העולם מנסה להדביק הגדרות למיקה בן שאול, והיא מנסה לברוח מהן כמו מאש. משוררת ושחקנית? היא מעדיפה את הכינוי "חובבת מילים". אושיית אינסטגרם? היא בסך הכל כותבת את מה שקורה בלב שלה, ואם מישהו מזדהה הוא מוזמן להצטרף לחגיגה (עד עכשיו הצטרפו מעל ל-90 אלף איש, בקטנה). לסבית? ביסקסואלית? היא מעדיפה לומר שהיא "אוהבת בעיקר נשים". מיקה בן שאול נלחמת על זכותה לספר את הסיפור של עצמה במילים שלה. ואכן, יש לה סיפור לספר.
אפשר להתחיל בבית הספר למשחק בית צבי, שנת 2014. בן שאול הייתה בת 24. "למדתי שם מ-2011, והייתי מאוד מוצלחת. חזו לי גדולות, ואני קיימתי. אבל חודש לפני סיום הלימודים חטפתי התקף מאניה, וזה די שינה לי את החיים", היא אומרת, ומיד מתקנת: "לא די שינה, אלא מאוד. קרו דברים לא שפויים. פעם כתבתי על זה: 'היית מבחוץ פנימה ועכשיו את מבפנים החוצה'".
הבנת מיד מה קורה לך?
"לא! זה היה טירוף מוחלט. בחיים לא עשיתי אסיד, אבל אני מניחה שזה בדיוק ככה. הייתי במסע צלב להפיץ אהבה בעולם. כשאת במאניה את בטוחה שאת יודעת מה עומד לקרות, ושאת הכי חכמה בעולם. וחצי מזה שטויות, כן? במקרה שלי, הייתי בטוחה שיש לי גורל משותף עם שלושת הנערים החטופים, ושאני צריכה להפיץ אהבה כדי שהם ישתחררו. זה היה לפני שידענו שהם מתים. הלכתי למחלקת המיון של תל השומר ופשוט חיבקתי אנשים. אמרתי להם: 'לך לכל מי שאתה אוהב, תגיד לו שאתה אוהב אותו. תתקשר לאמא שלך כדי להציל אותי'".
בדיעבד, יש לך מחשבות למה דווקא הסיפור של הנערים תפס אותך?
"אמא שלי כתבה על זה אחר כך קטע שבו היא סיפרה איך היא חוותה את כל הסיטואציה הזו מהצד. היא מצאה אותי שם במיון, אחרי מסע הצלב הזה, מעוכה ומפוחדת ומבוהלת נורא. זו הייתה טראומה לכל המשפחה. והיא סיימה בשאלה - 'איך לא לכולם יש מאניה-דיפרסיה בארץ מוכת החלומות שלנו, ואיך לא כולם הולכים להפיץ אהבה?'".
ההתקף הזה בעצם סיכל את סיום הלימודים שלך?
"כן. מאניה היא מצב של אושר עילאי ויציאה מאיזון, ואחר כך מגיע הדיכאון. בזמן שכולם עשו אודישנים אני הייתי בבית. במשך חצי שנה לא יצאתי כל כך. לא היה לי כוח לקום או לצאת. לא היה לי כוח לעשות כלום. לקח לי זמן להתרגל לכדורים ולהבין מה קורה".
זה נשמע נורא מפחיד.
"זה היה מפחיד ברמות והייתי שבורת לב מאוד, הרבה מההתקף נבע גם מזה. ואז התחלתי לכתוב, מתוך העייפות ומתוך זה שלא היה לי כוח לצאת מהמיטה. בהתחלה כתבתי בטלפון, וחשבתי 'מה כבר יכול לקרות?' מעולם לא כיוונתי שזה יהיה המקצוע שלי או הפרנסה שלי, בחיים לא. מבחינתי זו הפתעה מדהימה".
