בשנה האחרונה בריטניה סוערת נוכח התהפוכות הדרמטיות והסכסוכים הפנימיים במשפחת המלוכה. העימותים עם מייגן מרקל, בחירת לבו של הנסיך הארי, שמעולם לא התקבלה כבת בית - הביאו לבסוף לקרע בלתי ניתן לאיחוי. אבל תככים ומזימות הם לא מנת חלקו של ארמון בקינגהאם בלבד, אלא היו נפוצים גם מעבר לכביש, בשכונת היוקרה בלגרביה שבלונדון, כבר באמצע המאה ה-19. זהו הרושם שמתקבל מסדרת הדרמה התקופתית "בלגרביה" (המשודרת בימים אלה ב-HOT ו-yes), שעלילתה מתחוללת בקרב האריסטוקרטיה המקומית במהלך התקופה הוויקטוריאנית.
"בלגרביה" - טריילר
(EPIX)
בין הגינונים הקרירים וכוסות התה החמימות, מבעבעים מאבקים ותשוקות, רומנים ובגידות. זה קורה במשפחות הכי טובות, כולל אלו העשירות, המחונכות והמנומסות. וכמו בבית המלוכה הבריטי, גם כאן יש כלה שאפתנית, ספק ערמומית, שנתקלת בהתנגדות מצד הורי החתן. השחקנית אליס איב, שמגלמת אותה, רואה בה הרבה יותר מאישה תככנית תאוות בצע ומעמד.
"הדמות שלה משתנה במהלך הסדרה. בהתחלה היא בהחלט מוצגת כאדם מאוד מסוים, אבל בהמשך את מאמצת את הזווית שלה ומבינה כמה קשה זה לחיות בבית שבו חמתך אינה אוהבת אותך, בעוד שכל מה שרצית זה להיות נאהבת על ידה", אומרת איב בראיון ל-ynet, "העניין העיקרי כאן נוגע לנקודת המבט".
איב מגלמת את סוזן, צעירה יפהפייה שמצטרפת לבית משפחתם המכובדת של איש העסקים ג'יימס טרנצ'רד (פיליפ גלניסטר) ואשתו אן (טמסין גריג), בעקבות נישואיה לבנם יחידם אוליבר (ריצ'רד גולדינג). בעוד שההורים מתמודדים עם סוד מן העבר הנוגע למות בתם האהובה, ומנסים להדוף את חרושת השמועות בבלגרביה, סוזן מפלסת לעצמה דרך חלופית, ולא בהכרח הגונה, במעלה הסולם החברתי בשכונת היוקרה. החתרנות הבלתי נלאית שלה נתקלת בחשדנות מצד אן, שוב, קצת כמו במקרה של מייגן מרקל.
כשהיא מתבוננת על הארכיטיפ של דמות הכלה הערמומית, שחוזרת על עצמה בסיפורים מכל התקופות ובכל המקומות, היא בוחנת אותה דרך עדשת הפמיניזם של ימינו. "אני חושבת שבאופן היסטורי, דמויות נשיות עוצבו כאויבות אחת של השנייה, וזה לא חייב להיות ככה", היא טוענת, "אולי בעקבות כל השינויים ביחסים בין נשים, ההתעוררות של הפמיניזם והאחווה הנשית, לא תהיה יותר עוינות כזאת בין נשים, ונהיה מסוגלות לתווך מעבר לפערים הדוריים ביתר קלות. מצד שני, תמיד יש מאבק על הבן שהוא גם בעל, ויריבות על החיבה ותשומת הלב שלו. אני חושבת שבמקרה של סוזן, היא פשוט משועממת - ובהקשר של המבנה המעמדי הזה, החברה מאפשרת לה להתבדר ולהיות מגורה. היא רוצה להיכנס לתוך המרחב הזה. ככל שהסיפור מתפתח, אפשר להבחין שהיא לא עושה מה שהיא עושה רק כדי להתקדם, היא רוצה לאתגר את הראש שלה".
