ואף על פי כן, מדובר בזיוף
השבוע האחרון היה גרוע במיוחד בשביל הספרייה הלאומית הספרדית, אבל ייתכן שהם הביאו את זה על עצמם. מתברר כי במשך ארבע שנים אנשי הספרייה ידעו כי עותק של ספר מאת גלילאו גליליי, האסטרונום בן המאה ה-17, שהוחזק אצלם היה מזויף - אך לא טרחו לדווח על כך לרשויות.
לפי התחקיר של העיתון "אל פאיס", הברדק התחיל בשנת 2014. צוות השחזור של הספרייה הבין כי העותק של Sidereus Nuncius, שראה אור בוונציה בשנת 1610, נגנב מהספרייה - ובמקומו הונח זיוף. "ההעתק היה נראה חדש מדי בשביל שיהיה משנת 1610", אמרו בספרייה, "תהליכי ההדפסה והכריכה אמורים להשאיר סימנים, אבל לא מצאנו כאלה. זה היה מאוד נקי. זה נראה לנו מוזר". ובכל זאת, מנהלת הספרייה לא דיווחה על כך למשטרה עד שנת 2018. בכל הזמן הזה, קטלוג הספרייה הצהיר כי העותק המקורי של הספר עוד נמצא שם. הפרשה התפוצצה רק כשהיסטוריון בריטי בשם ניק וילדינג הבחין גם הוא בעותק החשוד. לטענת המנהלת, אנה סנטוס, גם היא עצמה גילתה רק אז שמדובר בעותק מזויף. "אני לא יכולה להיות אחראית למשהו שלא ידעתי עליו. זה נורא שהצוות הטכני לא אמר לי שום דבר מאז 2014". מה שנקרא - דברו עם הש"ג.
מנגד, איש בשם מר הרננדז, שהיה אחראי בעבר על מחלקת השחזור בספרייה, הצהיר כי סנטוס ידעה וכי הם אף התכתבו על כך. הפרשה נעשית עוד יותר מעניינת, נוכח העובדה שב"הגרדיאן" מצטטים גורם עלום מהספרייה, לפיו המקרה הזה הוא "רק קצה הקרחון". לפיו, הספר נגנב כנראה כבר בשנת 2007, יחד עם שתי מפות מהמאה ה-15 המבוססות על מחקריו של האסטרונום המצרי תלמי. ספרו של גלילאו, אגב, מוערך בשוק ב-800 אלף אירו - יותר משלושה מיליון שקלים. לדעת כותב שורות אלה, מדובר בסכום נמוך באופן מפתיע בשביל יצירה כל כך חשובה (ועכשיו מתברר שגם אפופת מסתורין).
אמריקה גאה
נדמה שאין דרך טובה יותר להתעדכן במגמות הפרוגרסיביות בארצות הברית מאשר להתבונן במה שקורה בעולם הקומיקס. אם פעם גיבורי על היו בעיקר גברים לבנים (ומדי פעם, גם נשים לבנות), לאחרונה אנחנו רואים גיוון בכל האספקטים כמעט. לפני כמה שבועות, סיפרנו כאן שבקרוב נזכה לפגוש באטמן ממוצא אפרו-אמריקני.
עכשיו הגיע התור של מארוול לצאת בבשורה מרעננת. כיוון שגיבורי על מחזיקים לרוב בזהות כפולה - מתחת לדמות בתחפושת מסתתר תמיד אדם אמיתי עם בעיות יומיומיות - קל ואפילו מתבקש לשחק עם זה. אם כך, אין שום סיבה בעולם שקפטן אמריקה לא יהיה גיי. ואכן, בקומיקס הבא, את הגלימה יקבל נער בשם ארון פישר, המזדהה עם הקהילה הלהט"בית. ולא רק זה, הקומיקס אף ייצא כחלק מחגיגות ה-80 לקיומו של קפטן אמריקה, ובסנכרון עם חודש הגאווה בארצות הברית. "ארון מושפע מגיבורים של הקהילה הקווירית: אקטיביסטים, מנהיגים ואנשים שנאבקים יום אחר יום למען חיים טובים יותר", אמרו במארוול. "הוא עומד לצדם של המדוכאים והנשכחים". המאיירת ג'ן בזאלדואה, שיצרה את הדמות, אמרה: "בתור טרנסג'נדרית, אני שמחה שהתאפשר לי לייצג אדם גיי שנלחם נגד הרשע כדי לעזור למי שנותרו שקופים כמעט בעיניי החברה".
ציור במילים
דבר יוצא דופן מתרחש עכשיו במוזיאון ישראל. "הבירוקרט", ציור מונומטלי חדש של הצייר זוכה הפרסים מתן בן כנען, מוצג בחדר מיוחד (גודלו של הציור שני מטר על ארבעה מטר, לא צחוק) - וברקע מתנגנת פרשנותו (או "מדרש תמונה", אם תרצו) של הסופר חתן פרס ישראל דויד גרוסמן. במפגש בין השניים, שסימן את חזרתו של המוזיאון לפעילות, הם סיפרו על המפגש הראשון ביניהם שהתרחש כשהציור היה עוד בשלבי עבודה, שוחחו על בירוקרטיה כרעיון באמנות - נושא שמעסיק את שניהם - ודיברו על המתח שבין כתיבה וציור (מתברר שהקנאה הדדית, כי הרי כל מדיום יכול להביע דברים שהאחר אינו מסוגל). "הבירוקרט" יוצג במוזיאון ישראל בירושלים עד סוף יולי 2021. מומלץ ללכת להביט בו, להאזין לטקסט ולגלות כי גם לאחר שעה של התבוננות, יש עוד מה לגלות.
