אי אפשר להגיד שאני מעריץ של בילי אייליש. למען האמת אני בקושי מכיר אותה. מעולם לא העמקתי יותר מדי אל תוך יצירתה המוזיקלית, אבל בלתי נמנע להאזין לשירים פה ושם או להתוודע לשיח התקשורתי סביב תדמיתה. ובכן, ככל שאני יודע - וכאמור, אני מודה שאיני יודע הרבה - בילי אייליש היא נערה מוכשרת. האזנה למוזיקה שלה מעלה צלילים ייחודיים ומילים נועזות שהיא שולה מתוך תוכה. מנגד, התבוננות בדמותה כפי שהיא מופיעה באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות מדגישה את הופעתה האופנתית יוצאת הדופן, שאפשר לכנותה אולי גותיקה זרחנית. בכך הסתכם פחות או יותר הידע המוקדם שלי בנוגע ליוצרת בת ה-19. אחרי צפייה בשעתיים ו-20 דקות של הסרט התיעודי אודותיה שעלה בסוף השבוע האחרון באפל טי.וי פלוס, קשה לי להגיד שאני יודע הרבה יותר. לא פחות בעייתי: לא השתכנעתי שאני צריך לדעת יותר.
Billie Eilish: The World’s A Little Blurry – טריילר
יש מי שרואים ביוצרת בת ה-19 קול של דור, והדוקו Billie Eilish: The World's a Little Blurry של הבמאי אר.ג'יי. קאטלר מנסה למצב אותה ככזו. ככל הנראה, זוהי גם הסיבה שההפקה יצאה לדרך מלכתחילה ביוזמתו ובמימונו של הלייבל המייצג את הכוכבת, אינטרסקופ רקורדס: מצד אחד להצהיר עליה כסמל תרבותי בימינו, מצד שני להנגיש אותה באופן אינטימי למעריצים, ואולי גם לאנשים כמוני שנשארים אדישים אליה. אבל האם יש פה יותר מאשר סרט תדמית? לא בטוח. כאמור, לא הרגשתי שלמדתי שום דבר מהותי על בילי אייליש במהלך הצפייה, למעט אולי השפעתו של ג'סטין ביבר עליה כאישה צעירה ומוזיקאית. אפשר להגיד שבסך הכל כן נהניתי מהביצועים שלה, מההופעה הבימתית שלה, ומההתרגשות הכנה של המעריצים סביבה. לעיתים, פיסות החיים המצולמות שלה נראו כמו הפרעה מיותרת. מיותרת כמו קמפיין השיימינג נגד בילי אייליש בנוגע למבנה גופה - סוגייה שלא מטופלת מספיק בסרט.
3 צפייה בגלריה
קולו של דור? אייליש מתוך Billie Eilish: The World’s A Little Blurry
(צילום: +Apple TV)
רק אחרי סקירה של כותרות הביקורות לדוקו בארצות הברית התגלה לי שבעצם פספסתי את השוס הכי גדול: לבילי אייליש הייתה זוגיות עם הראפר ברנדון אדמס, הידוע יותר בשם הבמה שלו 7:AMP. גם בדיעבד, פריט המידע הזה לא טילטל את עולמי. למעשה, אני שוב חייב להשפיל את עצמי בפני כולם ולהודות שמעולם לא שמעתי על הבחור. כנראה שאצטרך להמתין לדוקו דומה אודותיו כדי להתעדכן. אבל בינתיים, מה Billie Eilish: The World's a Little Blurry כן מציע למי שמוכנים להתמסר לאורך זמן רב כל כך לצפייה בו? קאטלר מספק לנו הצצה אינטימית לחיי היומיום של אייליש וגם ליחסים עם בני משפחתה המעורבים מאוד בפועלה: אבא פטריק, אמא מגי ובעיקר האח הגדול פיניאס, שותפה היצירתי של הבת המוצלחת. ככל שאפשר להתרשם, הם כולם סובבים סביב הפלא, מעסים אותה פיזית ומנטלית. אין פה מתחים גדולים או זיכרונות ילדות קשים. רוצים קונפליקטים ומרד נעורים? תקשיבו לשירים שלה במקום לצפות בסרט.
