי עם הצביעות שרווחת - אפשר להראות רובים ואנשים מתים, אבל כשמראים פטמה אחת, כולם פתאום מצקצקים: 'הו אלוהים, מה זה?'. אני לא אומרת שצריך לראות יותר עירום בטלוויזיה, אבל זה חלק מהחיים. אחת הסיבות לתגובה המתקוממת נגד עירום זה שאנשים שמנסים להתמודד עם המיניות שלהם. אני כידוע מהולנד, ואנחנו קצת יותר קלים בעניין הזה. זה חלק מהחיים. עכשיו כשאני מבוגרת יותר אני מרגישה פחות בנוח עם עירום, אבל עושים את זה בשביל היצירה".
8 צפייה בגלריה
"היום אני מרגישה פחות בנוח עם עירום, אבל עושים את זה בשביל היצירה". ואן האוטן מתוך "משחקי הכס"
(צילום מסך)
ואן האוטן מגלה שהיא קיבלה תגובות קיצוניות על ההופעה שלה ב"משחקי הכס". "היה מגניב לגלם מכשפה, זה היה סוג של הגשמת חלום ילדות. אבל לא מעט צופים נהנו לשנוא אותי, מסיבה לא ברורה. אחרי ששירין מתה כולם כתבו לי בטוויטר: 'תמותי כלבה, תמותי'. ממש קיבלתי איומים ברשתות החברתיות. ואז כשג'ון סנואו מת כתבו לי: 'נסלח לך אם תחזירי אותו'. לאנשים שביקשו את מותי, הגבתי בטוויטר: 'תיזהרו. תיזהרו או שאני אעיר עוד צל מרבצו'. ואז הם תמיד היו נסוגים: 'סליחה, לא התכוונתי'. אהבתי להקניט את המעריצים באינטרנט. זה שיעשע אותי".
ואן האוטן ניסתה גם לא לראות את מליסנדרה בתור האישה הרעה. "אני לא חושבת שיש מישהו שנולד 'נבל'. למליסנדרה היו דרכים אכזריות מאוד להגיע למטרה שאף אחד עוד לא רואה, אבל בסופו של דבר היא ניסתה להציל את האנושות. איך אתה משחק נבל? נעים יותר להראות מישהי שחושבת שהיא עושה את הכי טוב שלה".
לפני ארבע וחצי שנים, תוך כדי העבודה ב"משחקי הכס", ואן האוטן הפכה לאמא - לה ולבן זוגה השחקן האוסטרלי גאי פירס ("הרפתקאותיה של פריסילה מלכת המדבר", "ממנטו") נולד בן בשם מונטי. חודשיים בלבד אחרי הלידה, ואן האוטן כבר חזרה להצטלם לעונה השישית. "האימהות שינתה אותי מאוד", היא מתוודה, "זו העדיפות הראשונה שלי כעת. האימהות שינתה אותי אפילו מבחינת הדרך שבה אני מתנהלת בצילומים - לפני שהיה לי ילד אף פעם לא היה לי אכפת לשבת ולהמתין בקרוון בזמן ההפסקה או בגלל עיכובים. הייתי קוראת או עושה משהו אחר. אבל עכשיו כשאומרים לי לצאת להפסקה אני אומרת לעצמי: 'יכולתי לשחק עם הבן שלי בשעתיים האלה!'. זו גם הסיבה שאני הרבה יותר בררנית בבחירת הפרויקטים. אני תוהה אם שווה לא לראות את הבן שלי בגלל סדרה או סרט שהציעו לי לעשות. אני אומנם משתדלת לא לשכוח את עצמי, את הצרכים ואת ההתפתחות שלי כאדם יוצר, אבל אין ספק שהאימהות שינתה אותי מאוד".
הכרת את גאי במהלך צילומי הסרט Brimstone, ועשיתם יחד גם את "דומינו", שיצא לפני שנה. יש לך כוונות לעבוד איתו שוב?
"אשמח לשחק שוב עם גאי, אבל הפעם אני רוצה שזה יהיה במשהו קצת יותר ידידותי ופחות מדמם", היא צוחקת.
"בתחקיר לסדרה פגשנו נשים שכעסו ששופטים אותן - 'למה החיים שלנו שווים פחות רק בגלל שאנחנו זונות?'"
