קשה לומר על מישהו שהוא נולד לטלוויזיה יותר מאשר על התאומות אולסן. בגיל שרובכם התמודדתם עם מעבר מחלב אם למוצקים, מרי קייט ואשלי כבר לוהקו לסדרה הראשונה שלהן. במשך יותר מ-20 שנה הן עבדו ללא הפסקה בהקמת אימפריית מדיה המבוססת על הופעות טלוויזיוניות וקולנועיות, ולא נגזים אם נאמר שהמצלמה הייתה ההורה השלישי שלהן (וככל הנראה גם גם היציב ביותר מבין האחרים). אחרי שניים וחצי עשורים שבהם הפכו לעשירות מאוד אבל כנראה גם לשרוטות למדי, הן החליטו לפרוש סופית מתחום המשחק ולהתמקד בקריירה שלהן כמעצבות אופנה נחשבות. השבוע מלאו לשתיים 35 שנים - סיבה מספיק טובה לצעוד במורד שביל הזיכרונות ולהיזכר בכל הרגעים הכי משמעותיים (ושערורייתיים) בחייהן.
ההתחלה: מישל טאנר אימפריה
מרי קייט ואשלי נולדו בקליפורניה ביוני 1986 למשפחת אולסן המאושרת, שמנתה אז שלוש נפשות - ההורים ג'רנט ודייב והבן הבכור, טרנט (שנקרא גם ג'יימס). אשלי יצאה ראשונה וכמה דקות אחריה, מרי קייט. עוד כשהיו תינוקות, אמא שלהן שלחה לחברה שלה תמונה של השתיים, ורצה הגורל והחברה עבדה בהפקה של סדרה חדשה עבור רשת ABC בשם "צער גידול בנות", שעוסקת באלמן טרי המנסה לגדל את שלוש בנותיו, בסיוע החבר הכי טוב שלו וגיסו. באותה תקופה ניסתה ההפקה ללהק את דמותה של התינוקת מישל טאנר, וחברתה של ג'רנט שכנעה אותה שבנותיה נולדו לתהילה ולתפקיד.
מרי קייט ואשלי לא היו תאומות זהות - עובדה שהלכה וקיבלה ביטוי ככל שהן התבגרו - אבל היו דומות מספיק כדי לגלם את טאנר הצעירה. תאומות הן הג'קפוט של ההפקה הטלוויזיונית: החוק בארצות הברית מאפשר לילדים לעבוד מספר מוגבל של שעות ביום, וליהוק של זוגות תאומים לגילום דמות אחת היא דרך מקובלת להכפיל את קצבת שעות הצילום המותרות. בסופו של דבר, ברוב הסצנות בעונה הראשונה שיחקה מרי קייט, כיוון שאשלי הייתה קצת יותר קשה לניהול ובכתה המון על הסט. על פי אתר E! Online, שתי התאומות לא חסכו ביבבות על הסט, פרט מעניין בהתחשב בעובדה שהן נבחרו מתוך 20 זוגות תאומות דווקא כי היו היחידות שלא בכו באודישן. הבכי על הסט הוציא את ג'ון סטאמוס (הדוד ג'סי) מדעתו, ששכנע את ההפקה להחליף אותן. במקומן, לוהקו לסדרה זוג תאומות ג'ינג'יות אך למרבה התדהמה של כל הנוגעים בדבר - גם הן בכו על הסט, והתאומות אולסן הוחזרו לתפקיד כלאחר כבוד.
האולסניות התבגרו מול המצלמות והפכו בהדרגה לכוכבות. הן עבדו ללא הפסקה והרחיבו את מפעלי המשחק שלהן, הפעם כתאומות, לסרטי קולנוע ו-וידאו, וקצרו הצלחה מסחררת. במקביל, הן ייסדו מועדון מעריצים שעליו ביססו אימפריית מרצ'נדייז שלמה, החל ממוצרי הלבשה, קוסמטיקה, בובות בדמותן, בשמים, מוצרי שיער, מגזין, משחקי מחשב ומה שאתם לא רוצים. בשנת 1993, כשהאולסניות היו בנות שש בלבד, הוקמה ביחד עם המנהל האמנותי שלהן, רוברט ת'ורן, חברה על שמן - DualStar - שתחתיה יוצרו ושווקו כל המוצרים האלה. כשמלאו להן 18, הן קנו מת'ורן את חלקו בחברה והשתלטו עליה. "תודה לאל שההורים שלנו התעקשו שנהיה מעורבות בחברה", אמרה פעם אשלי בריאיון ל"ניוזוויק".
