ג'וד לאו מחייך דרך חלון קטן על צג המחשב. לא בדיוק הדרך המוצלחת והחביבה ביותר לקיים ריאיון, אבל מגבלות הקורונה ברקע והוא בסך הכול נראה נינוח ושלו בחדר העבודה הביתי שקירותיו כחולים. החודשים האחרונים השפיעו מבחינה חזותית על גברים רבים, וכך יוצא שגם את פניו הנאים של לאו מעטר זקן עבות בעל נוכחות משמעותית של שיער לבן. "האמת שסיפרתי וסידרתי אותו קצת לקראת הריאיון", מודה השחקן בן ה-47.
הסיבה לריאיון היא סדרת הדרמה החדשה, "היום השלישי", שתעלה בארץ מחר (ג'), ותשודר ב-HOT, yes וסלקום tv. מדובר בהפקה משותפת של רשת סקיי האנגלית ו-HBO האמריקנית, אותה יצרו הבריטים דניס קלי ("מתילדה", "אוטופיה") ופליקס בארט, מייסד ובמאי קבוצת התיאטרון החווייתי, "פאנץ' דראנק".
"היום השלישי" - טריילר
(HBO)
"היום השלישי", שנחשבת לשיתוף פעולה שאפתני עליו עובדים כבר קרוב לתשע שנים, תופסת מקום בין המדיום הטלוויזיוני לזה התיאטרלי, ומורכבת משלושה אלמנטים. הראשון, "קיץ", בן השלושה פרקים, עוקב אחר אב שכול (לאו) שמוצא עצמו לכוד על האי אוסי הנמצא במחוז אסקס באנגליה, בו המקומיים מתכוננים לפסטיבל שנתי שמוקדש לתרבות ולדת הקלטית. אלמנט נוסף הוא "חורף", המורכב גם הוא משלושה פרקים ומובל על ידי נעמי האריס ("אור ירח"), המגלמת אמא שמגיעה לאי יחד עם שתי בנותיה ועוברת גם היא חוויות לא צפויות. בין לבין, ישנו "סתיו" - אלמנט שהיה אמור להתקיים כאירוע תיאטרלי מיוחד, אליו יוזמנו כ-2,000 צופים (הנבחרים בהגרלה) שייסעו לאי וייקחו חלק בחגיגות הפסטיבל עצמו. אולם כפי שלמדנו היטב בחודשים האחרונים - תוכניות לחוד ומציאות לחוד.
כמו פרויקטים רבים, גם "היום השלישי" ספגה חבטה מהקורונה, שמצידה הורידה את המסך על הרעיון של הפסטיבל. אך בניגוד לאחרים שלא הצליחו להתניע מחדש, פה החליטו לא לוותר - ולשים את הצ'יפים על מופע תיאטרון שיצולם ויועבר בלייב (עם דיליי של 15 דקות) למסך הקטן. "זה הולך להיות אירוע מתמשך של 12 שעות. בינג' טלוויזיוני", אומר לאו כשהוא נשאל בנושא. "קונספט קצת ניסיוני ומוזר, שאני מודה שיש בו צדדים שאת חלקם עדיין לא גילו לי בכלל".
"מדובר בחלק שבמרכזו פסטיבל שנתי גדול שמתרחש על האי, ותושבי האי מתכוננים אליו", מסביר דניס קלי, יוצר הסדרה שחיכה בסבלנות לתורו בחלון אחר על הצג. "ג'וד, קתרין ווטרסטון ('חיות הפלא'), אמילי ווטסון ('צ'רנוביל') ואחרים ייקחו בו חלק יחד עם קבוצת התיאטרון 'פאנץ' דראנק'. יהיו חלקים דרמטיים חשובים שיחברו בין החלקים של הקיץ והחורף, ויתגלו בו עוד דברים לא ידועים על הדמויות שלנו.
"הוא גם יכיל אלמנטים של קולנוע איטי. בגלל ש-12 שעות זה פרק זמן ארוך, אז יהיו צילומים של אלמנטים כמו גאות או מעט מהמתרחש על האי בזמן שהם מתכוננים לפסטיבל, שיוסיפו ממד אתנוגרפי. ההגשה תהיה באמצעות מצלמה אחת אז הצופים יבחינו באלמנטים אחד-אחד. יהיו רגעים של דרמה קצבית סוחפת, אבל גם יהיו רגעים מדיטטיביים כשהצופים יראו את הדמויות בזמן אמת - כמו מישהו שמנמנם או את הדייג שאוסף את הצדפות".
"ניתנה לנו יד חופשית מבחינה קריאייטיבית", הוא מוסיף. "הדבר הקשה בנוגע לחלק של התיאטרון הוא הכול. הרעיון כל כך מטורף שאתה צריך איתך אנשים שמאמינים בך ומתאבדים איתך על הרעיון - מפלטפורמות השידור ועד לשחקנים. סקיי ו-HBO אהבו את הסכנה שבפרויקט ומאוד תמכו בנו. זה ריגש אותנו שהם לקחו את הסיכון הזה. כאילו שהם ראו את העתיד והבינו שהקהל הופך להיות יותר ויותר מתוחכם".
