בשנה וחצי האחרונות דולי פרטון חווה רנסאנס. הזמרת בת ה-75 כבר שברה במהלך חייה כל תקרת זכוכית אפשרית, ואיכשהו דווקא בשנה החולפת היא זכתה להאדרה כלל-עולמית שחצתה את גבולות האמריקנה, וזאת בזכות פודקאסט מוצלח במיוחד - "אמריקה של דולי פרטון" - שניסה לפרק לגורמים את דמותה האניגמטית. יחד עם פועלה כפילנתרופית (היא תרמה באפריל האחרון מיליון דולר לחברת מודרנה עבור פיתוח החיסון לנגיף הקורונה), וההבנה ההולכת וגוברת כי המראה החיצוני שלה הוא לא משהו ללעוג עליו (היא תמיד דאגה לעשות זאת קודם), הפכה פרטון לסמל פמיניסטי של אישה חזקה שדואגת לשרטט לעצמה את מסלול חייה. לכבוד יום הולדתה שחל היום (ג'), צללנו לעומק דמותה של אחת הנשים הכי מסקרנות ומוכשרות במוזיקה, ששיריה נכנסו לפסקול חיינו - בין שידענו על כך ובין שלא.
מהבקתה אל העיר הגדולה
דולי רבקה פרטון נולדה ב-19 בינואר 1946, בת רביעית מתוך 12 ילדים להורים עניים שחיו בבקתה קטנטנה בהרי הסמוקי המפורסמים, במדינת טנסי שבדרום ארצות הברית. היא התחילה לכתוב שירים בגיל חמש, קיבלה את הגיטרה הראשונה שלה בגיל שמונה והופיעה בפעם הראשונה ברדיו המקומי בגיל עשר. אחרי שסיימה את לימודי התיכון היא עברה לבירת מוזיקת הקאנטרי, נאשוויל, והחלה להתפרנס מכתיבה ומשירה. ב-1967 הוציאה את אלבומה הראשון Hello, I'm Dolly ובאותה השנה הצטרפה לזמר הקאנטרי פורטר ווגונר בצילומי תוכנית הטלוויזיה המוזיקלית שלו The Porter Wagoner Show, ובה שרה לראשונה את להיטיה Jolene ו-I Will Always Love You. אחרי כמה שנות עבודה משותפות נפרדו דרכיהם של השניים, ופרטון פצחה בקריירת סולו מצליחה עד עצם היום הזה.
מכתב הפיטורים שהכניס לה מיליונים לבנק
רובנו מכירים את השיר סוחט הדמעות הזה בזכות הביצוע האפי של וויטני יוסטון בפסקול הסרט "שומר הראש", אבל הייתה זו פרטון שכתבה את I Will Always Love You בדם ליבה בשנת 1973 לאותו פורטר ווגונר, כאשר רצתה להיפרד ממנו מקצועית. באותה העת הוא כבר היה מוזיקאי שחי על תהילת העבר והיא, מצידה, כוכבת עולה שעוקפת אותו בסיבוב. כדי להשתחרר מהעבודה האינטנסיבית איתו, פרטון עשתה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - הושיבה אותו במשרד שיקשיב לשיר החדש שכתבה, ובו היא אומרת בצניעות (ובהפוך על הפוך) כי אם היא תישאר לצידו היא רק תעמוד בדרכו, אבל היא תמיד תאהב אותו. ווגונר החל לבכות ואמר לה שזה השיר הכי טוב שהיא כתבה. "ובכן, אתה זה שנתת לו את ההשראה", ענתה לו והמשיכה הלאה. בהמשך הדרך, אותו מכתב פיטורים פואטי הפך לנכס העיקרי של פרטון, והכניס לחשבון הבנק שלה מיליוני דולרים.
והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה
פרטון פגשה את בעלה, קארל דין, מחוץ למכבסה ביום הראשון שהגיעה לנאשוויל בגיל 18. הם התחילו לשוחח, ופרטון התרשמה בעיקר מכיוון מבטו של דין. "כשדיברנו הוא הביט בפנים שלי - דבר נדיר עבורי", היא סיפרה בעבר, "נראה שהוא באמת ובתמים התעניין בי". על אף שדין לא אוהב את אור הזרקורים ורבים טועים לחשוב כי פרטון רווקה (לשניים אין ילדים), חיי הנישואים שלהם מחזיקים מעמד כבר 55 שנה. "המחשבה הראשונה שלי הייתה שאני הולך להתחתן עם הבחורה הזו", הוא סיפר בריאיון נדיר שהעניק ל"אינטרטיינמנט וויקלי" ב-2016, "המחשבה השנייה שלי, הייתה 'אלוהים, היא נראית טוב. וזה היה היום שבו חיי החלו".
מכונת השירים הגדולה
מאז שעברה לנאשוויל בגיל 18 ועד היום, פרטון לא מפסיקה לכתוב ולהלחין בקצב מסחרר, ואפילו ברחבי הרשת לא מצליחים לקבוע כמה שירים היא באמת הוציאה. ב-2016 היא סיפרה ל"גארדיאן" הבריטי כי כתבה "לפחות 5,000 שירים". כנכס צאן ברזל אמריקני, פרטון זכתה להכרה רשמית מצד התעשייה בשלל אירועים. בשנת 1999 היא נכנסה להיכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי וב-2001 להיכל התהילה של כותבי השירים באמריקה, ב-2005 קיבלה את המדליה הלאומית לאמנויות בארצות הברית ושנה לאחר מכן זכתה בפרס היוקרתי של מרכז קנדי לאמנויות. במהלך השנים היא הייתה מועמדת 50 פעמים לגראמי (וקטפה עשר זכיות) ועוד פעמיים לשיר הטוב ביותר באוסקר (על השירים Nine to Five מהסרט בעל אותו השם שבו כיכבה לצד ג'יין פונדה ולילי טומלין, ו-Travelin' Thru מהסרט "טראנסאמריקה").
דולי פרטון, ההסכת
ב-15 באוקטובר 2019 עלה לאוויר הפודקאסט "אמריקה של דולי פרטון" (Dolly Parton's America) והסעיר את עולם התקשורת. ההסכת, בהנחייתו של העיתונאי ג'אד אבומראד, הצליח לשלב תחקירים מעמיקים, ראיונות מרתקים ושיחות מלב אל לב עם פרטון עצמה, שהסכימה להתראיין בזכות קשריה האישיים עם אביו של אבומראד - רופא לבנוני מטנסי שטיפל בה לאחר תאונת דרכים שעברה. הפודקאסט זוכה הפרסים חוקר את ההיסטוריה האישית של פרטון והשפעתה התרבותית על ארצות הברית דרך השירים, מהלכי הקריירה והנראות החיצונית שלה. מומלצים ביותר הפרק על השיר "ג'ולין" (האם מדובר בעצם בשיר אהבה לסבי?), הפרק שחוזר לבקתה הקטנה שגדלה בה בהרי הסמוקי האפלוליים והפרק על פורטר ווגונר, שבו פרטון מרטיטה את לבבות המאזינים.
הפקולטה למדעי הדולי
ב-2017 אתרי החדשות האמריקניים התלהבו מהידיעה הרועשת כי ישנו סמינר בשם "אמריקה של דולי פרטון" באוניברסיטת טנסי, החוקר את המוזיקה של פרטון עם ההיסטוריה המקומית של טנסי ותרבות האפלצ'ים. כפי שאפשר להבין, שמו של הסמינר העניק את הכותרת להסכת הפופולרי על פרטון, ואחד הפרקים בו אף הוקלט במהלך שיעור של הקורס, שבו דנו הסטודנטים על מעמד ה"הילביליז" (תושבי הרי האפלצ'ים והאוזרקס), ואם יש עוד מקום בימינו למבטא דרומי.
