המירוץ למציאת ג'יימס בונד חדש נמצא בעיצומו. בורסת ההימורים רותחת ובכירי השחקנים נאבקים על הזכות לגלם את 007. דווקא מקס איירונס הבריטי המצודד בן ה-34, המככב בסדרת הריגול והמתח "קונדור" (ימי ד', 22:00, yes) לא רואה את עצמו כמישהו שראוי להיכנס לנעליו של דניאל קרייג. "אני לא רואה את עצמי בתפקיד ג'יימס בונד, זה לא בשבילי", התוודה איירונס בריאיון טלפוני. "אמנם בילדותי, כיאה לילד בריטי, אהבתי את ג'יימס בונד וביליתי המון זמן בגינה, מתחבא בין העצים ובשיחים עם צעצועי כלי נשק, אבל אני רואה את ג'יימס בונד כמישהו שכבר היה כאן הרבה זמן - מישהו מצולק ופצוע בכל המובנים".
מתוך "קונדור"
(באדיבות yes)
לעומת זאת, הדמות שהוא עושה ב"קונדור" יותר התאימה לו. הסדרה מבוססת על מותחן הביון "ששת ימי הקונדור" מאת ג'יימס גריידי, שעליו הסתמך סרטו של סידני פולאק מ-1975 בהנהגת רוברט רדפורד, פיי דאנאוויי ומקס פון סידוב. העלילה של הסדרה הועתקה לימינו ועוסקת בעולם הריגול על רקע הטרור האסלאמי. איירונס מגלם את ג'ו, אנליסט בשירות הסי.אי.איי. "נמשכתי ל'קונדור' בגלל שזוהי סדרה קצת פוליטית, שנוגעת למדיניות חוץ", מנמק איירונס. "'קונדור' שואלת את הצופים שאלות על האופן שבו אנחנו מתמודדים עם מדיניות חוץ אגרסיבית, ואיך אנחנו כופים את דרך החיים הפריבילגית שלנו על העולם והאם אנחנו עוצמים עיניים לחלק מחוסר הצדק, שהוא התוצאה של המותרות הללו. הסדרה מתבוננת גם בסי.אי.איי ובמה שהסוכנות הזאת הייתה מעורבת בו במאה האחרונה ואני אוהב את השיח הזה. זהו שיח שלא רואים הרבה בימינו בסרטים ובסדרות".
איירונס מעיד שהוא עשה תחקיר מקיף לקראת "קונדור" והתעמק בהיסטוריה של הסי.אי.איי ובפרשת מומחה המחשבים, אדוארד סנודן, ובדברים שחשף. סנודן היה מבחינתו מודל טוב לחיקוי עבור הדמות שהוא מגלם. "העבודה על 'קונדור' חיזקה, או שיכללה לפחות, את היחס שלי בכל מה שנוגע לעולם החשאי ולמדיניות החוץ האמריקנית - כדי לשנות ולשפר את העתיד אנחנו חייבים ללמוד מן העבר. אם אתה מתבונן במה שקרה בדרום אמריקה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון במשך עשורים על עשורים, אתה מגלה שהאמריקנים מנהלים מדיניות בדרך מאוד הרסנית. וכשאתה מוביל למלחמה בארצות באזורים האלה ואחר כך נוטש את המדינה - אתה לא יכול להיות מופתע שהאנשים האלה, שהבתים והקהילות שלהם נהרסו, יחליטו לצאת נגדך. אני חושב שזה מאוד הגיוני וזה נובע ממדיניות החוץ של אמריקה ולכן חייבים להתבונן על העבר ולהודות בשגיאות".
השיחה שלנו נערכה יום אחרי הטרגדיה בביירות, ושנינו עדיין התקשנו להתמודד עם מראות ההרס והזוועה. "תוסיף את האסון הזה לרשימה של 2020", אמר איירונס. "מעולם לא ראיתי דבר כזה. כל אחד חש את אותו הדבר למראה התמונות - הלם מוחלט וסימפתיה לאנשים בביירות".