"הרגשתי שזו האחריות שלי לנסות ולהבין את הכאב של אובדן ילד"
על פי קלי, לשלושת החלקים יש אומנם חוטים מקשרים, אבל הם גם עומדים באופן עצמאי כשלושה סיפורים נפרדים, כך שגם אם הצופה יראה רק חלק אחד - הוא עדיין ייצא עם חוויית צפייה מושלמת. על מנת לתרום לתחושת הנפרדות וכדי להביא טקסטורה שונה לכל אחד מהחלקים, החליטו יוצרי הסדרה שהחלק של הקיץ והחלק של החורף יבוימו על ידי שני במאים שונים. מארק מנדן ("אוטופיה") ביים את ג'וד לאו, ואילו פיליפה לות'ורפ ("הכתר") ביימה את נעמי האריס.
ל"סתיו" הייתה השפעה עצומה על החלטות הליהוק. קלי מגלה שהוא פנה ללאו בנוגע לפרויקט לפני כשבע שנים, עוד בימים המאוד מוקדמים של התסריט. יוצרי הסדרה הבינו כבר בהתחלה שהם זקוקים לשחקן מסך עם ניסיון בימתי עשיר. "מדובר בסט שונה של יכולות על הבמה ועל המסך - כמעט כמו שני צדדים שונים של המוח, שני צדדים שונים של הזיכרון, והיוצרים חיפשו מישהו שיוכל לספר את הסיפור משני הצדדים", לאו עצמו מסביר. "מאוד אהבתי את הרעיון, את חוסר הגנריות, את הסכנה וההימור - ויש פה הימור! מיד אמרתי להם שאני בפנים". לדעת לאו, די נדיר ששחקנים שמגלמים דמות אחת מקבלים הזדמנות להתנסות איתה בשני סוגי מדיום שונים. לדבריו, זוהי הזדמנות של פעם בחיים.
לאו מגלה שמה שמאוד עזר לו עם הדמות, דבר שלרוב לא מוצאים בעבודה על סרט, הוא העובדה שהבמאי מארק מנדן האמין בחזרות רבות ומפורטות - דרך עבודה שהשחקן מכיר היטב, אוהב ומתחבר אליה. לאו מגיע מהתיאטרון ושם, לדבריו, זה חלק מתהליך העבודה הטבעי. "החזרות איפשרו לי להתעמק בהבנה של הדמות. ההבנה של העצב העמוק של סם ומה היווה טריגר עבורו ומה יכול לגרום לו לאבד הכרה, להתעלף ולא לזכור דברים שהוא עושה. הייתי צריך להבין את זה, לבנות את זה. חלק גדול מהעבודה וההכנה נעשו דווקא כצוות דרך המחויבות הגדולה של כולם לדמות ולפרויקט. מבחינתי, סם צריך היה להיות פתוח פיזית ומנטלית".
אם כבר מזכירים את סאם - כאבא לחמישה ילדים, היה לך קושי להיכנס לדמות אב שאיבד ילד?
"שאלה טובה", הוא עונה ועוצר לשנייה. "אתה קורא תסריט, אתה מחליט ללכת עליו ואתה גורם לזה שהוא יעבוד. זו העבודה שלנו. אתה גם עושה זאת עם הערכה והבנה של המקומות אליהם אתה דוחף את עצמך, שהם לא תמיד מקומות קלים או מקומות שאתה רגיל להיות בהם. אני לחלוטין נגעתי במקומות שלא היה לי כיף ולא אהבתי להיות לידם, במיוחד הצער של סאם והכאב שמגיע עם אובדן ילד. הרגשתי שזו האחריות שלי לנסות ולהבין את הכאב, אם מישהו בכלל יכול בלי לעבור את זה, וההרגשה לא הייתה נעימה ונחמדה.
"לא שמחתי לסיים את הצילומים כי נהניתי מהם מאוד, אבל אני חייב להודות שממש חיכיתי להתרחק מהכאב והוא עדיין חי סביבי באיזשהו אופן. הייתי במקום חשוך שקצת שינה אותי ושלא נהניתי ממנו. הרגשתי כאילו יש עליי גלימה של כאב שקשה להשתחרר ממנה, קשה להשיל אותה. אבל אוסיף שזה גם שם אותך במגע עם חומרים שחשוב להיות במגע איתם - לאהוב את אלה שסביבך, לאהוב את הילדים והמשפחה שלך, את החברים, לוודא שהם יודעים שאתה אוהב אותם. ליהנות מכל יום שבא. כל זה קשור איכשהו לפחד לאבד משהו או מישהו, או מה קורה כשאתה אכן חווה כזה אובדן".
מדובר בהפקה בריטית שבמרכזה אי שבו תושביו מפחדים מהשונה ומנסים לשמר את התרבות, הדת ודרך החיים שלהם. האם הרגשת שזה קרוב לבית?