האיש מאחורי "בלגרביה" הוא התסריטאי ג'וליאן פלוז, שלא במקרה גם הגה את סדרת הדרמה המצליחה "אחוזת דאונטון". גם היא כללה לא מעט תככים ומזימות באריסטוקרטיה הבריטית, אך התרחשה בתחילת המאה ה-20, בשלב מאוחר יותר בהיסטוריה של הממלכה. שתי ההפקות נישאות על משיכתם של צופים בני זמננו לתקופת המחוכים, המניפות והנימוסים המסורתיים של פעם. לפי איב, הנטייה הזאת נובעת מהבלבול האופייני למאה ה-21. "הרעיון של חזרה בזמן מענג אותנו, כי בתקופה שלנו יש אי ודאות גדולה מאוד. זה המצב ככל הנראה מאז ה-11 בספטמבר. אנשים חוזרים אחורה למציאות שנראית להם יציבה", היא מסבירה.
אבל ב"בלגרביה" דווקא מתגלה שהיציבות היא רק תדמיתית, בעוד שמאחורי הקלעים יש סדקים ותהפוכות.
"ברור שגם אז הדברים לא היו כל כך ברורים, אבל עכשיו זה מעניק לנו תחושת רוגע כלשהי. המעמדות היו מאוד מוגדרים בעת ההיא, אבל גם היום יש לנו עדיין מערכת מעמדית מאוד ברורה. יש אחוז אחד שחי במטוסים פרטיים, באופן שונה לגמרי מכולנו. עם זאת, אני חושבת שהשכבות בחברה של זמננו אינן מובהקות כל כך כמו בעבר - ייתכן שכדי שלא נתמרד נגד עושר מוגזם וחוסר שוויון, הם מסתירים את זה מאיתנו. בזמנים ההם זה היה גלוי יותר. אני חושבת שיש סקרנות בנוגע לתקופה שבה הכול היה קבוע, כאילו בשביל לפענח את הקודים שלפיהם מתנהל העידן שלנו".
"בלגרביה" מסמנת את החזרה של איב לבריטניה מולדתה אחרי סיבוב ארוך ומוצלח בהוליווד, שם הופיעה בשלל שוברי קופות כמו "האויב בתוכנו - סטארטרק", "גברים בשחור 3" ו"פצצה", לצד סרטים עצמאיים וסדרות טלוויזיה פופולאריות כמו "הפמליה" ו"איירון פיסט". היא הגיעה לארצות הברית כיפהפייה אטרקטיבית במיוחד, ואף הוצגה ככזאת בסרט "סקס והעיר הגדולה 2", שם גילמה את הבייביסיטר הסקסית שמוציאה את קרי בראדשו מדעתה.
כשחקנית צעירה שמנסה לפלס את דרכה בתעשייה, היא נדרשה להתחבר עם האנשים הנכונים. "יש בעיה בחיים שלנו. זה לא מה שאתה יודע, אלא מי שאתה מכיר. אם יש לך תשוקה למשהו, אתה צריך לנווט בין אנשים שונים כדי להגשים אותה. משום מה, שאפתנות תמיד נחשבת למילה מלוכלכת כשזה נוגע לנשים, אבל כשמדובר בגברים היא נחשבת לערך נעלה", היא קובעת.
זה נראה כאילו הוליווד היא אריסטוקרטיה עם מבנה מעמדי מוגדר ממש כמו בבלגרביה.
"כשמסתכלים מבחוץ על הוליווד אפשר לזהות בה מבנה מעמדי, אבל כשחקנית על הסט את לא דוגמנית, את אמנית. את נכנסת לזה בכל הכוח, את חייבת להוריד את הכפפות, ואת עובדת עם אנשים אחרים כדי ליצור משהו משותף. ברגע של היצירה, כולם באותו מעמד. זו מהות העבודה שלנו. אבל אולי זה נראה ככה, ולפעמים במסיבות ובאירועים חברתיים זה אכן מתקיים.
"ברור שבכל תעשייה יש את ההיררכיה שלה. ברור שכולנו צריכים לעשות נטוורקינג ולהיות פעילים חברתית כדי להגשים את היעדים שלנו. אני מניחה שאם כל מה שאת שואפת זה לטפס בין המעמדות ולהגיע לרמה הבאה של כוכבות, זה יכול להיות מתיש. אבל אם כל מה שאת רוצה זה לגלם דמויות שונות בהפקות שונות, זו כבר חוויה שונה. אבי שחקן, אז אני מכירה את זה מקרוב ופיתחתי תיאבון לתפקידים טובים. זה כרוך בתחרות, אבל לפחות היא מתנהלת על פי איכויות יותר מכל דבר אחר".
