ריאיון עם הזמר היווני ניקוס ורטיס שהגיע לארץ
(צילום: חגי דקל, משי בן עמי)
ניקוס ורטיס היווני רגיל לחופי הים, אולם אחרי שנת קורונה לא פשוטה, להתבונן על הגלים מהמרפסת מהמלון בתל אביב, ימים ספורים לפני שתי הופעות גדולות בהיכל מנורה מבטחים, זה מרגיש קצת אחרת. "אני כל כך שמח שנגמרה הקורונה בישראל", הוא מספר בריאיון לאולפן ynet שלושה ימים לפני שהוא עולה לבמה. "אני מאמין שגם יוון תסיים עם הקורונה בחודש הבא כי החיסונים הולכים טוב מאוד. אני מקווה שכל העולם יסיים עם הדבר הארור הזה ונוכל לחזור לחיים הנורמליים שלנו שוב".
ההופעות הקרובות בתל אביב הן הראשונות של ורטיס בן ה-44 מאז ספטמבר האחרון. "הופענו בשנה שעברה במשך שלושה חודשים אחרי הסגר הראשון ביוון", הוא מספר, "אבל זו ההופעה הראשונה שלי מאז, לכן אני הולך לעשות את הכי טוב שלי כדי להחזיר את הקול שלי".
יש לך בעיות בקול?
"לא לא", הוא צוחק, "אבל את יודעת, זה כמו שחקן כדורגל או אתלט שמפסיק לעשות ספורט. לחזור לזה זה קשה. אבל בחודש האחרון הייתי עסוק מאוד בסטודיו עם שירים חדשים ואלבום חדש שבדרך. אז הייתי צריך לשיר כל יום, וחזרתי לעשות את מה שאני עושה. אבל אני מאוד מתרגש. אמנים תמיד מתרגשים לפני הופעות כי האנרגיה שלנו מגיעה מהקהל. להיות בסטודיו זה נהדר, אבל ההופעות והקהל החי הם ההשראה שלנו".
וזה יהיה קהל ישראלי הפעם. יש לך חיבור מיוחד עם הישראלים כבר כמעט עשור.
"נכון. אני מאוד מוחמא לראות אנשים שאוהבים את השירים שלי ואת המוזיקה שלי. אני מאוד מעריך את מה שהישראלים עושים בשבילי, ואני תמיד מנסה להגיע לכאן מכל הלב שלי כדי לתת להם את הכי טוב שאני יכול. שאלוהים יברך את כולם".
כמה אתה מתגעגע לתגובות ולאהבה מהקהל הישראלי?
"אני מאמין שההופעות ברביעי וחמישי יהיו משוגעות. אני כל כך מתגעגע לזה, ומשם אני הולך לקבל את האנרגיה שלי לחזור להופעות ביוון ולמדינות אחרות מסביב לעולם".
לאורך השנים, ורטיס נודע בשיתוף הפעולה שלו עם מוזיקאים ישראלים. זה התחיל עם שרית חדד בדואט "משחק החיים" מ-2011, המשיך למופע משותף איתה ועם אייל גולן באצטדיון בלומפילד ב-2014, המשיך להופעות נוספות עם עידן רייכל, שלומי שבת ואיתי לוי ורבים משיריו תורגמו לעברית וזכו לעיבודים מקומיים מצליחים. "בעשור האחרון הגעתי לישראל לעיתים קרובות, לפחות פעם בשנה, והכרתי הרבה חברים - אמנים ולא אמנים שמגיעים ליוון לעיתים קרובים", הוא מספר, "יש לי חברים בישראל שאני כבר לא קורא להם חברים, אלא משפחה. הם מגיעים אליי וישנים בבית שלי ואני מגיע אליהם. זה קשר מאוד קרוב. אז כמובן ששיתופי הפעולה עם כל האמנים הישראלים שעשיתי בשנים האחרונות מאוד שימחו אותי, כי ככה הכרתי הרבה חברים".
ואיך זה ללכת ברחוב כאן בלי מסכה, כשכל המסעדות פתוחות?
"זה מאוד מוזר, אבל גם לפני יומיים פתחו ביוון את המסעדות. יצאתי וזה היה מאוד מוזר כי אתה כבר מתרגל להישאר בבית ולעטות מסכה. ועכשיו בישראל אני רואה שאנשים הולכים בלי מסכות ברחובות. אני מתחיל להעריך יותר את הדברים שתמיד האמנתי שהיו טבעיים בחיים. אפילו ללכת ברחוב בלי מסכה וללכת בחופשיות זאת פריבילגיה גדולה".