משפחת אולסן, שהמשיכה להתרחב והביאה בינתיים לעולם גם את האחות הצעירה, אליזבת, לא לגמרי ידעה איך לאכול את ההצלחה המסעירה של הבנות, ובשלב מסוים, אחיהן ג'יימס אף התוודה שהוא הולך לאיבוד בצילן של אחיותיו הקטנות. אליזבת, מצידה, סיפרה בגיל מאוחר יותר שסבלה מתשומת הלב התקשורתית המופרזת שהופנתה אל המשפחה כולה, וכשהייתה בתיכון המציאה לעצמה שם משפחה שונה כדי לבלבל את האנשים שניסו להתקרב אליה רק להיות מקורבים יותר לתאומות המפורסמות.
ב-1995, כש"צער גידול בנות" ירדה מהמרקע, הוריהן של מרי קייט ואשלי הפרידו כוחות והתגרשו. אחרי הגירושים אבא אולסן נקלע לחובות כספיים, אך למרות עושרן המופלג של בנותיו (בגיל תשע עמד שוויין המשותף על 10 מיליון דולר), הן לא מיהרו לחלץ אותו. באותו הזמן הוא גם מיהר להינשא לאישה צעירה ממנו בשנים רבות, והשניים הביאו לעולם שני ילדים משותפים. באותו הרגע, התאומות הבלתי נפרדות דווקא לא מצאו את עצמן באותו צד משפחתי - אשלי נעדרה מהחתונה, בעוד שמרי קייט דווקא הגיעה ואפילו שימשה כשושבינה.
גיל ההתבגרות: מגלגלות מיליונים, נאבקות במשקל ומתרחקות מהוליווד
במהלך שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, שיחקו התאומות בכמה סרטי נעורים וסדרות ("מותק, הילדות התחלפו", "דרכון לפריז" ועוד), אבל אף אחד מהם לא זכה להצלחה מסחרית או הפך אותן לשחקניות מוערכות במיוחד. הן המשיכו לנהל את אימפריית המרצ'נדייז המבהילה בגודלה, שעתידה לגלגל מיליארד דולר בשנה כשיגיעו לגיל 20, אבל אף אחת מהן לא נראתה מאושרת במיוחד. זו הייתה ילדות שהתנהלה בעיקר על סטים של סדרות טלוויזיה וקולנוע, והותירה בהן משקעים עמוקים.
ב-2010 סיפרה מרי קייט שכשהיא מסתכלת על תמונות שלה כילדה היא לא מרגישה שום חיבור לדמות שהיא רואה, וחשפה שבזמנו הרגישה כאילו הן "קופים קטנים שמופיעים במופע בידור. אני לא מאחלת ילדות כזאת לאף אחד". אשלי הייתה קצת יותר לקונית, אבל הבהירה שגם היא לא חוותה הנאה גדולה וש"סדר היום שלנו היה מתיש". הקהל שלהן כל כך התרגל לנוכחותן בסלון שלו שלא פלא שאיש לא חס על הפרטיות שלהן. כשהיו בנות 16 הן אפילו סיפרו בריאיון ל"רולינג סטון" על כתבת שהרשתה לעצמה לשאול אותן אם הן עדיין בתולות. מנשף הסיום של התיכון הן נעדרו, אבל אז לפחות הייתה להן סיבה טובה והגיונית - הן הנחו את "סאטרדיי נייט לייב". כפיצוי, הצוות כתב עבורן מערכון מיוחד על נשף הסיום שלהן.
השילוב של גיל ההתבגרות והסלבריטאיות גבו את המחיר. כשמרי קייט הייתה בת 17, פרסם מגזין "פיפל" ידיעה לפיה היא נאבקת עם אנורקסיה והפרעות אכילה, והשמועות טענו שהיא התמכרה לתרופות. אבא ואמא אולסן עשו לה אינטרוונשן, ואכן, אנשי יחסי הציבור של מרי קייט דיווחו כי היא מחפשת עזרה כדי להתמודד עם הבעיה, אבל אם אפשר, לא על חשבון עבודה.