חבל לפסוח
חג החירות והפקקים מתקרב, ובבית אבי חי מציגים תוכנייה משמחת - וחינמית לגמרי - של אירועי תרבות לכל הגילאים. וכיוון שאנחנו עדיין עם רגל אחת בתוך הקורונה, האירועים יתקיימו באופן וירטואלי באתר של בית אבי חי, עד ה-3 באפריל. לצד שלל אירועים שעוסקים באמנות, מוזיקה, קולינריה ועוד - נתמקד בפן הספרותי: ב"ארבע אל ארבע", בלהה בן אליהו תארח שני יוצרים ושתי יוצרות. אריאל הירשפלד (בתפקיד החכם) ישוחח על שלמה המלך, נתן אלתרמן ואחרים; דורית רביניאן (בתפקיד הרשע) תשוחח על הרוע בכתיבה ובנפש; אורלי קסטל בלום (בתפקיד התם) תדבר על התום בכתבה ובנפש; יניב איצקוביץ קיבל את התפקיד המאתגר ביותר, זה שאינו יודע לשאול. מה הוא מכין לנו? נחכה ונגלה.
בנוסף, בית אבי חי מציג לכבוד החג אנתולוגיית שירה חדשה, עם שמונה טקסטים מקוריים שנכתבו על ידי משוררים כתגובה לשירים של אחרים שעוסקים בחג: מוריה דיין קודיש על אנה הרמן, רון דהן על אורציון ברתנא, שלומי חתוכה על יעל גלוברמן, שחר-מריו מרדכי על ריה"ל, סיגל בן יאיר על נוית בראל, אורין רוזנר על רחל המשוררת, אבישי חורי על ישראל אלירז, סיון הר שפי על נתן אלתרמן. גם את הפרויקט המסקרן הזה אפשר יהיה למצוא באתר, לצד שלל האירועים המושקעים.
כיסופים לכנען
אתמול (א') צוין ברחבי העולם יום השירה הבינלאומי. היום אנחנו מציינים מועד צנוע יותר ומשמעותי לא פחות, במלאת 40 שנים למותו של יונתן רטוש, מגדולי המשוררים הישראלים. הוא נולד בשם אוריאל הלפרין בשנת 1908 בוורשה ועלה לארץ ישראל בגיל 11, אך מבחינתו היה שייך מאז ומתמיד לנופיה של כנען הקדומה. במציאות שבה אנשי תרבות נדרשו להזדהות באופן בלעדי כמעט עם ערכי השמאל הציוני, רטוש היה עוף מוזר. הוא התקרב לתנועה הרוויזיוניסטית ובסביבות גיל 30, כעשור לפני קום המדינה, היה ממייסדי תנועת "הכנענים" ששאפה להתרחק מהיהדות ולהתמסר לעבריות (בשנת 1970 אף הצליח לשכנע את משרד הפנים לתארו כ"עברי" תחת סעיף הלאום בתעודת הזדהות שלו). רטוש היה מהפכן גם בכתיבתו, בכך שהיה מהמתרגמים הראשונים של סיפורי מדע בדיוני לעברית והמציא שלל מילים - חלקן נשארו איתנו עד היום ובהן "סוגה", "חלופה", "ממסד" ו"הסלמה". והנה עוד אחת: "חתיך".
לעתים נדמה שכיום יש הרבה פחות מקום בתרבות שלנו לדמויות שנויות במחלוקות כמו רטוש, אך אולי זו אשליה אופטית. אולי עוד בחייו נתפס כדמות שרק באורח נס מצליחה להתקיים, ליצור ולזכות להכרה. על דבר אחד לא היה ויכוח: תרומתו לשירה העברית הייתה חשובה. יום לאחר מותו תואר ב"ידיעות אחרונות" כ"איש של עברית בכל רמ"ח איבריו (...) האיש שתיאר את עצמו כלובש 'גלימת נזירים' נצחית היה במותו, כמו בחייו, חזק, נוקשה, עיקש ובודד". וזאת אף שהותיר אחריו אישה, שני בנים ובת.
הכותב עמנואל בר קדמא הוסיף כי "רק מעטים הכירו את רטוש המשורר. אמת, הוא לא פרסם שירים רבים, יחסית, רק חמישה ספרים, לא עבים... 'משורר נטו', כינה אותו המשורר נתן זך, על הקפדתו היתרה עם עצמו. אבל המעטים שקראו - שיננו ואהבו את השירה הייחודית הזאת, האפלה-משהו, הנוטלת את זיקתה מין המיתוסים של פולחני המזרח הקדום, המבקשת למתוח חוט ישיר מכאן, מארץ ישראל שלנו, אל זו הקדומה - כאילו 2,500 שנה, מאז חורבן בית ראשון, לא היו מעולם".
זהו אכן תיאור מדויק לשירתו של רטוש. הוא השתמש במילים כחומר שיכול לנתק את הנפש מעולם החומר. בצלילים, בקצב, בניגון. לא לחינם נמשך גם אל המרחבים הקדומים של כנען וגם אל ספרי המדע הבדיוני. נדמה שיותר מכל רצה להיות במקום אחר, היו סיבותיו אשר היו. אולי פשוט אהב לחלום. ובאמצעות שירים כמו "על חטא", הצליח לעשות זאת לרגע. "את יחידה כצל / את בוגדה כנחל / את תצנעי לכל עובר ושב / את מתוקה כליל / את חמוקה כשחל / את מפכה כנחל בשרב / והוא מוכה כלב / והוא נרתע כעין / עקוד הוא כחיה ברצע יתרים / והוא שותת כגו / והוא זועק כיין / הוא משתרבט בלהבות בין הבתרים". מי כותב ככה היום? זו לא שאלה רטורית. אם יש כזה, פרסמו את שמו ברבים.