בעוד שבהוליווד מלהקים עכשיו את "בית הדרקון", הפריקוול של "משחקי הכס", ואן האוטן מנסה להוכיח שיש חיים אחרי מליסנדרה. היא החלה לעסוק בהפקה והספיקה להרים כבר מספר פרויקטים, כולל הסדרה Red Light ("אור אדום", בתרגום ישיר, אך גם רפרנס לרובע החלונות האדומים) - שלמרבה הצער, לא משודרת כרגע בישראל. הסדרה התחרתה בפסטיבל CanneSeries, שנערך לאחרונה בריביירה הצרפתית, וזכתה בפרס הסדרה המצטיינת ובפרס המשחק.
העלילה מתרחשת על רקע עולם הזנות והסחר בנשים ומתמקדת בשלוש דמויות. ואן האוטן מגלמת את סילביה, אישה קשוחה שמנהלת יחד עם בן זוגה הסרסור מתחם זנות בבלגיה ועובדת בעצמה כנערת ליווי. ואן האוטן יצרה והפיקה את "אור אדום" במסגרת חברת ההפקה שהקימה יחד עם השחקנית הלינה ריין - חברה ותיקה, איתה שיחקה גם ב"ספר שחור" השערורייתי וב"מבצע ואלקירי". "גם הלינה וגם אני הרגשנו שאחרי קריירה ארוכה במשחק אף אחת מאיתנו כבר לא מעוניינת להיות הדוב המרקד בקרקס", חושפת ואן האוטן, "תמיד התבדחנו על זה שאנחנו רוצות לעבור שדרוג ולהפוך להיות קופי הקרקס. חשוב לנו לאחוז יותר במושכות וליצור את התוכן. גם העסיקה אותי השאלה 'איזה תפקיד עוד לא שיחקתי? איזו דמות עוד לא עשיתי?' - וכך נוצרה דמותה של סילביה, שאנחנו לא יודעים אם היא קורבן או שותפה לפשע. אני בן אדם מאוד מופנם בדרך כלל והדמות של סילביה פשוט פתחה אותי".
Red Light – טריילר
ואן האוטן מעידה שהיא וחברתה היו חלק מצוות גיוס התקציב: "נסענו ברכב הפרטי שלנו לרשתות שידור, כדי לשכנע אותן לתמוך בפרויקט. בכלל, זה היה מסע ארוך. הסדרה עוסקת בנשים בזנות שמשחררות את עצמן לחופשי, וכך גם אנחנו הרגשנו במהלך יצירת הסדרה".
במסגרת ההכנות ל"אור אדום", ואן האוטן ערכה סיור במוקדי זנות, וגם ברובע החלונות האדומים באמסטרדם, כמובן. "הלינה ואני חיינובאמסטרדם, אז גדלנו עם הרעיון שרחוב החלונות האדומים הוא דבר נורמלי לגמרי, ושזה אפילו משהו מגניב. אבל במהלך התחקיר, כשצללנו לעומק העניין, פגשנו נשים שלתחושתנו היו פגיעות מאוד. מנגד היו גם כאלה שהישירו מבט ודרשו להבין איך אנחנו מעזות לשפוט אותן - 'למה החיים שלי שווים פחות רק בגלל שאני זונה? זו פשוט העבודה שלי, וזה הגוף שלי. גברים עובדים בעבודה פיזית בבנייה - וכך גם אנחנו'. לפעמים הן היו מאוד משכנעות ואפילו מצאתי את עצמי מבולבלת. נשים רבות עוד לא מודעות לדיכוי כי הן מגיעות מרקע אחר לגמרי.
"דברים נוראיים ומזעזעים עדיין קורים מתחת לפני השטח. הופתעתי לגלות המון סודות, שאנחנו לא מודעים בכלל לקיומם - ולא רק כשמדובר בסחר בנשים, אלא גם בקרב גברים וילדים. מה שהכי הפתיע אותי הוא שאין ממש פתרון לסוגיית הזנות: מה, נהפוך את הזנות לחוקית? קצת כמו שאנחנו עשינו בהולנד, אבל ראינו שזה לא בדיוק עובד. ואם תאסור על זנות לגמרי - הכל פשוט יילך לעזאזל. זה כל כך מורכב ומתסכל. בסדרה לא ניסינו לתת תשובות, אלא להעלות שאלות".
הבנתי שהתעקשתן שיהיה פחות עירום בסדרה ושהיא תהיה פחות סקסית, למרות הנושא שלה. זה קשור איכשהו לחוויות שחווית ב"משחקי הכס״, שבה הוצג עירום גרפי לא מעט?