מרי קייט נשלחה לבדה לטיפול במרכז גמילה ביוטה שממנו יצאה אחרי חודש, ואז הוריי השנה הצמידו לה מלווה שישהה איתה ללא הפסקה ויוודא שהיא אוכלת. כדי להבהיר לה שהם רציניים הם גם החרימו לה את הלנד-רובר. בריאיון מפורסם אצל אופרה, כשמרי קייט התלוננה על החוצפה של אנשים שנכנסים לה למכנסיים וטוענים שהיא רזה מדי, אופרה קטעה אותה ותבעה לדעת מה המידה שלה. מרי קייט המבוהלת גמגמה לרגע, ואופרה חתמה את העניין בבדיחה מעופשת לקול צחוקם של האנשים בקהל.
חיים הרחק מאור הזרקורים החלו לקסום יותר ויותר לאשלי ומרי קייט, ורגע אחרי שסיימו להצטלם עם הכוכב שלהם בשדרת הכוכבים ההוליוודית, הן ארזו את עצמן ונרשמו לאוניברסיטת ניו יורק, אבל נשרו זמן קצר לאחר מכן כשהרגישו שהן לא יכולות לסמוך על איש בסביבת הלימודים שלהן. השיא נרשם כשספנסר פראט, שהתמחה בהמשך בצלופחות ריאליטי ("הוליווד הילס") ועשה לעצמו שם כאדם מזעזע, מכר למדורי הרכילות תמורת 5,000 דולר תמונה של מרי קייט באירוע שבה היא נראית כאילו ניהלה יחסים קרובים מאוד עם הטיפה המרה. מרי קייט חזרה ללוס אנג'לס כדי לנהל את התאגיד המשותף שלהן, וכמה חודשים אחריה נטשה גם אשלי.
בשנת 2004 שיחקו התאומות אולסן ב"יום בניו יורק", הסרט המשותף האחרון שלהן, שהיה גם הפרויקט האחרון שבו שיחקה אשלי. הסרט, שלא הצליח בקופות, חתם רזומה של 27 פרויקטים משותפים - סדרות וסרטים - שבהם לקחו השתיים חלק בין השנים 1992 ו-2004. מרי קייט עוד המשיכה לשחק במשך מספר שנים בתפקידי משנה (אחד מהם היה ב"עשב של השכן" ובסרט "פקטורי גירל"), עד שב-2012 נשבר גם לה, והשתיים הוציאו הודעה משותפת שהן קוברות רשמית את קריירת המשחק ומתפנות לתחביבים נוספים כמו עיצוב אופנה. באופן טבעי הן גם סירבו, שנים מאוחר יותר, להצעות שהגיעו מהפקת הגרסה המחודשת של "צער גידול בנות", שלא התבלבלה והציעה את התפקיד של מישל טאנר הבוגרת לאחותן אליזבת (ללא הצלחה).
שוברות שורות: ההצלחה המסחררת בעולם האופנה
ההתנסות הראשונה של התאומות עם עיצוב אופנה הגיעה במסגרת ליין הנערות Real Fashion for Real Girls, שעיצבו בעצמן מגיל 10 ושווק בסניפי וולמארט ברחבי ארצות הברית. אבל הדבר האמיתי הגיע ב-2006 כשהתאומות ייסדו את The Row, מותג אופנה יוקרתי שנקרא על שם סביל רואו, רחוב החייטים בלונדון. הוא נולד בעקבות החיפושים של אשלי אחר הטי-שירט הלבנה האולטימטיבית, שאותה לא מצאה עד שהחליטה לעצב אחת כזו בעצמה. המותג התחיל עם טי-שירטס וטייץ והתרחב לקולקציה שלמה שכללה גם פריטים מורכבים כמו ז'קטים ומכנסיים מחויטים. הסטייל של The Row מתאפיין בקווים פשוטים אך עשוי מבדים איכותיים מאוד, והמחירים שלו נעים סביב ארבע ספרות לפריט.