במהלך העבודה על התפקיד ב"קונדור", המפיקים הצמידו לאיירונס קצין מארינס בדימוס. "התאמנתי בירי ובכל חיי לא ראיתי כמות כזו של כלי נשק. בניגוד לילדותי, בה אהבתי לשחק עם רובים, אני לא מרגיש כיום נוח בסביבה של כלי נשק, אז הצילומים היוו חוויה חדשה בשבילי. ג'ו הוא מעין פציפיסט והשימוש בכוח הוא לא העולם שלו, אז זה היה בסדר שלא הרגשתי עם זה בנוח".
"אני לא בטוח שזה עוזר להיות הבן של ההורים שלי"
בימים אלה, כאמור, משודרת בישראל העונה השנייה של "קונדור", בה לדבריו הדמות שלו מפנה עורף לסי.אי.איי. "היא יותר פסיכולוגית ופחות בתנועה", מאבחן איירונס. "זוהי עונה פחות גלובלית שמתעסקת יותר בריגול - מנסה לזהות מניעים, ממש כמו במשחק שחמט".
בעונה הראשונה השתתף אנחל בונני, ולאיירונס יש רק מילים טובות לומר עליו. "אנחל הוא שחקן נהדר ואיש מקסים. היו לנו סצנות בהן אני בורח ממנו, והוא רץ טוב יותר ממני אז הייתי קצת בלחץ מזה. אנחל סיפר לי כמה תל אביב נהדרת ושאני חייב לבקר בה. הייתי שמח לבוא, מה גם שהסנדקית שלי הייתה ישראלית. קראו לה רינה וגם היא סיפרה לי הרבה על ישראל. לצערי היא נפטרה וכבר לא תהיה לי הזדמנות לבוא יחד איתה".
איירונס לא יכול היה לחמוק מגורלו כשחקן. אביו הוא הכוכב הוותיק זוכה האוסקר ג'רמי איירונס ("אהובת הקצין הצרפתי", "תהפוכות הגורל", "השומרים"), ואמו היא שינייד קיוזק, שחקנית ממוצא אירי שכל בני משפחתה עסקו גם הם במשחק. "כשהייתי צעיר, אבא היה טוב מאוד בלהרחיק אותי ואת אחי מהעולם הזה - הוא היה נוסע לעשות את העבודה שלו ולא רצה שיטרידו אותו".
ואיך הוא הגיב שבחרת במשחק?
"בהתחלה הוא ממש לא עודד אותי. בגיל 16, כשהתחלתי לפלרטט עם הרעיון והשתתפתי בכמה הצגות בתיכון, באתי אל אבא ואמרתי לו שאני חושב ללכת לבית ספר למשחק, והוא אמר: 'אל תסתכל על אמא ועליי ואל תחשוב שזה יהיה בדיוק אותו דבר בשבילך. הקריירות שלנו היו שילוב של מזל, להיות במקום הנכון בזמן הנכון ולעבוד על הפרויקטים הנכונים - וזה קשה לניווט. אלה חיים מלאים בפרנויה, בחוסר יציבות, בלחץ. מצד שני, אם זה עובד כמו שצריך ומצליח אז אתה עובד עם שחקנים נהדרים ובמאים מעניינים, מופיע בפרויקטים שעוסקים בנושאים חשובים וזוכה לטייל בעולם. אז זה יכול להיות מקצוע מאוד מתגמל'. הוריי חשפו בפני את האמת של המקצוע, אבל ברגע שהם ראו שאני רציני - הם תמכו בי".
איירונס הבן הופיע בין היתר בסרטים "דוריאן גריי", "קציר מר", "ירח אדום", דרמת השואה "האישה בזהב" (לצד הלן מירן), "האישה" (לצד גלן קלוז), במיני-סדרה "המתופפת הקטנה" ("אם תמצמץ תחמיץ אותי", הוא מוסיף) ובסדרה "המלכה הלבנה".
הייחוס המשפחתי עזר לך להתקדם?