"מאיפה בא לך הרעיון?", צוחק לאו בקול. "וברצינות עכשיו, כן, את צודקת לחלוטין. זו אומנם לא אלגוריה מדויקת לבריטניה כי בכל העולם ניתן לראות נטייה ללאומניות ולבידוד שהיא נטייה מאוד מסוכנת לדעתי. ברור שזה עלה לי בראש כשקראתי את התסריט. אבל אני חייב לומר שבכל מקום יש נטייה מדאיגה לכיוונים לא רצויים. באופן אישי, אני חושב שזו הדרך הלא נכונה שהעולם פונה אליה, אני חושב שדווקא ההתחברות היא דרך חזקה הרבה יותר עבורנו, הדרך היחידה אולי, כדי להמשיך ולהתקיים. וככל שנבין את זה מוקדם יותר זה ייתן לנו יותר סיכוי לחיות".
"אני מאוד מקווה שאנשים יתגעגעו לחוויה הקולנועית ויחזרו לאולמות"
למרות כל הדיבור על תיאטרון וטלוויזיה, לאו נשאר שחקן הקולנוע המופתי. ככל שהמסך יותר גדול, כך הוא נראה יותר אלגנטי. נודף ממנו קסם בסגנון קרי גרנט, כזה של שחקני עבר מתקופת הזהב של הוליווד. גם הוא מודע לקסמו. במפגשים קודמים שהתקיימו פנים מול פנים, הוא נהג לרכון קדימה בזמן הריאיון ולהתבונן במבט חודר ועמוק לתוך עיני היושב מולו. קצת קשה יותר לעשות זאת כשהריאיון מתקיים באמצעים דיגיטליים, אולם אפילו עכשיו, כשהוא משיב על שאלות, מקרב לאו את פניו אל מסך המחשב ונועץ בו את עיניו הירוקות, כמעין ניסיון ליותר אינטימיות.
בשנות התשעים המאוחרות, בעקבות תפקידו ב"כישרון של מר ריפלי", תפקיד שבזכותו קטף מועמדות לאוסקר, הוא היה השחקן הבריטי המבוקש ביותר בקולנוע. סטיבן שפילברג ("אינטליגנציה מלאכותית"), סם מנדס ("הדרך לפרדישן") ודיוויד או. ראסל ("אני אוהב האקביז"), כולם פנו אליו. לאו היה מועמד לאוסקר ב-2004 גם על תפקידו בדרמת מלחמת האזרחים "קולד מאונטן". אך עם ההצלחה באה גם הפלישה לחייו הפרטיים ונוכחותו הקבועה במדורי הרכילות, כמו גם שערוריות שנקשרו לשמו, העיבו על הצלחתו וגרמו לו להוריד הילוך. השחקן אומנם לא הפסיק לעבוד, אולם נדמה היה שהוא מנסה לשמור על פרופיל נמוך יותר.
בשנים האחרונות, אם זה בגלל תפקידו כדמבלדור הצעיר ב"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" או תפקידו המשמעותי הראשון בטלוויזיה בסדרה המצוינת ועטורת השבחים, "האפיפיור הצעיר", או דווקא בגלל שבגיל 47, כשהוא נשוי בשנית אחרי אינספור מערכות יחסים מתוקשרות (בהן עם סיינה מילר) ואב טרי בפעם החמישית, הוא החליט שפחות אכפת לו וחזר בגדול למרכז הבמה ולאור הזרקורים. "תמיד שאפתי שיתייחסו אליי כאל שחקן ולפעמים הדברים האחרים הסיחו את הדעת מכך. אז להגיע לגיל בו הפוקוס הוא המשחק, ולגלם דמויות שבגלל ניסיון החיים שלהן יש להן יותר משקל ומורכבות, זה הרבה יותר משחרר, ממלא ומאתגר", הוא אומר.
כאחד עם ניסיון גם בקולנוע וגם בטלוויזיה, איך אתה רואה את העתיד שלהם כמדיום?
"שאלת השאלות", הוא עונה ונאנח. "הקולנוע עובר תקופה מאוד קשה כי הרגלי הצפייה של האנשים השתנו, ועכשיו עם הווירוס הארור זה בולט יותר. אני מאוד מקווה שאנשים יתגעגעו לחוויה הקולנועית ויחזרו לאולמות. כרגע יש לא מעט סרטים גדולים שיציאתם נדחתה והם מחכים לתורם. בתי הקולנוע באירופה ואמריקה נפתחו ונפתחים ואולי ניתן יהיה להתחיל ולשחרר חלק מהסרטים. מה שכן, אנחנו בבעיה בעניין ההפקות. מבחינת טלוויזיה, יש לנו חומרים שאפשר לשחרר שמספיקים לשנה. אחרי זה, אם ההפקות - גם של הקולנוע, אגב - לא יחודשו, כל שנוכל לצפות בו הוא אנשים מכינים לעצמם דייסה בשידור חי".
