חיתוכים מהירים, תנועה תזזיתית, כלום-עלילה שמתרחשת במחוזות הטמטום, חורבן משועשע ואלימות בקנה מידה של גורד שחקים – אי אפשר לטעות, אנחנו בממלכתו של מייקל ביי. הבמאי שעבורו קולנוע אינו אלא התקפה ארטילרית על מוחו של הצופה, מלווה בהסתערות נגמ"שים על מה שנותר מהתאים האפורים. אבל היאח-הידד: עכשיו כבר לא צריך לצאת בשביל זה מהבית.
"מחתרת השישה" (6 Underground), שעלה בנטפליקס בסוף השבוע האחרון, הוא אפילו סרט מפתיע במונחיו של ביי, שנדמה כאילו לא הותיר טריטוריה בלתי כבושה של תפלות. זהו אקשן ספקטקולרי שאומנם אינו מצטיין בכל מה שקשור לתחכום, אבל אפשר אפילו לצפות בו בהנאה מסוימת. בעיקר בזכות שתי סצנות.
"מחתרת השישה" - טריילר
הראשונה, ממש בתחילת הסרט, מתרחשת בפירנצה ומתארת מרדף מכוניות מסחרר בסמטאותיה הצרות, ששיאו בכלי רכב שועטים באולמות מוזיאון אופיצי, ומחריבים על הדרך כמה פסלי מופת בתולדות האנושות. נדמה כאילו מייקל ביי משתעשע כאן במה שאפשר לכנותו מודעות עצמית. המרדף הזה כולל ניתוח להוצאת כדור מהבטן תוך כדי דהירה, גלגל עין תלוש (כולל עצב הראיה) שמתגלגל באחת המכוניות, סיבוב הגה היסטרי שנועד לחוס על חיי כלבלב, והמון אנשים רעים שנמעכים בצורות משונות – זו לא פסגה של שום דבר, אבל גם לא הקולנוע כאשפה שאליו הורגלנו בסרטיו.
הסצנה השנייה קורית לקראת סופו של הסרט, וכוללת סופר-מגנט שגורם לאנשים וחפצים להתעופף ולהיצמד אל הקירות בכל פעם שהוא מופעל. לא זוכר אם ראיתי משהו דומה באחד מסרטי ג'יימס בונד או משימה בלתי אפשרית, אבל ממילא המוח נמצא במצב של off כאשר צופים בסרט הזה, שנטפליקס שפכו עליו, מסתבר, 150 מיליון דולר. בתג המחיר הזה, ביי לא הותיר רגע אחד לא מנוצל.
השום-סיפור עוקב אחר חבורת רפאים של שכירי חרב, מונהגת בידי מיליארדר מסתורי (ריאן ריינולדס), ושכל אחד מחבריה מזוהה אך ורק בתור סִפרה. לצדו פועלים, בין היתר, מחסלת מקצועית (מלאני לורן), נהג שודים (דייב פרנקו) ופורץ-פארקור (בן הרדי) המחליק במיומנות ממרומי הדומו של פירנצה – כולם נחשבים באופן רשמי מתים. מטרתם היא לחסל את הדיקטטור האכזר של מדינת טורגיסטן הפיקטיבית (ליאור רז שלנו) ולהחליפו באחיו הטוב ממנו הכלוא בכלוב זהב בקומה ה-90 של מגדל הונג-קונגי (השחקן האיראני פיימן מאדי הזכור מהסרט "פרידה" של אסגר פרהאדי). הצופה הישראלי לא יוכל להתעלם מהאירוניה שבליהוק המשפחתי.
"מחתרת השישה" מבקש להיבנות על טרגדיות לאומיות מהמאה הנוכחית, ורודנה האכזר של טורגיסטן יכול להיות כל אחד - מסדאם חוסיין, דרך קדאפי ועד בשאר אסד. ודאי כאשר הוא מורה מבלי למצמץ לפזר על קיני המורדים גז סארין. אחת הסצנות מתמקדת אומנם באמריקאי הגואל כשהוא מחלק במהירות מסיכות אב"כ לאזרחים מבוהלים במהלך התקפה כזו, בולט ביניהם ילד קטן וחסר ישע.
אכן, זהו סרט שמציג את ההמון המקומי כנחשל וברברי, ואת איל ההון האמריקאי – כמלאך המושיע. זוהי תפיסה שמרבית צופיו הפוטנציאליים של הסרט היו שמחים לאמץ, אבל כפי שהדברים נראים כאן, מדובר בדימוי גזעני-משהו, ודאי מתנשא. זהו שיר הלל לאמריקה כמשליטה של דמוקרטיה עולמית, למעט כמובן העובדה שהגיבורים שלנו הם פרילנסרים שאינם משרתים אג'נדה פוליטית כלשהי, למעט זו של עצמם. "מחתרת השישה" אינו מציע דמויות זכורות, והמספר שבכותרת יכול להשתנות מבלי שנדע מי בדיוק נעלם או התווסף, והאמת – גם לא יהיה לנו אכפת. כל עוד לא צריך לצאת בשביל זה מהבית, נטפליקס מצאה את הדרך האידיאלית לצרוך סרט של מייקל ביי: הידיעה שבידיך השלט.
