"סתם אחד" (Nobody) הוא סרט נקמה המודע למופרכותו, ובתור שכזה הוא מספק בידור סביר. אין בו יומרות לרעיונות גדולים או מעשה העזה החותר כנגד הזרם התרבותי הדומיננטי. הוא נטול משקל סגולי מהסוג שיש לטובים שבסרטי הנקמה. מידת הייחוד המוגבלת שלו מתבססת על שני אלמנטים: גיבור שנראה כאדם האחרון המסוגל לבצע מעשה נקמה אלים, וטון סגנוני מוקצן שתכליתו להפוך את האלימות המופרכת למשעשעת.
סתם אחד – טריילר
האלמנט הראשון מבוסס על הופעתו של בוב אודנקירק, קומיקאי שב-12 השנים האחרונות מזוהה עם דמותו של העורך דין הנכלולי סול גודמן בסדרות המצוינות "שובר שורות" ו"סמוך על סול". בהופעתו של אודנקירק בסדרות אלו אין ולו קמצוץ של דומיננטיות גברית. ב"סמוך על סול" יש מידי פעם הצצה לעתיד הצפוי לגיבור דרך הבזקי פלש פורוורד. סול גודמן יהיה יום אחד אדם מזדקן, מבוהל וחרד לגורלו, שישנה את זהותו מפחד מנקמה ויתפרנס בדוחק בעבודה עלובה בקניון אמריקני. הדבר הרחוק ביותר מטיפוס שיפנה לאחור וילמד את רודפיו לקח שלא יישכחו. הגיבור של "סתם אחד" מתחיל כדמות בסגנון זה, אבל הופך לדבר מאוד שונה.
לעוד ביקורות קולנוע:
הסרט מתחיל ברצפי עריכה אגרסיביים (בהשראת העריכה ב"רקוויאם לחלום" של דארן ארונופסקי) המתמצתים את הרוטינה המשמימה בחייו של האץ' מנסל (אודנקירק). הגבר השפוף מועסק בעבודה משרדית במפעל המתכת הקטן השייך לאביה של אשתו בקה (קוני נילסן). היא עצמה שכחה מתי הייתה הפעם האחרונה שבה נמשכה לבעלה. לזוג שני ילדים: בלייק (ג'ייג מונרו) נער מתבגר שרוחש מעט כבוד לאביו, וילדה קטנה שטרם הפנימה שאביה לוזר.
שני שודדים חודרים בלילה לבית משפחת מנסל. גבר ואישה צעירים ולא מיומנים שגונבים קצת כסף. האץ' לא מנסה להתערב, אך יוצא מעמדת הפאסיביות רק כדי למנוע מבנו לתקוף את השניים. עמדה תבוסתנית למראית עין שרק ממאיסה אותו עוד יותר על הבן, ובוודאי לא תורמת לשיקום הסקס אפיל. מה שמדליק את האץ', הקש ששובר את גב הגמל, הוא הגילוי שהשודדים גנבו פריט שכל ערכו סמלי (צמיד ה"קיטי קאט" של הבת). האפשרות שגם היא תאבד את הערכתה לאב, מעוררת את הצד שהודחק באישיותו.
כבר היו גיבורי סרטי נקמה שהתחילו את הסרט כדמויות עדינות למראה והתנהגות עד שפנו לדרך הנקמה. בשנות ה-70 סרטים כמו "כלבי הקש" (סם פקינפה, 1971) ו"משאלת מוות" (מייקל וינר, 1974) הפכו, בהתאמה, מתמטיקאי מממושקף ואדריכל מתון, לנוקמים אכזריים לאחר הפגיעה בבני משפחתם. בסרטים אלו הטרנספורמציה הייתה חלק מעמדה פוליטית ריאקציונרית הדוחה בשאט נפש את המגמות הליברליות של התקופה.
אצל האץ' זו פנטזיה על שיקום גבריות, שגם אם היא פועלת בסביבה תרבותית שבה "הגבר הלבן" נתפס כמקור כל רוע, מעמעמת כל הקשר פוליטי למען בידור. דרק קולסטאד, התסריטאי של "סתם אחד", כתב גם את שלושת הפרקים בעלילותיו של ג'ון וויק. המפיק דיוויד ליץ' היה במאי שותף בסרט הראשון בסדרת ג'ון וויק, ומאז המשיך לסרטי אקשן אינטנסיביים אחרים. הבמאי איליה נאישולר ביים ב-2015 את סרטו הראשון "הארדקור הנרי", סרט פעולה שכולו צולם במצלמות גו פרו המדמות משחק מחשב של "ירי בגוף ראשון" (FPS). זהו אילן היוחסין שנותן רמז מאוד עבה לאן העניינים בסרט יתפתחו.
האץ', כך מתברר, היה בעברו מחסל עבור השירותים החשאיים האמריקניים. כמו במונולוג בסוף "קיל ביל 2" שבו ביל מסביר לכלה שהיא סופרמן שכלא עצמו בתחפושת של קלארק קנט, כך גם האץ'. כעת הוא מכניס את עצמו לסיטואציות אלימות, ונראה כי כל מכה שהוא חוטף, רק משיבה לו את עוד ועוד מכוחותיו כמחסל-על. ומשם הסרט ממשיך, בדרכו האלימה אך הלא לוקחת את עצמה ביותר מדי רצינות, במאבק מול גנגסטר רוסי בכיר בשם יוליאן (אלכסיי סרבריאקוב) שמנהל את הבנק של המאפיה הרוסית.
לזכותו של "סתם אחד" אין בו ניסיון, מהסוג שיש בסרטי ג'ון וויק, לבנות "מיתולוגיה" מפותלת של עולם פשע רווי מוסדות וטקסים נסתרים. הוא נראה יותר ממוקד בניסיון להיות בידור חד פעמי – וככזה הוא ממוקד ותמציתי גם באורכו (92 דק'). אחרי המערכה הראשונה המציגה את עליבותו של הגיבור, כל שנותר הוא לספק את צופים בהפגנת המיומנויות של הגיבור. בהמשך מצטרף גם אביו הזקן של האץ' (כריסטופר לויד), שלמרות שהוא נראה כזקן תשוש, לא מפתיע לגלות שהוא חולק עבר מקצועי משותף עם בנו. יש גם חצי אח אפרו-אמריקני (הראפר חובב סרטי האקשן RZA) שיצטרף לצוות המתגבש.
בימוי האקשן מיומן והתוצאות המדממות מוצגות בהרחבה. האופי המוגזם של האלימות הוא חלק מהטון הקומי של הסרט, והוא מנטרל את הצורך לחשוב על השלכותיה או סבירותה. למי שאין הסתייגות מוסרית מצורת הבידור המפוקפקת שאותה מציע "סתם אחד" יש סיכוי להנאה מספקת מהסרט.