חלוקת התפקידים ביניהן מוגדרת: אשלי אחראית על הצד הטכני ומרי קייט על הצד האסתטי. השנים שבילו בישיבות עם אנשי ונשות העסקים שניהלו את הקריירה שלהן הקנו להן יתרון ברור כשזה הגיע למספרים וניהול. למרות שהן לא קידמו אותו תחת שמן (הוא אפילו לא מופיע על הטיקט), לא דיגמנו עבורו ואפילו חיכו כמה שנים לפני שהתראיינו בנושא, המותג הפך לפופולרי במיוחד בקרב סלבס ופאשניסטות ונפוץ על שטיחים אדומים. ב-2007 הן החליטו לפנק גם נשים עם ארנק פחות עמוק, והקימו את הליין הקז'ואלי והזול יותר שלהן שנקרא אליזבת אנד ג'יימס, על שם אחיהן הגדול ואחותן הקטנה.
למרות שהאחיות אולסן בהחלט הצטיינו בכל הנוגע לרווחים או הערכה מקצועית (הן זכו יותר מפעם אחת בפרס מעצבות השנה של איגוד המעצבים האמריקני), העסק שלהן גם הרגיז לא מעט אנשים. ב-2012 כללה הקולקציה שלהן תיק מצופה בגלולות שזכה לתג המחיר הנאה של 5,000 דולר - מעט סר טעם בהתחשב בהיסטוריה הנרקוטית לכאורה של מרי קייט והקונוטציה הכללית.
באותה שנה הן עצבנו גם את PETA, עמותה חזקה וקולנית לשמירה על זכויות בעלי החיים, כששילבו פרווה אמיתית בחלק מהעיצובים. זה הסלים לכינוי "טרולסן טווינס" שהארגון העניק לשתיים והגיע עד לאתר בשם Meet the Trolsen Twins, בו הגולשים יכלו להלביש את השתיים, או יותר נכון, דמויות מחשב כעורות שלהן, בחיות מדממות ומתות. אם זה לא מספיק, ב-2015 הן נתבעו על ידי מתמחים שעבדו אצלן בעקבות טענות על ניצול. המתמחים טענו שהם עבדו 50 שעות בשבוע ללא תמורה וחלקם אושפזו בעקבות התייבשות. התביעה נגמרה בפשרה של 140 אלף דולר - פחות מאלף דולר למתמחה.
בהתחשב בחשיפה המאסיבית של מרי קייט ואשלי בשני העשורים הראשונים לחייהם, זה רק טבעי שכל מה שהן רצו היה להשאיר את החיים הפרטיים שלהן לעצמן. למעריצים שלהן לא נותר אלא להזין את עצמם באולד פאשן וויי - פפראצי ומדורי רכילות. ההופעות הפומביות שלהן הפכו נדירות יותר ויותר והן נעדרו כמעט לחלוטין מהרשתות החברתיות. ב-2016 הן העלו את הסלפי הראשון והיחיד שלהן בחשבון של רשת הקוסמטיקה ספורה, והשתמשו בו במשך 24 שעות כדי להציג את הקולקציה החדשה של אליזבת אנד ג'יימס. כמו כן, ב-2019 העלתה השחקנית אשלי בנסון ("שקרניות קטנות") סרטון וידאו קצר ששלחו לה השתיים, שבו הן מאחלות לה יום הולדת שמח. שתי הגיחות האלה שיגעו את כלי תקשורת, שבגדול מטפחים חולשה לכוכבים מהסוג הקשה להשגה.
טובות בזוגיות זו עם זו, פחות עם אחרים
גם כשזה הגיע למערכות יחסים רומנטיות, האולסניות לא הלכו בתלם. מערכת היחסים הזוגית המסוקרת והמשונה ביותר שעל הפרק היא כנראה זאת של מרי קייט עם אוליבייה סרקוזי, חצי האח של נשיא צרפת לשעבר, ניקולה סרקוזי. 15 השנים (ו-40 הסנטימטרים בערך) שהפרידו ביניהם לא הפריעו לשניים להתחתן ב-2015 אחרי כמה שנות זוגיות, בחתונה מוזרה שהבופה שלה כלל קערות מלאות בסיגריות. חמש שנים אחרי זה, במהלך משבר הקורונה, הגישה האולסנית בקשה לגירושים, ובהמשך הפכה אותה לבקשת חירום בטענה שבעלה מנסה להוציא אותה מדירתה בניו יורק ושהוא ביטל את חוזה השכירות על הדירה ללא הסכמתה או ידיעתה.