"תמיד החשבתי את עצמי כפמיניסטית, אבל עם התעוררות MeToo פתאום התעוררתי גם אני. נפקחו לי העיניים והבטתי בדברים אחרת, התעמתתי עם ההתנהגות שלי בסיטואציות מסוימות. עכשיו אני מרגישה שהייתי צריכה לנהוג בהן אחרת, שלא הייתי צריכה לחשוב על משהו כהתנהגות נורמלית, או שהייתי צריכה להרים קול זעקה. אז אני לא יודעת אם הגישה לעירום ב'אור אדום' בהכרח קשורה ל'משחקי הכס'. בפרויקטים שאני מפיקה אני לא רוצה לחפצן את הגוף הנשי או לקרבן נשים. זה לא אומר שלא נראה יותר עירום נשי, אבל אני רוצה לגשת לסוגייה הזאת בצורה אחרת. בהרבה סדרות וסרטים מציגים מועדוני חשפנות כאילו מדובר במקום מפואר, אבל ב'אור אדום' רצינו להראות את הדלת האחורית ושלא מדובר באיזה עולם של דיסני. אני לא מתחרטת על פרויקטים שעשיתי בעבר והתפשטתי בהם, אבל אם פעם חשבתי שזה היה נורמלי, היום אני חושבת אחרת על הדברים".
כפי שאפשר היה להתרשם עד עכשיו, ואן האוטן היא ללא ספק אישה אינטליגנטית, דעתנית וערכית - והיא פועלת כך בכל האספקטים של חייה. עקרונותיה באו לידי ביטוי גם לפני שנה, כשהיא וחברתה הלינה, הנשואה לכדורגלן יהודי, ביטלו את השתתפותן בתוכנית טלוויזיה בלגית לאחר שנודע להן שבתוכנית עומד להתארח גם ראש עיריית אלסט - המקיימת קרנבל רחוב בו מככבות בובות ענק של יהודים, שמוצגים בצורה אנטישמית. "אחרי שנודע לנו על ההשתתפות של ראש העיר אלסט, העורך קרנבל בו אנשים מתחפשים ליהודים חרדים ומציגים אותם כבדיחה מגוחכת, חשבנו שאין סיכוי שנוכל לשבת באולפן ולא לומר כלום בנושא - אז העדפנו שלא להשתתף. אולי זה לא היה טוב ליחסי הציבור של 'אור אדום', אבל הרגשנו שאנחנו לא יכולות לחלוק שולחן עם איש כזה".
בעת קיום הריאיון, ואן האוטן שוהה בלונדון לצורך צילומי העונה השנייה של סדרת המתח הרפואית Temple, לצד מארק סטרונג ("קינגסמן: השירות החשאי", "1917"). "אני נהנית מאוד, אבל הצילומים בתקופת הקורונה מוזרים. אתה מגיע לסט ועושים לך בדיקת חום - לפני כמה ימים היה לי 37.6 וישר אמרתי לעצמי: 'אוי, זה לא טוב'. אז הייתי צריכה לשבת במכונית כמה דקות להתקרר לפני שיכולתי להיכנס. יום העבודה בהחלט נראה שונה. אני כל הזמן חושבת שאם הקורונה הייתה מתחילה כמה שנים קודם לכן, האם היה בכלל אפשרי לצלם את 'משחקי הכס?'".
8 צפייה בגלריה
"הגעתי לסט עם חום 37.6 ואמרתי לעצמי 'אוי, זה לא טוב'". ואן האוטן מתוך Temple
(צילום: Sky One)
את מרגישה שהקורונה שינתה את החיים שלך?
"זה מורכב. יש רגעים שבהם אני חושבת לעצמי שזה לא כזה נורא, היות ואני לא חולה ואף אחד סביבי לא מת, תודה לאל. במובן מסוים אפילו נהניתי מתקופת הסגרים, בגלל שלא הייתי כל כך עמוסה. קיבלתי קצת הפסקה ואני חייבת להודות גם שהיו רגעים שבהם להיות באמסטרדם בלי נוכחות תיירים היה דבר נפלא. זה נשמע נורא, בגלל שעבור אנשים אחרים הקורונה היא תקופה איומה - אנשים מתו, איבדו את מקום העבודה או פשטו רגל. העובדה שכל האנשים בעולם באותה הסירה מחברת אותנו בקטע מוזר. אנחנו עדיין בסירה הזאת בעצם, והמצב חרא. אני צריכה להתרחק אפילו מאמא שלי. כולם נואשים כבר להתחבק".