שנה אחרי שיצאה בסערה מהדלת של בית צבי, הגיע זמנם של השירים האלה לראות את אור המסך הווירטואלי. חיש מהר הגיעה גם התהילה. "זה לא היה מכוון ויראליות. רציתי שחברות שלי יקראו, ובהתחלה זה היה עמוד פייסבוק שעקבו אחריו רק כמה אנשים שמכירים אותי", מספרת בן שאול. לאחר שהיא הגיעה לכמה עשרות אלפי עוקבים ברשת הכחלחלה, היא החליטה לעבור לאינסטגרם. נכון להיום את "שירי מיקה" קוראים במרץ עשרות אלפי אנשים, אם לא יותר (בן שאול מספרת כי פילוחי הסטטיסטיקה מראים ש-90 אחוז מהעוקבים הם נשים, ורובן בשנות ה-20 וה-30 לחייהן, וזאת למרות שהיא לא כותבת לנשים בלבד). גם בכירי סלבריטאיי ארצנו מלייקקים ומשתפים במרץ את השירים הקצרצרים, הישירים והחשופים של בן שאול.
"זה הכול מפה לאוזן ומאנשים שמתייגים אחד את השני. מעולם לא שמתי על זה כסף, זה אורגני לגמרי. וזה גם הפך לפרנסה שלי. אני לא מפרסמת שום דבר בעמוד - חשוב לי שהוא יהיה מאוד נקי, אלא אם כן יהיה מדובר במשהו שמאוד מתאים למסר שאני רוצה להעביר - אבל אני מפרסמת שם את הספרים שלי ואנשים מזמינים אותם. ככה אני חיה היום, תודה לאל".
אגב, היא לא עוקבת חזרה אחרי כל סלב שעוקב אחריה, ולא משנה מי הוא או מה הוא. "הייתה מישהי מוכרת, שלא אנקוב בשמה, שהיה לי תאקל איתה אחרי שהיא גנבה לי טקסט. כתבתי אותו בשבילה אבל היא לא נתנה לי קרדיט, אלא העלתה אותו כשלה ובקולה. משהו מגעיל ממש, כך שלמדתי כבר על בשרי. אז מי שלא צריך לעקוב אחריי, שלא יעקוב אחריי. יש גם איי-ליסטרים (מפורסמים מהשורה הראשונה, י"פ) שחסומים אצלי", בן שאול מספרת. אבל זה אירוע חריג ולרוב נדמה שעל "שירי מיקה" שורה בעיקר הרמוניה של סולידריות ואמפתיה בין הכותבת והקוראות.
"לא כולם יאהבו אותי. זה בסדר גמור"
ספרה החדש והשלישי של בן שאול נקרא "כספר פתוח". שוב ושוב חוזר בו דימוי של שלושה ירחים - חסר, מתמלא ומלא. "הדימוי הזה של הירח הולך ומעמיק עבורי. אני מאוד אוהבת אותו. גם יש לי קעקועים של ירחים שהולכים ומתרוקנים לאורך עמוד השדרה", היא מספרת, ומונה כמה מהדברים מעוררי ההשראה שהיא מוצאת בגוף השמימי הזה: "אני אוהבת את העובדה שהוא תמיד מלא, גם כשהוא ריק, את זה שאין לו בעצם אור משלו ואת זה שהוא נאמן לכדור הארץ ומסתובב בשקט". גם הספר הזה נחלק לשלושה שערים, בהתאם לשלות מצבי הירח - "משירים ריקים, על דיכאון ועבירות מיניות", דרך "שירים עם קצת אור" ועד ל"שירים שאומרים על החיים תודה", כהגדרת המשוררת. השירים בספר, כמו באינסטגרם, אינם מנוקדים. "בשביל מה? כדי להיראות כמו שירה יפה? זה אליטיסטי וזה בדיוק מה שאני מתנגדת אליו. הרי רובנו לא מנקדים ביומיום וגם לא יודעים לנקד".
כשרק החלה לעבוד על הספר, בן שאול רצתה מוצר ללא כריכה, בהתאם לכותרת, אבל לבסוף אנשי ההוצאה שכנעו אותה שכל ספר צריך איזה חומר שישמור עליו, אחרת ייפגם. היא התפשרה ובחרה ב"כריכה בצבע עור". "זה היה שיעור מעניין, שכל אחד צריך איזשהו עור בעולם, גם אם הוא דק", היא אומרת. שיעור נוסף, מוקדם יותר, עסק ביכולתה לפנות לקהל עם כמה שפחות מתווכים. "משכתי את כל הספרים שלי מהחנויות כי זה לא משתלם. עכשיו אני המקור היחיד שאפשר להשיג ממנו את הספרים שלי. הפכתי למעין מחתרת כזו", היא מתגאה. ההשקה של הספר תתקיים ביום שבת הקרוב (3 ביולי, 20:00) ב"טרמינל 4" במתחם התחנה בתל אביב. בן שאול תבצע במהלכה את שיריה, ותנסה לשמור על הקשב של הקהל למשך כשעה שלמה, כמעט ללא ליווי מוזיקלי.