סנדקית מספר אחת
פרטון מעולם לא הביאה ילדים משל עצמה, אבל היא הסנדקית של אחת הנשים היותר מפורסמות בעולם - מיילי סיירוס. הכל התחיל כשאביה של סיירוס, זמר הקאנטרי בילי ריי סיירוס, חימם את פרטון בסיבוב ההופעות שלה בתחילת שנות ה-90, ואף השתתף בלהיט שלה מ-1993, "רומיאו". "שנינו ילדי קאנטרי", היא סיפרה פעם בריאיון, "היה לנו תמיד כיף לדבר על זה, וכשמיילי הגיעה אמרתי שהיא חייבת להיות בת הסנדקות שלי". במהלך השנים, הקריירה של סיירוס ג'וניור נקשרה בקשר הדוק לזו של פרטון - מהופעתה של הסנדקית בתוכנית הפופולרית של דיסני "האנה מונטנה", דרך הקאבר הנהדר של סיירוס ל"ג'ולין", ועד שיתוף הפעולה שלהן באלבום הכריסמס שפרטון הוציאה בדצמבר האחרון.
רכבת שדים
כשישראלים טסים לארצות הברית, בדרך כלל לטיול בר מצווה או בת מצווה, הם מבקרים בדיסני וורלד או באולפני יוניברסל שבאורלנדו, אך פוסחים על אחד מפארקי השעשועים המצליחים ביותר באמריקה - "דוליווד" של דולי פרטון, שנפתח לציבור הרחב בשנת 1986 במדינת הולדתה, טנסי. עבור מעריצי פרטון מדובר במקום עלייה לרגל, שמלבד רכבות הרים ושלל מתקנים כולל גם העתק מושלם של הבקתה שבה גדלה וכן את Dolly's Dixie Stampede - מופע בידור וארוחת ערב, שבמהלכו מומחזת מלחמת האזרחים האמריקנית בין חיילי הצפון לדרום. ב-2017 היא הסירה מהמופע את המילה "דיקסי" לאחר שרבים התלוננו כי מדובר במילה בעלת קונוטציות שליליות המאדירה את הדרום האמריקני של לפני מלחמת האזרחים ומעודדת את זכר העבדות. "זו הייתה בורות תמימה", אמרה פרטון בתגובה, "כשאמרו ש'דיקסי' זו מילה פוגענית, חשבתי: 'ובכן, אני לא רוצה להעליב אף אחד. זה עסק, ופשוט נוריד את המילה'".
אפשר להסתכל גם על הקנקן
"כשהכל נכשל, אני הולכת על בדיחת ציצים", אמרה פרטון בעבר. אם זה בראיונות, נאומים או אפילו בספרי הביוגרפיה עליה, המוזיקאית הענקית מעולם לא התביישה לדבר על החזות החיצונית שלה, שאותה היא מקפידה לטפח עד היום - מקצות הציפורניים ועד לשיער הבלונדיני השופע. אך בעיקר היא עושה זאת כדי להקדים תרופה למכה ולהיות הראשונה שצוחקת על עצמה, במקום שאחרים יעשו זאת עבורה. "אני יודעת שהסטייל שלי הפך לבדיחה", אמרה בספר עליה "לא טיפשה, לא בלונדינית". "השתמשתי במשפט הזה כבר בעבר, אבל אני מקווה שאנשים כבר הבינו שיש מוח מתחת לפאה, ולב מתחת לציצים".
כשדולי שברה את האינטרנט
זוכרים שלפני שנה הכנתם קולאז'ים בטלפון כדי להציג לעולם איך אתם נראים ברשתות החברתיות? ובכן, פרטון, שהייתה אז בת 74, התחילה את הטירוף הוויראלי הזה במה שהפך להיות "אתגר דולי פרטון", והוכיחה שגם בנות גיל הזהב יכולות לשבור את האינטרנט, ולא בזכות ברכת "שבת שלום" שעשו לה פורוורד בוואסטאפ. "מצאו את האישה שיכולה לעשות הכל", כתבה פרטון (או לכל הפחות, אנשי יחסי הציבור שלה) מתחת לקולאז' שהציג אותה מחויטת לללינקדין, ממלכתית לפייסבוק, יצירתית לאינסטגרם ושפנפנת פלייבוי לטינדר. בעולם כולו קפצו מיד על ההזדמנות לתעופה עצמית, מה שהוכיח, בפעם המי-יודע-כמה, שפרטון חלוצה בכל דבר ועניין.
