"דוליטל" (Dolittle), העיבוד החדש לדמות שיצר הסופר האנגלי יו לופטינג, הוא "סרט לכל המשפחה" המגלם את כל המאפיינים של הקולנוע החדש והאמיץ שוויתר על החיות ועל הטבע לטובת פיקסלים. אחרי הפסקה של שש שנים וחמישה סרטים, רוברט דאוני ג'וניור חוזר לשחק כדמות שאינה טוני סטארק. לכאורה זה אמור לשמח אך התוצאה מעוררת חשש, שכמו ג'וני דפ אחרי סרטי "שודדי הקאריביים" - הוא לא ישוב להיות שחקן במלוא מובן המילה. בנוסף, "דוליטל" הוא יוזמה של חברת ההפקה של דאוני ג'וניור ואשתו סוזאן, כך שהוא נושא באחריות המוחלטת על התוצאה.
"דוליטל" - טריילר
על הבימוי ועמדת התסריטאי-שותף הופקד סטיבן גייגן. עם רקורד של קולנוע בוגר ופוליטי ("סוריאנה", "זהב") - אם כי לא מוצלח במיוחד - הוא כנראה לא היה הבמאי המתאים. הגרסה הראשונה חייבה יציאה לצילומי השלמה משמעותיים, להחלפה של גייגן בבמאי ג'ונתן ליבסמן ("צבי הנינג'ה"), ולצילום סצנות נוספות שהיו אמורות להגביר את הנאת הצופים הצעירים (בעיקר סצנה שבה חיית ענק זוכה לטיפול רקטלי מפורט). האסון המתגלגל הזה עלה למסכים לפני חודש וחצי, נקטל על ידי הביקורת וצפוי להוביל להפסד של 50-100 מיליון דולר.
בדיוק לפני מאה שנים יצא לאור "סיפורו של דוקטור דוליטל", שחנך סדרה אהובה של ספרי ילדים שעסקו בהרפתקאותיו של האיש שמסוגל לדבר עם החיות - 14 ספרים שנפרשו על תקופה של כ-30 שנה, ושזכו לשני עיבודי לייב-אקשן. הראשון היה הפקה הוליוודית כבדה ומיושנת מ-1967 עם רקס הריסון בתפקיד הראשי, והשני בסרטי "ד"ר דוליטל" (1998, 2001) בכיכובו של אדי מרפי, מעין גרסה מודרנית הנושאת קשר מזערי לעלילות הדמות הספרותית. קשה לומר שעיבודים הקודמים כיבדו את המקור, ו"דוליטל" הירוד לא חורג מכך. העלילה מוגבלת למקור הספרותי ולעיבוד הקולנועי הראשון, אך היא מבולבלת, רועשת ומשעממת. מהדוליטל של מרפי הסרט מאמץ את הבדיחות הוולגאריות.
הרקע לדמותו של דוליטל מועבר בתחילת הסרט בסגמנט אנימציה חביב. התקופה היא תחילת המאה ה-19, ודוליטל יחד עם אשתו לילי מקדישים את חייהם לטיפול בחיות. לאות הערכה על פועלם, הם מקבלים מהמלכה אחוזה רחבת ידיים שמשמשת כמקום מחסה לחיות. אך לילי טובעת בסערה בים ודוליטל השבור סוגר עצמו באחוזה יחד עם חיותיו. את מה שקרה לדוליטל בשנים שחלפו נגלה כאשר נער בשם טומי סטובינס (הארי קולט) יגיע לאחוזה כשבידיו סנאי שאותו פצע בטעות במהלך צייד אליו נגרר על ידי בני משפחתו.
בדיוק כשטומי ינסה לפגוש את דוליטל, תגיע לשם גם הנערה ליידי רוז (השחקנית האנגלית ממוצא ישראלי כרמל לניאדו), המשמשת כמשרתת האישית של המלכה הצעירה ויקטוריה (ג'סי באקלי). המלכה חולה מכיוון שהורעלה, ואחוזתו של דוליטל נמצאת בסכנה אם היא לא תירפא. בכך נוצר הבסיס העלילתי ליציאתם של דוליטל וטומי למסע בניסיון להשיג פרי נדיר שירפא את המלכה.
כל זה טוב ויפה, אך לא חולפות 10 דקות מתחילת הסרט הקצר (90 דקות) וניתן להכריז על מותו. האם זה קורה כאשר מתחילה ההמולה המייגעת של חיות דיגיטליות באחוזה? או כאשר יש את בדיחת האחוריים הראשונה במהלך משחק שחמט בין דוליטל והגורילה צ'י-צ'י (ראמי מאלק)? מה שבטוח הוא שברגע בו דוליטל במראה מדובלל במיוחד פותח את הפה ויוצא משם המבטא הוולשי המזעזע שדאוני ג'וניור הדביק לדמות - שום דבר כבר לא ממש עובד.
אז יש מסע, שבו ישנו גם אויב מהזן המסלסל בשפמו - רופא בשם מאדפליי (מייקל שין), המעורב במזימה של לורד תומס באדג'לי (ג'ים ברודבנט) נגד המלכה. והמסע יתרחש בשתי טריטוריות עיקריות - על הספינה שעליה נמצאים דוליטל והחיות, ועל האי שבו נולדה אשתו המנוחה לילי, הבת של המלך ראסולי (אנטוניו בנדרס). בין לבין המסך מוצף בשלל חיות דיגיטליות בגודש שאין בו ולו סצנה נסבלת אחת. המצעד של שחקנים המעניקים את הקולות שלהם מרשים על הנייר (אמה תומפסון, מריון קוטיאר, רייף פיינס, אוקטביה ספנסר, סלינה גומז, תום הולנד ועוד), אבל נדמה שברוב המקרים הם נבחרו לדיבוב בעיקר בגלל שמותיהם, ולא בגלל ההתאמה של הקול לחיה. מצד שני, עם תסריט מגובב ובימוי לא ממוקד, לא זה מה שמפיל את הסרט.
"דוליטל" שייך לסרטי הילדים מהזן המחולל מיגרנה אצל ההורים. אהבת טבע ואהבת חיות הן הדבר האחרון שניתן לקבל ממנו. הוא מחרב באופן יסודי את הערכים המצויים בספריו של לופטינג למען "בידור" המבוסס על חיות סינתטיות בטבע סינתטי. אחרי נפלים כמו "מלך האריות", "קאטס" ו"קול קדומים" נדמה כי מוטלת על הצופים חובה מוסרית להימנע מקניית כרטיס לעוד סרט עם חיות דיגיטליות "פוטו-ריאליסטיות". הכוח בידיכם!