אני מניח שלפעמים את מקבלת ברשתות גם תגובות פחות נעימות.
"לא המון. יש כל מיני עמודים כמו 'שירי צביקה' ו'שירי פיתה' שצוחקים על השירים שלי, כי הם מאוד פשוטים ולא מתיימרים. יש גם דברים מאוד קצרים, או דברים מאוד ארוכים, ויש אנשים שזה לא יורד להם בגרון. ואתה יודע מה? זה בסדר גמור. לא כולם יאהבו אותי. יש גם כאלה שאומרים שהשירים שלי קלישאתיים או אוטופיים, וזה הכי מצחיק, כי אני ממש לא באה מאוטופיה כשאני כותבת".
אני מניח שבעיני עצמך את הכי פחות קלישאתית ונאיבית שאפשר.
"בעיני עצמי אני אמיצה ברמות".
בתוך השיח הספרותי יש דיון מתמשך על המתח שבין ספרות יפה לבין המיידיות וההמוניות של הרשתות החברתיות. זה משהו שמעסיק אותך?
"כתבתי פעם את המשפט 'רוצי עם האוהבים'. תמיד יהיו אנשים שלא יאהבו את הדברים שלי, אבל אני יודעת שלי הם עוזרים, וכולם מוזמנים להצטרף למסע שלי ולעזור לעצמם. אני יודעת מנבכי נפשי שאני לא כותבת בשביל למצוא חן. יש בספר החדש שיר שאומרת את זה. 'אני לא כותבת כדי למצוא חן / אני כותבת כדי להצליח לנשום / יכול להיות שהמילים היו יפות יותר אם הייתי מכוונת לכך / אבל זה לא מה שחשוב כשהחיים שלך היו תלויים בזה'. אני חושבת שזה אומר די הרבה".
כאמור, המילה "משוררת" לא נוחה במיוחד למיקה בן שאול, ואפשר להבין למה. מצד אחד, היא מעידה שהיא מרבה לקרוא שירה, ובין ההשראות שלה היא מונה שורה ארוכה של כותבות שזכו למעמד מונומנטלי: המשוררת הפינית אווה קילפי, שהצליחה לשבות את לב הקהל הישראלי, תרצה אתר ("שלא זכתה לכבוד שהיא ראויה לו"), יונה וולך, רחל, זלדה, לאה גולדברג וגם הסופרת וירג'יניה וולף, עם "החדר משלך" שלה.
רופי קאור
ומצד שני, עולמה מורכב גם מתכנים אחרים, עכשוויים יותר, והיא עוקבת באדיקות אחרי הקריירה של המשוררת והפרפורמרית הקנדית-הודית רופי קאור, שעליה היא מעידה: "היא ההשראה שלי, מהבחינה הזו שאפשר לדבר על הכול ולא לשתוק". ואכן, קאור כותבת על הכל - מהטרדות מיניות, דרך ההדרה של המחזור החודשי הנשי מהתרבות ועד המפחים הקטנים או הגדולים ביותר של הנפש. כמו קאור (שספרה "חלב ודבש" ראה אור בעברית), גם בן שאול ששה לבצע את שיריה מול קהלים גדולים ככל שאפשר, בקולה ובנוכחותה. ההגשה שלה נושקת לעולמות הספוקן-וורד, כראוי למי שהגיעה אל השירה מתוך עולמות המשחק. התוכניות שלה לעתיד כוללות תרגום של כמה משיריה לאנגלית וסיבוב הופעות ברחבי העולם. "זה יקרה, כי אני זו שמחליטה", היא אומרת בפסקנות.
הקריירה שלה בתיאטרון הולידה גם את המופע המוזיקלי-קומי "לסביהונסט" (אם פספסת את משחק המילים, קראו שוב), שרץ על הבמות במשך כמה שנים, מתוכן שנתיים בתיאטרון הלאומי "הבימה". "זה היה מוצלח. הרבה מאוד אהבו את זה וזה גם היה חשוב לי באופן אישית, כי אני אוהבת נשים בעיקר", היא מספרת, ומבהירה: "אם שואלים אותי, אני לא אומרת שאני לסבית או ביסית".