עקב הקורונה היא הגישה את הבקשה באופן מקוון, מה שסייע לדליפה של הפרטים - אך זה לא עזר. הצרפתים לא אישרו את הבקשה הדחופה שלה והיא נאלצה לעבור לגור עם אחותה עד שהסכם הגירושים נחתם כמה חודשים מאוחר יותר, ב-2021. הנשמות הטובות מספרות שבזמן הסגרים הזמין סרקוזי את אימא שלו, את אשתו לשעבר ואת הילדים המשותפים לגור איתם באותו הבית. וכפי שניסח את זה המקור העלום של "פייג' סיקס" - אולי הצרפתים מתנהגים אחרת כשזה מגיע לנישואים. מרי קייט כנראה כן חיבבה את הילדים של בעלה, אבל לגור עם אשתו לשעבר באותו בית לתקופה בלתי מוגבלת היה קצת יותר מדי.
שמה של מרי קייט (שגם נתפסה מתמזמזת עם קנייה ווסט לפני כעשור) נקשר שלא בטובתה גם במותו של השחקן הית' לדג'ר, כשזה נמצא ב-2008 מת בדירתו על ידי המסג'יסטית שלו. שיחות טלפון ממרי קייט, שהמסג'יסטית מצאה בנייד שלו, גרמו לה להתקשר אליה ראשונה. שומרי הראש שלה הגיעו עם המשטרה וכוחות ההצלה, ומכאן החל מסע לחצים על האולסנית לשתף פעולה עם החוקרים הפדרלים, דבר שהיא הסכימה לעשות רק אם תינתן לה חסינות. מותו של לדג'ר ממנת יתר של תרופות חשף מערכת יחסים סודית בין השניים, שלפי ההערכות נמשכה מספר חודשים. בסופו של דבר, החקירה נסגרה.
אשלי, לעומת זאת, הייתה קצת פחות סנסציונית. ברזומה הרומנטי שלה אפשר למצוא בחור בשם ג'ורג' קונדו שמבוגר ממנה ב-30 שנים, את דיוויד שולץ (17 שנים) ואת ריצ'ארד ז'אק (30 שנה), והיום היא במערכת יחסים עם האמן לואי אייזנר (שקטן ממנה בשלוש שנים).
ואז הגיעה אליזבת
אם האחיות אולסן נטשו מאחור את קריירת המשחק, יש במשפחה מי שמרימה את הכפפה וממשיכה את המסורת. אליזבת, אחותן הקטנה, התקדמה לאיטה בשלל פרויקטים עד שפרצה הודות לסרטי מארוול "הנוקמים: עידן אולטרון", "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" ולסדרה "וונדה וויז'ן", שבהם היא מגלמת את וונדה מקסימוף, אחותו התאומה של קוויקסילבר, בעלת כוחות טלקינזיס ויכולת להפעיל מניפולציות על מחשבות.
בניגוד לאחיות שלה, היא גם מצליחה לזכות בהערכת המבקרים כי אולי היא - מה אתם יודעים - באמת יודעת לשחק. שזה בסדר, כי כמו שזה נראה, היא לא חולקת איתן את חוש הסטייל. כך או ככך, היא מעריצה את האחיות הגדולות שלה, ומצהירה שלמדה מהן המון על התנהלות בתעשיית הבידור.
מרי קייט ואשלי, שסיפרו לא פעם כי הן קוראות את המחשבות האחת של השנייה, ולא פעם הזיכרונות שלהן מתערבבים (תופעה ידועה בקרב תאומים), למעשה לא פצחו בשום שלב ביחסים עצמאיים, אלא נשארו תמיד יחד. למרות דיווחים לפיהם מרי קייט עברה כמה ניתוחים פלסטיים בניסיון ליצור הבדל ניכר בינה לבין אחותה, הן עדיין מתפקדות כמפלצת דו ראשית. כמו שאשלי הסבירה ל"וול סטריט ג'ורנל" בריאיון נדיר שהעניקו בשנת 2018, הן בוגרות של 32 שנות לימודים בתקשורת הדדית והיחסים שלהן נעים בין שותפות, חברות ונישואים. "כמובן שהיו עליות ומורדות", הן סיכמו זאת, "אבל עשינו, ואנחנו עדיין עושות, הכל יחד".