"האם זה עוזר? אני לא בטוח שזה עוזר להיות הבן של ההורים שלי, במיוחד באנגליה בגלל השיטה של המעמדות והרתיעה מנפוטיזם - אנשים נוטים לומר: 'אה, הוא שחקן רק בגלל שאבא שלו מפורסם', או 'אה, הוא קיבל את התפקיד הזה בגלל אבא שלו'. אני יודע שזה לא נכון, אבל אתה לא יכול למנוע מהזבל הזה להיכנס לך לראש ואני מקווה שהעבודה שלי מוכיחה את עצמה".
קשה לך לענות לשאלות על אבא שלך?
"לא. אני לגמרי מבין את זה. בשבילי הוא פשוט אבא שלי".
הוא נבחר לא אחת כגבר עם הסטייל הכי טוב באנגליה, והוא אכן מצטיין בהופעות הייחודיות שלו.
"ג'יזס, אל תספר לו שאמרתי לך - אבל הוא לובש כל הזמן דברים משונים".
לאיירונס, שהיה דוגמן בעבר של ברברי ומנגו והתחתן בשנה שעברה עם סופי פרה, שאחראית על ניהול האופנה במגזין "טאטלר", יש השגות נחרצות לגבי עולם האופנה כיום. "צריך לפנות לבגדים שהם פחות ממותגים, פחות יקרים. צריך לחשוב יותר על קיימות, במיוחד בימים אלה. אנחנו שומעים יותר ויותר על עבדות כפייה בתעשיית האופנה ועל עבדות בתשלום נמוך, וזה קורה ברחבי העולם. אז טוב שיש עכשיו שינוי מצפוני ביחס לבגדים כמו ייצור בגדים חד פעמיים. בחודשי הסגר של הקורונה שמחתי להסתובב עם פיג'מה בכל הזדמנות שהייתה לי".
5 צפייה בגלריה
"צריך לחשוב יותר על קיימות". מקס איירונס ואישתו סופי פרה
(צילום: im P. Whitby/GettyImagesIL)
איירונס היה אמור להופיע השנה במחזה על בימות לונדון, אבל הקורונה מנעה זאת והוא מצא את עצמו כמו רבים מחוסר עבודה ותקוע בבית. "הרבה אנשים חזרו בתקופת הסגר אל הדברים הפשוטים - לבלות זמן רב יותר עם בני הזוג ועם האנשים שהם אוהבים, ואז הם מצאו יותר איזון בחייהם. בתקופה הזאת הייתי בביתי בלונדון - עיצבתי אותו, עבדתי בגינה, רכבתי על אופניים וניסיתי לשמור על כושר. צפיתי גם ב'הבית הלבן' שוב, כיוון שיש בסדרה הזאת ממד אופטימי - כשאני מסתכל על הפוליטיקאים בארצי ועל הפוליטיקאים באמריקה, אתה מרגיש שחייבים להוסיף למציאות קצת אופטימיות".
ובילית בזום כמו כולנו?
"עשיתי בזום קריאת מחזות, ואמרתי לעצמי בהתחלה שמצלמות רשת הולכות נגד הרוח של התיאטרון בכל דרך אפשרית, ואיך אפשר לשחק ככה בכלל עם המגבלות הטכניות. אבל בסופו של דבר זה עבד".
איך הקורונה תשנה את התעשייה לדעתך?
"זו שאלה קשה. מתישהו אופיע במחזה שהייתי אמור לעשות, אבל תיאטרון הוא מקום שבו 400 איש או יותר יושבים ביחד באולם חשוך ואנשים משתעלים במשך שלוש שעות, אז אני חושב שצריך להיות שינוי בחלל של התיאטרון ואנשים צריכים לעשות שינוי בציפיות שלהם כשהם הולכים אליו. יש עכשיו גם צורך גדול בחומרים ובתכנים, בגלל שכל כך הרבה אנשים נשארים בבית ורואים טלוויזיה, אז הרבה הפקות מנסות למצוא פתרונות לבעיית הצילומים בתקופה הזו, ולעבוד בזהירות. אין ספק שאנו חיים עכשיו בעולם משונה".