למה חשוב לך לנסח את זה ככה?
"אני חושבת שבן אדם לא מסתכם בהגדרה שלו. אני אומנם אישה של מילים, אבל מילים הן בסך הכל קווי מתאר. היה לי דיון ארוך מאוד על זה עם חברה, שניסתה שאתקבע על הגדרה כלשהי, אבל קשה לי עם זה. אנחנו כל הזמן משתנים. גם הספר הראשון והשלישי שלי שונים זה מזה. אני לא יכולה להגדיר משהו קבוע בבטון, הכול כאן חול".
את כותבת על נושאים חשובים, אבל החשיפה אליהם מתרחשת תוך כדי גלילה. עולה שאלה: זה עומק או רק הצצה לעומק? רגע לפני השיר מופיעה תמונה של המבורגר ומיד אחריו קופץ סרטון של חתול.
"אני חושבת על הסרט 'מטריקס', שיש לו הרבה אנלוגיות לחיים. הוא מספר על סיסטמה שמנסה שנהיה שכולנו נהיה אותו דבר, לא יותר מבטריות. אבל אני חייבת לשחק איכשהו את המשחק דרך המשחק כדי לשבור אותו, לכן אני באינסטגרם, לגמרי באינסטגרם וחזקה באינסטגרם. אני שוברת את המערכת מבפנים כי אני לא שמה תמונות שלי בביקיני, אלא תמונות של הנפש שלי שבורה. זה החוזק בעיניי".
בן שאול מודה שלצד הפואטיקה, חשוב לה להעביר בשיריה גם מסרים. לדוגמה: טפלו בעצמכם או "בטחו בקולכן". לכן, חלק משיריה דומים במבנה שלהם או באוצר המילים שלהם לז'אנר המכונה "משפטי העצמה" ונדמה שאין לה שום בעיה עם זה. להיפך. היא עצמה מטופלת מזה כמה שנים (ובצורה הדוקה יותר מאז שחוותה התקף מאניה-דיפרסיה שני, בשנת 2017) והיא סבורה שכל אחד יכול להרוויח משהו מהצצה פנימה. פוסט ויראלי שלה שעסק בכדורים פסיכיאטריים זכה לכ-7,000 לייקים, בין היתר מידוענים כמו יהודה לוי ושירי מימון, שעזרו להפיץ את הבשורה. בן שאול מקווה שהמילים שלה יעזרו "לכל מי שנמצא בחרדה ממש עכשיו, כי הוא פוחד שיגלו שהוא לוקח כדורים".
את מספרת שמאז הקורונה מזהים אותך הרבה יותר ברחוב, כי השירים והסרטונים שלך הלכו וצברו תאוצה בזמן הזה. זה כיף או שזה נטל, להיות כל הזמן נחמדה לכולם ולהתלבש יפה?
"איזה להתלבש יפה, אני יוצאת עם פיג'מה וגולגול. כמו השירים שלי", בן שאול צוחקת. "גם את הלייבים שלי אני עושה באופן די ספונטני, אני לא ממש משחקת את המשחק הזה. וחוץ מזה, מרגש מאוד לראות פתאום עיניים, אחרי כל המספרים ברשתות. מה שמרגש אותי זה שעכשיו אני מפיצה אהבה, כמו שרציתי בהתקף הראשון שלי, אבל בדרך שפויה ופרקטית. אני כבר לא צריכה לפחד על החיים שלי בשביל שאנשים ישלחו לאמא שלהם איזה שיר כי הוא נגע בהם".
כיום את פוחדת מההתקף הבא?
"לא, כי אני מטופלת מאוד. ההתקף השני קרה כי הפסקתי לקחת את התרופות על דעת עצמי. עכשיו אני ילדה מאוד טובה, אני לא מרמה ואני מרגישה שיש לי איזו רשת של ביטחון, אפילו יותר מבן אדם שלא מטופל. בספר החדש שלי כתבתי: 'זה לא שהתהומות נעלמו, פשוט למדתי לשמור על שיווי משקל'".
שאלה אחרונה, את בטיקטוק?
"לא ממש. יש לי חשבון, אבל אין לי עוקבים. אם אמצא דרך לרקוד תוך כדי שירים וזה, אז אולי".