אבל גם בתחרות שמתבססת על איכות וכישרון לכאורה, בוודאי נתקלת בחוסר צדק ואי שוויון.
"תמיד הרגזתי אנשים על רקע זה שתבעתי יחס הוגן. בהוליווד זה בא לידי ביטוי בדרישה לתגמול הולם ושוויוני, וגם המעמד שלך כחברה באיגוד. אני מאמינה גדולה באיגודים מקצועיים כי הם מגנים על העובדים, ואני מרגישה מוגנת בחסותו. לפעמים יהיו אנשים שידרשו ממך לעבוד יותר מהמוסכם, וזה גורם לעימותים. אני מאמינה שאנשים צריכים לדעת את הזכויות שלהם ולהבין שאתה לא צריך לעשות יותר ממה שהוסכם עליו מראש. תקנות נחקקו כדי להגן על האזרחים. ואני מאמינה שלאנשים יש את הזכות להילחם על יחס הוגן. כל מי שרוצה לעשות משהו מהותי בעולם נתקל בהתנגדות, והדרך שבה את מגיבה להתנגדות הזאת מגדירה את מי שאת כאדם, ולמה שאת מתפתחת. לכולנו יש סיפורים קטנים על איך אנשים התנכלו לנו, ניסו לעצור אותנו, נהגו בנו בבריונות או התנשאו עלינו. אני שואבת השראה מהילרי קלינטון, שהיא דוגמה למישהי שעברה זובור פומבי והמשיכה קדימה נגד כל הסיכויים. זה משהו שכולנו חייבים לעשות".
עכשיו כשאת שוב בלונדון, ועובדת על הפקה מקומית כמו "בלגרביה", איזה הבדלים את מזהה בין התעשייה האמריקנית לזו הבריטית?
"אנחנו נוטים להיות מאוד מנומסים באנגליה, אבל אני לא חושבת שאנחנו נמצאים תחת השפעת הפוליטיקלי קורקט באותו אופן שארצות הברית חווה אותו. אני גם לא חושבת שתנועת ה-MeToo התנחלה בבריטניה באותה מידה שהיא התנחלה בהוליווד. אני חושבת שתעשיית הקולנוע האמריקנית עוברת חישוב מסלול מחדש. לא רק בגלל התנועות הללו, אלא גם בגלל נגיף הקורונה שעצר את הכל. אבל כן, יש הבדלים תרבותיים עצומים בין אנגליה לאמריקה, וזה לא מפסיק להדהים אותי. כולנו נראים דומים, אבל ברור שכל השבטים שונים בתכלית. ועדיין יש חירות מסוימת בדרך שבה אפשר לספר סיפור בארצות הברית, הכול הולך. אני אסירת תודה על כך שיצא לי לשהות שם ולעבוד שם, בגלל החופש. ומצד שני אני אסירת תודה על כך שאני יכולה לשוב למקום כמו אנגליה שהוא מובחן ועתיק ועם מסורת. אני בת מזל שיש לי גם את זה וגם את זה".
נראה שבינתיים את לא מפסידה כלום בהוליווד, שקפאה בימי קורונה.
"כן, אלו זמנים מוזרים. יש מזג אוויר נחמד בלונדון, ויש לנו פארק, אז יש לי מה לעשות. בהתחלה לא הפריע לי העניין של הריחוק החברתי, אבל אני מתגעגעת לחברים שלי. יש לי חבר ישראלי, אריאל ורומן (במאי מותחן האקשן "קרימינל" בו כיכבה איב לצד קווין קוסטנר, גארי אולדמן וגל גדות, א.ב), והוא איבד קרובי משפחה לקורונה. הם ערכו הלוויה מבודדת דרך האינסטגרם. זה נגע לליבי. אריאל הוא אדם נהדר, זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת בשבילי".