בניגוד לשירים הבוטים והזועמים לפרקים של בילי אייליש והאופנה הכאילו מתריסה שלה, נראה שהחיים האישיים שלה פחות או יותר שגרתיים. מכיוון שאין דבר כזה חיים אישיים שגרתיים, אפשר להניח שכך מעדיפים היחצנים להציג אותה. ומכאן נובעת הבעיה העיקרית של הסרט. לכאורה הוא מתיימר להביא למסך דיוקן כן של הכוכבת כילדה רגישה, כועסת לפעמים, עצובה לפעמים, ששופכת את הלב הבודד שלה אל תוך כל אחד הסינגלים שלה. אבל על מה היא מתבאסת בחיים האמיתיים? על מה היא כועסת? הסרט המאוד נקי ומהודק הזה מקפיד לא ללכת לאן שכואב באמת, מה שמותיר אותנו עם תמרור אזהרה: "עצור, זיוף לפניך". ואכן, לא פעם שהחשיפה האינטימית של אייליש היא מצג שווא מעוצב על פי צורכי השוק, והוא משקף לא את מה שמתחולל בראש של הכוכבת שבמרכז - אלא מביא למסך את הדרך בה המוחות המקצועיים שמאחוריה מעצבים את התדמית שתשרת אותה ואותם מסחרית, שיווקית ויחצנית.
3 צפייה בגלריה
צריך להגיע עם תמרור אזהרה: "עצור, זיוף לפניך". Billie Eilish: The World’s A Little Blurry
(צילום: +Apple TV)
במהלך הצפייה בסרט הארוך ארוך מאוד על הזמרת בעלת השם הארוך ארוך מאוד בילי אייליש פיירט ביירד או'קונל (וחבל שעורכי הסרט לא קיצרו אותו בהתאם), מחשבתי נדדה לכל מיני מקומות. בין השאר נזכרתי ב"ג'סטין ביבר - הסרט" בו צפיתי וכתבתי לו ביקורת לפני כעשור. אז היה זה המפיק סקוטר בראון שגילה את הטינאייג'ר ביבר, והפיח בו חיים כאושיית יוטיוב ואז ככוכב הפופ הגדול של זמנו. יותר מעניין מהסיפור האישי של הכוכב בהתהוות היה הרובד שעסק במאחורי הקלעים של יצירתו כתופעה תרבותית. בנוסף, ההופעות המרהיבות שלו היו ספקטקל מרשים ומתגמל. סוג של התענגות אודיו-ויזואלית בלי הרבה תוכן מאחוריה. "ג'סטין ביבר - הסרט" היה שובר קופות מסחרר עם צאתו ב-2011, אולם סרט ההמשך שיצא שנתיים לאחר מכן כבר סימן על דעיכתו של המותג.
לא מפתיע שבילי אייליש מצהירה על עצמה כמעריצה של ביבר, וברגע אחד בסרט היא גם זוכה לחיבוק אוהב ממנו (וגם מקייטי פרי ומאורלנדו בלום). כמו ביבר בזמנו, גם היא נחשבת לפי רבים לקול של דור. דור של נערים צעירים שמחפשים דרכי מימוש בחברה, שלא פעם מתסכלת אותם. היום הרשתות החברתיות מספקות להם את ערוצי הביטוי העצמי. האינטרנט מספק גם גישה ישירה ליוצרים כמו בילי אייליש והדרך בה הם מציגים עצמם בפומבי. אבל כשאוטוסטרדת המידע מאיצה למהירות על-קולית, הדורות שחיים אותה מסתחררים ומשתנים כל הזמן, על בסיס יומי כמעט, וכך גם קולות שמייצגים אותה. הם נשמעים, וגם נראים, במשך שנה-שנתיים ואז נאלמים ונעלמים. לעיתים נראה שהמטרה האמיתית של The World's a Little Blurry היא להאט טיפה, לתת לבילי אייליש וגם לנו לנשום ולהעמיק יותר אל חייה ואל יצירתה. אבל בעידן הטיק-טוק לא בטוח שיש מי שמוכן להקדיש זמן רב כל כך. מצד שני, מי שכן ניחן בסבלנות לא בהכרח ימצא לה הצדקה בסרט.
