קהילה מגובשת ומסתורית באיזור מבודד בחיק הטבע, הרחק מכל התיישבות עירונית או אנטנה סלולרית - תיאור סביבתי זה נשמע כמו נקודת יציאה שגרתית לסרט אימה לא מפתיע במיוחד. ואכן, זהו העולם המוזר בו מתרחשת הסדרה החדשה, "היום השלישי", שמנסה לגבש מודל חדשני ומקורי כאירוע טלוויזיוני יוצא דופן, אבל כזה שלרוע המזל נשען על עלילת מסתורין די פשטנית וצפויה מראש. אפשר להגיד אפילו יומרנית.
"היום השלישי" - טריילר
(HBO)
"היום השלישי" הוא פרויקט טלוויזיוני גדול מתוצרת הממלכה הבריטית, בה מעורבות רשת סקיי המקומית, רשת HBO האמריקנית וחברת ההפקות של בראד פיט, פלאן בי. אבל השם הבולט ביותר פה הוא דניס קלי, שיצר את סדרת המופת "אוטופיה" ב-2013 (שרימייק אמריקני שלה צפוי לעלות ממש בקרוב באמזון). למרות שהשם של הסדרה מציף לזיכרון את התרגום הקלוקל שניתן בישראל לשובר הקופות ההוליוודי מ-1996 (Independence Day , במקור), ברור שההשראה לסדרה אינה וויל סמית ומלחמתו בחייזרים, אלא דווקא מותחני אימה מזן הכתות הנפוצים לאחרונה בקולנוע בארצות הברית. באופן מובהק אפשר לדבר על "מידסומר". יותר מדי דברים בסדרה כמעט ומתכתבים ישירות עם הזוועתון הצבעוני של ארי אסטר, שהפך לסרט פולחן.
בניגוד ל"מידסומר" הצנוע, קלי והבמאים מארק מונדן (שעבד איתו על "אוטופיה") ופיליפה לות'ורפ נהנים מצוות כוכבים מרשים בסדר גודל של שובר הקופות ההוא מהניינטיז. ג'וד לאו, קת'רין ווטרסטון, נעמי האריס, אמילי ווטסון ופאדי קונסידיין הם שחקנים מוכשרים ובעלי שם בקולנוע ובתיאטרון. ב"היום השלישי" הם מופיעים על המסך, אבל גם על הבמה. המבנה של הפרויקט כולל שלושה פרקים ראשונים הארוזים תחת הטייטל "קיץ", שלושה פרקים נוספים שאסופים כ"חורף" ובין לבין אירוע תיאטרלי שיועבר בשידור חי מהבמה ב-3 באוקטובר ומכונה "סתיו". יומרני כבר אמרנו.
כותב מבריק, צוות שחקנים איכותי וגב הפקתי חזק ורב אמצעים יש - אז מה מונע מהיומרה הזאת להפוך להצלחה? הסיפור עצמו. יש ב"היום השלישי" המון אלמנטים מהפנטים ופתייניים. אבל יותר מעלילה מהודקת, מותחת, ומפתיעה, יש לנו בעיקר אווירה. יש תחושת אי נוחות במהלך בפרקים הראשונים של הקיץ, אלו שמוקדשים לבניית העולם של "היום השלישי" - מעין אי מסתורי שהגישה אליו אפשרית רק בשעות השפל.
גבר מיוסר בשם סאם, שהגיע להתבודד באזור, מלווה נערה בצרה לביתה שעל האי ומוצא את עצמו נצור בו. במהלך ימי השהות שלו על האי הוא מתוודע לתושביו התמהונים, לריטואלים המוזרים שלהם וגם ללא מעט מראות מרהיבים של חרקים צבעוניים או כאלה מזוויעים של גוויות בעלי חיים שנשחטו. הנוף האנושי אף הוא טורד מנוחה. בעלי בר תמימים רק למראה (ווטסון וקונסידיין), חבורת בריונים אלימה, ואפילו הילדים המקומיים - כולם נחמדים ומאירי פנים לכאורה, אך ברור כי יש להם עניין מיוחד בסאם והמון סודות.
אפילו תיירת חביבה שהגיעה עד הלום לרגל פסטיבל הקיץ המקומי (ווטסון) וקושרת קשר עם סאם ראויה לאמון שלו, אבל לחשד שלנו. כמו כולם. וזאת הבעיה העיקרית של "היום השלישי". סאם אולי תמים, אבל אנחנו לא. כמוהו, אנחנו עושים היכרות ראשונית עם האי המסתורי וקרוב לוודאי מוקסמים ממנו מחד, ונרתעים ממנו מאידך. זהירות נדרשת פה, זה ברור. אבל כמו ב"הוטל קליפורניה" של האיגלס - אתה יכול להיכנס מתי שאתה רוצה אבל אתה לא יכול לעזוב אף פעם. וזה מתיש. מילא את הגיבור, גם אותנו הצופים. במיוחד כשבשלב מוקדם יחסית די ברור שסיפור הרקע של סאם קשור באופן ישיר לקהילה אליה הגיע ולמנהגים שלה. לא מעט אחרי התמונה מתבהרת עבור הצופים העירניים יותר, גם כשהעולם עצמו נותר אפרורי ועכור.
3 צפייה בגלריה
שווה צפייה - גם אם תפרשו אחרי פרק. מתוך "היום השלישי"
(Rober Ludovic/HBO, באדיבות yes)
האם כדאי לעשות את המאמץ ולהתמסר לסדרה החדשה והמבטיחה הזאת? בהחלט שווה לצפות בפרק הראשון והשני במקבץ "הקיץ" ולהבין כמה העולם של האי הקודר קוסם לכם. "מידסומר" זכה למעמד של סרט פולחן בקרב חובבי האימה על אף שעלילתו הייתה משנית ומרושלת. גם "היום השלישי" משקיע יותר באווירה ובעיצוב הסביבה בה הסיפור מתחולל מאשר במורכבות העלילה והתפניות שבה. יש לכם זמן להחליט אם זה בשבילכם, לפחות עד למופע התיאטרלי של "הסתיו". זה לא מתאים לכולם, אבל בניגוד לדמות של סאם ולסמים של "הוטל קליפורניה", אפשר להיכנס לעולם הזה ומקסימום לפרוש באמצע.