פטרונית הקורונה
בזמן שממשל טראמפ לא הצליח להתמודד כיאות עם נגיף הקורונה בארצות הברית, הייתה זו דולי פרטון שבאה לעזרת העולם כולו ותרמה לא פחות ממיליון דולר למרכז הרפואי של אוניברסיטת ונדרבילט בנאשוויל, אחד מהמקומות שבהם פותח ונבדק החיסון של חברת מודרנה. כמו במקרה של הפודקאסט המצליח עליה, גם פה נכנס לתמונה אביו של ג'אד אבומראד, ד"ר נאג'י אבומראד שעובד במרכז הרפואי הנחשב, וכנראה השאיר רושם מדהים על המוזיקאית והפילנתרופית הדגולה.
לילה טוב, דולי
דוגמה נוספת ליצר המיטיב של פרטון אפשר למצוא במיזם שלה "לילה טוב עם דולי", שבו היא הקריאה לילדים סיפורים לפני השינה. במהלך עשרה פרקים ביוטיוב שעלו באפריל האחרון, שיא התפרצות הקורונה בעולם, פרטון התיישבה מול המצלמה ובקולה העדין והמרגיע הקריאה קלאסיקות ילדות כמו "הקטר הכחול שיכול" ועוד. הפרויקט הוא המשך ישיר למיזם "ספריית הדמיון" שאותו הקימה פרטון בטנסי עוד בשנת 1995, הדואג לחלוקת ספרים לילדים בחינם. במהלך השנים המיזם התרחב לארצות הברית כולה, ומשנת 2006 ואילך התפשט לקנדה, בריטניה, אוסטרליה ואירלנד.
איך אפשר שלא להתאהב
על אף תדמית הקאנטרי שלה, פרטון אהובה בארצות הברית פחות או יותר על ידי כולם: רפובליקנים, דמוקרטים, לבנים, שחורים, סטרייטים ולהטב"קים. הילדה הקטנה שנולדה להורים אנאלפבתים והצליחה לסלול לעצמה קריירה עצמאית ומשגשגת כנגד כל הסיכויים היא תמצית החלום האמריקני - ומי לא יכול להתחבר לזה? ב"ניו יורק טיימס" נימקו את המשיכה הקולקטיבית אליה במסתוריות שאופפת אותה, בהימנעות שלה מפוליטיקה וביכולתה לדבר לכל פלח באוכלוסייה. "אפילו אחרי חמישה עשורים של תהילה", כתבו, "פרטון היא עדיין אניגמה שמגלמת ריבוי פרדוקסים: היא אוהבת את האל וגם את הגייז; היא אותנטית ומלאכותית; והיא מינית ומתוקה בו זמנית".
פמיניסטית, ועוד איך
מאז ומתמיד, המוזיקה של פרטון עסקה בנשים ובנשיות, ובעיקר אלו שהיו זקוקות לזרקור עליהן: המוחלשות, העניות, המתבגרות שנכנסו להיריון לא רצוי, אלו שבגדו בהן ואלו שעבדו במשרה מלאה, מתשע עד חמש. ובכל זאת, פרטון לא אוהבת להגדיר את עצמה כפמיניסטית, למרות שכל מסלול חייה מוכיח אחרת. "אני כן מאמינה בלהציג את העמדה שלי", אמרה לאבומוראד הבן כשנשאלה על ידיו בפרק הראשון של "אמריקה של דולי פרטון" אם היא פמיניסטית, "אבל אני לא מאמינה בצליבת קבוצה שלמה, רק בגלל שכמה אנשים עשו טעויות בדרך. בשבילי - ברגע שמישהו אומר את המילה 'פמיניסטית' - זה כמו להגיד 'אני שונאת את כל הגברים'". דבריה של פרטון בהסכת עוררו סערה, ובריאיון שערכה עם מגזין "טיים" מספר חודשים לאחר מכן כבר ריככה את עמדתה: "אני מניחה שאני כן פמיניסטית אם אני מאמינה שנשים צריכות להיות מסוגלות לעשות כל מה שהן רוצות", אמרה, "וכשאני אומרת פמיניסטית, אני רק מתכוונת שאני לא צריכה לצאת החוצה עם שלטים… אני פשוט מרגישה שאני יכולה לחיות עם הנשיות שלי ולהראות שאפשר להיות אישה ועדיין לעשות מה שאת רוצה".
